באקלים הישראלי העכשווי, שמזכיר מלחמות ב'בית הדרקון' רק בלי הדרקונים, הכריזמה וההפקה עוצרת הנשימה, ספק אם יש מינויים בכירים בתחום התקשורת שניתן להגדיר בתור קונצנזוס. אבל זה לא אומר שאפשר לראות "בעד" ו"נגד" בכל החלטה: לפעמים ריח נורא הוא לא גבינה צרפתית איכותית אלא פשוט ריקבון. למשל המינוי של דמות אנטי-עיתונאית כמו יוליה שמאלוב ברקוביץ' למנכ"לית של חברת החדשות של ערוץ 13, כלומר העורכת הראשית של התחקירים הנוקבים, הסיפורים הרגישים, קביעת סדר היום. זה לא "לסובב את הספינה", אלא פשוט להטביע אותה.
רשת 13 היא חברה פרטית וזכותה לעשות עם הכסף של הבעלים כרצונם. בשנים האחרונות, למשל, הם ממש מצטיינים בלשרוף אותו. אלא שחברת חדשות היא לא עוד צעצוע ריאליטי ואת שמאלוב ברקוביץ' לא מביאים כדי לתקן את הנדרש (ובהחלט נדרש), אלא כדי לגמור עם מה שנותר מחופש העיתונות בערוץ. מי שיעניק אפילו כמה ימי חסד למינוי הזה יקבל עתיד חסר רחמים.
