תקווה ואחדות. זה המסר של חברי מקהלת "הזמיר", שחזרה מקרנגי הול שבניו-יורק וביום שלישי הקרוב תופיע במוזיאון תל-אביב.
על הבמה יעלו כ-100 נערים ונערות מכל רחבי הארץ, במופע מיוחד של מקהלת הזמיר ישראל, הזרוע הישראלית של "הזמיר" – מקהלת הנוער היהודית הבינלאומית. המטרה: חיבור בין צעירים יהודים מרחבי העולם, באמצעות שירה ומוזיקה.
כאמור, ההופעה בישראל מתקיימת לאחר קונצרט בניו-יורק, שם התאחדו מקהלות הזמיר מארצות-הברית ומישראל. זה היה מופע אופטימי ומרגש. מייסד ומנהל קרן מקהלות "זמיר", מתיו לזר: "במציאות שלאחר 7 באוקטובר, תוכנית הזמיר הייתה לא רק מקהלה מקצועית אלא קהילה תומכת, שסיפקה עבור הצעירים הישראלים במקהלה מקום בטוח לנחמה וריפוי, כמו גם שינוי והשראה. הקהילה המגובשת הלכה והתעצמה יותר, תוך כדי השירה בצוותא של מוזיקה איכותית, למידה משותפת ודיון מעורר מחשבה סביב הטקסטים. הם גילו שהם לא לבד".
במופע הקרוב ינצחו על המקהלה ועל הנגנים המלווים לא פחות מעשרה מנצחים. אחד מהם הוא דור קמינקא, בן דודו של ינאי קמינקא ז"ל, שנפל בקרב בזיקים באותה שבת. דור, שמנצח על המקהלה בלוס-אנג'לס וליווה אותה גם בהופעותיה ברחבי ארה"ב, היה בישראל בביקור משפחתי. עם חזרתו ללוס-אנג'לס לאחר פרוץ המלחמה, הרגיש שנולד לו תפקיד חדש, כמנצח במקהלה יהודית: "אני לא איש חינוך, אני מנצח, אבל בשנה האחרונה הרגשתי שלא הייתה לי ברירה, אלא לקבל על עצמי תפקידים נוספים. הנוער היהודי בארה"ב זקוק לאחדות ולתמיכה, להרגיש שהם בסביבה בטוחה מול האנטישמיות הגואה.
"היה מדהים לראות את הזיקה של היהודים למדינת ישראל, תחושה של בית, של שייכות, להתאסף פעמיים בשבוע ולשיר ביחד תפילה לשלום המדינה. התפקיד שלי נעשה קשה ומורכב יותר, אבל מילא אותי במוטיבציה".
החוויה בקונצרט בקרנגי הול מטעינה אותו כל פעם מחדש. בעיקר כשהוא נזכר שניצח על השיר "עם ישראל חי" בעיבוד שמזוהה עם אייל גולן. בהופעה, שבה המקהלה הוסיפה בית באנגלית וקריאה להחזרת החטופים, קמינקא לא היה יכול לעצור את הדמעות, והקהל נעמד על רגליו. "כולנו, גם המקהלה וגם הקהל, הבנו שהגענו גם בשביל לחזק וגם בשביל להתחזק".
במופע בשבוע הבא מתכוונת הלהקה לבצע בין היתר גם את "אחינו" – תפילה לפדיון שבויים, ותפילה לשלום המדינה.
פרויקט יהודי בינלאומי
מקהלת "הזמיר" הוקמה בשנת 1993 על ידי לזר, מייסד ומנהל ארגון המקהלות היהודיות בארה"ב, כפרויקט יהודי בינלאומי ייחודי הן בעולם המוזיקה המקהלתית והן בעולם החינוך. בארגון 26 מקהלות בארה"ב ועוד תשע בארץ, כ-100 זמרים וזמרות מרחבי הארץ וכ-300 זמרים מכל העולם. בארץ הפעילות היא באזור השרון, בית-שאן, ירושלים, כרמיאל/משגב, אשקלון, אופקים/מרחבים, ירוחם, דימונה וגן יבנה.
בהופעה בתל-אביב יעלו על הבמה גם בני נוער מדרום הארץ, שחוו את המלחמה מקרוב. בחזרות המקדימות זו הזדמנות עבור חלקם לחזור לעיר מגוריהם ולמתנ"ס בעיר אופקים, שהפכה לסמל של הטרגדיה במתקפת הפתע של חמאס.
שרי, קרין והדס מספרות על התחושות ואיך המקהלה העצימה ואיתגרה אותן בזמן המלחמה. הדס גהסי, 17, מאשקלון, שביתה נפגע מטיל בתחילת המלחמה, פונתה עם משפחתה להרצליה וכך הצטרפה למקהלה. "זה נתן לי תחושת שייכות וחברויות חדשות בתקופה כל כך קשה, שבה הרגשתי בודדה ורחוקה. זה החזיר לי את הכוחות שלי".
גם הקשר עם חברי המקהלה העולמית חיזק אותה במהלך המלחמה: "הרגשתי שזה מקום של חיבור אמיתי והקשבה בין יהודים ברחבי העולם, ואני גאה שיש לנו עם כזה. על העמידה האיתנה מול האנטישמיות שהם חווים, הם לא שוכחים מאיפה הם באו וממשיכים להיות שגרירים שלנו ולספר את הסיפור שלנו בעולם".
קרין שור, 17, מאופקים, סבלה מחרדה קשה: "הזמיר נעשה מקום מפלט ורוגע מהלחץ והחרדה. המקהלה הזו היא נקודת אור יחידה בכל התקופה הזאת".
קרין מספרת שהפעם היה משהו אחר, מאיים הרבה יותר מסבבי הלחימה הקודמים: "לאחר חודש וחצי של הפסקה, החזרות הראשונות היו מאוד מרגשות. בתוך כל הפחד זו הייתה החוויה הכי מרגיעה. המקהלה היוותה מקום מפלט ורוגע מהלחץ והחרדה".
שרי לוי, 17, ממושב ליד אופקים, חוותה את אירועי אוקטובר בביתה. היא מספרת שאחד מהדברים שחיזקו אותה היה התמיכה שקיבלה מחבריה במקהלה בארה"ב, במפגשי זום עם שיח והקשבה שבהם שיתפה מה עובר עליה: "התמיכה של הזמיר העולמי חישלה אותי מאוד. הרגעים האלה על הבמה מרגשים כל כך". •
מנצח הלהקה, דור קמינקא, בן דודו של ינאי קמינקא ז"ל שנפל בקרב בזיקים ב-7 באוקטובר: "אני לא איש חינוך, אבל בשנה האחרונה הרגשתי שאני צריך לקבל על עצמי תפקידים נוספים"
