"האח הגדול" יצאה לדרך שלשום עם 40 שניות של ביזאר וטעם רע, שהתחילו בהבעת צער של גיא זו-ארץ ולירון ויצמן על נפילת הלוחמים בעזה ונגמרו ב"ערב טובבבבב מבית האח הגדולללללל", כולל המוזיקה המוכרת והאורות המרצדים. רק לאחרונה נכתב כאן על הריטואל, שבו הטלוויזיה בעצם מבקשת מהצופים והצופות את אישורם האילם להמשיך בקרקס תמורת כמה מילים יפות וסיכה צהובה. ובכן, לא לקח הרבה זמן עד שהסוויץ' בין הרכנת ראש עלק-ממלכתית לאורגזמה של טראש הפך לקרינג' מוחלט.
אתמול לא היו סיבות לדחות את המשדרים או להתנצל על קיומם, כך שגם ב"רוקדים עם כוכבים" (קשת) וגם ב"אח הגדול" (רשת) ניתן היה לפנק את הציבור עם הדופמין הפופולרי המכונה "פרק הדחה". כן, גם כעבור 15 שנים של הדחות יומיומיות בשלל סוגים, נראה שעדיין אין הבטחה יותר מרגשת מאשר שמישהו ילך הביתה ואולי זה יהיה אפילו בגללכם. בערוץ 13, למשל, הוצב שעון מצד שמאל של המסך, במטרה לספור את השעות, הדקות והשניות שנותרו עד לבואה של ההפוגה ההומניטרית מכל העצב והדיכאון הבלתי נסבלים האלה: הנה, סוף-סוף תזכו להשפיע על מציאות כלשהי.
ב"רוקדים עם כוכבים" טרם הגיע השלב שבו המוני בית ישראל מקבלים מלוסי איוב את הסמכות האלוהית לחרוץ גורלות, אבל גם שם נדרשה דריכות מקסימלית: "שימו לב – הערב פרק הדחה", הכריז הכיתוב בפרומו, כדי שחלילה לא נטעה בחשיבות האירוע. מנגד, הייתה בכך גם הכרה לא אופיינית במגבלות נזר הבריאה שהיא "רוקדים עם כוכבים": בערוץ 12 הצליחו להבין שלעיתים נדירות, דווקא יש ללב אופציות נוספות מלבד הפירואטים של מריאנו אידלמן. חוץ מזה, הרי לא ייתכן ש"האח הגדול" יבטיח "משדר הדחה" ולא ייתקל בתגובה הולמת של "פרק הדחה". גם ככה אמש היה לא קל לשני הערוצים המסחריים: פחות בגלל המלחמה ויותר בגלל השידור של נבחרת צרפת בכאן.
ואולי מה שמעניין להצביע עליו הוא הקשר בין קיץ של הדחות טלוויזיוניות לעומת הניסיונות להגביר את המחאה, ששואפת לייצר הדחה מסוג אחר אך עדיין לא צוברת מומנטום, בטח לא כפי שדובר ונכתב בתחזיות היהירות מלפני חמישה, שישה ושבעה חודשים. למעשה, מאז 7 באוקטובר הצטברו כל כך הרבה דמויות ראויות להדחה, אבל נדמה שהאופציה הזאת בישראל נעה על הספקטרום שבין המודחק והלא רצוי.
מצד שני, ייתכן שהסיפור הרבה יותר פשוט: אחרי כל כך הרבה שנות ריאליטי, הדחה בישראל עושים מהכורסה ובאפליקציה, או לא עושים בכלל.
בקטנה
בפרקים הראשונים בעונה השנייה של "בית הדרקון" (זמינה לצפייה ב־HOT, yes וסלקום tv) מתרחשים די והותר אירועים שמעבירים את הסדרה מעמודת ה"אסקפיזם" לעמודת ה"מתי ניר דבורי מתחנף לראש ענף אימון דרקונים". צופים וצופות שזה לא מפריע להם יקבלו (מלבד מגוון אופציות של סיוטי לילה) הפקה מרהיבה, עלילה מעניינת במידה סבירה ולפחות שלוש תזכורות שיכול להיות אפילו יותר גרוע מיאיר נתניהו.
