כמעט מהרגע הראשון אפשר להרגיש ש"אינדל" מגיחה מאותם אזורים בנפש האדם שבהם נרקחות יצירות ביכורים מרשימות: סערה פנימית, רצון עז להגיד משהו ונאמנות חסרת פשרות לרעיונות, שכמו חייבים לצאת לעולם ולעזאזל השאלה אם יש להם מספיק קהל. מי שיקשיב ירוויח נקודת מבט נועזת ומאתגרת, שעטופה בטלוויזיה נגישה ולפעמים סוחפת. מי שלא – הבינוניות ממתינה לו בזרועות פתוחות ובשלל צורות וגוונים.
במרכז הסדרה של אינדל קבדה, שעבד עליה יחד עם אורי ויסברוד (תסריט) ואסף קורמן (בימוי), ניצב צעיר אשדודי ממוצא אתיופי בשם אינדל (יניב אלמנך), בחור כריזמטי וחכם שמחפש את דרכו במציאות קשוחה ולא שוויונית ומקבל הכרה רק כחייל של עבריין מקומי. סביב אינדל מתקבצים גברים ונשים בגילו שיושבים על גג בניין ומעבירים עוד ערב שבת אבוד של שתייה, עישון והומור גס. אולם אז הם רואים את השוטר אלון אדרי (שי חי), אותו הם מכירים מילדות, ולא לטובה, מתעמר בנערים. יצחק (שקד וורקנך), הצעיר בחבורה ובבת עינו של אינדל, משליך בקבוק מלא בשתן על הניידת. כשהלילה הזה ייגמר באסון, החיים של כולם ישתנו.
בעוד העלילה מפליגה למחוזות קיצוניים ואף מופרכים, אינדל עצמו הוא תוצר של פצעים פתוחים ומאוד אמיתיים: ממשבר הסמכות ההורית דרך העוולות הממסדיות ועד לאלימות משטרתית שהוציאה המונים לרחובות. כל זה - ועוד הרבה - צפים בעוצמה חריגה בסדרה ומבססים בהצלחה את הסיבות שבגללן הגיבור מאס הן במילים היפות של המיינסטרים והן בהתנהלות הממלכתית של מבוגרי העדה.
אבל מה שהופך את הפרקים הראשונים של "אינדל" למשהו אחר ומיוחד הוא לא רק המסרים הגדולים, הקונפליקטים המוסריים והקצב המצוין. השפה בסדרה, למשל, חופשית לגמרי ולא מפחדת להיות ישירה ומטונפת כדי לייצג במדויק את הדמויות. הליהוקים מבליטים לא רק את הכישרון של אלמנך: הם גם מגלים שמות כמו נתנאל בייך (בתפקיד גוצ'י המיליטנטי) וחני מסלה (מימי החריפה) ואת שי חי כשחקן שנכנס בקלילות לנעלי הנבל. גם השילוב של שירי היפ-הופ מבוצע בצורה מקורית ומרעננת.
על פניו, "אינדל" ממשיכה גל של סדרות כמו "בני אור", "עלומים" ו"משמר הגבול", שנברו בלי רחמים בחצר האחורית של אומת הסטארט-אפ והעניקו לה קול נטול פילטרים, אך במקביל היא גם הראשונה להתמקד באופן כה נוקב בכאב האתיופי, לתבוע את עלבונו ולא להיבהל מכיוונים רדיקליים. ובתקופה שנעה בין נפילת לוחמים מהעדה בעזה, זיכוי השוטר שירה בסלומון טקה ז"ל והיעלמות הילדה היימנוט קסאו, בואה של "אינדל" היא לא רק אלטרנטיבה לחדשות איומות ואנטיתזה לבידור נחות: זאת חתיכת פצצה לפנים.
