העימות התורן בין ראש הממשלה לשר איתמר בן גביר לא נשמע כמו התפתחות פוליטית סבירה תוך כדי מלחמה, אלא כמו מהלך של גוף שידור במטרה להילחם באטרקטיביות של שידורי היורו: מה נותנים היום, קרואטיה-אלבניה? גרמניה-הונגריה? אין בעיה, אז נתניהו יאשים שר בקבינט בהדלפת סודות מדינה ובן גביר יזכיר בעוקצנות שהמנהיג הנבחר מנהל מלחמה ב-600 חזיתות עם קוצב לב. נו, לא יותר מעניין מכדורגל? עכשיו נותר רק לראות מה מתוכנן לאולימפיאדה.
ככל שהאבסורד מקצין, כך הסיקור הטלוויזיוני מתנהל ברובו תחת אווירה של "לא ייאמן שככה זה נראה ובמה הם מתעסקים", כולל הומור נבוך ומיואש וטון מתנצל שאלו הנושאים על סדר היום. להבדיל מתקופות אחרות, כגון רצף מערכות הבחירות, לא נראה שמישהו מהעוסקים והעוסקות במלאכה נהנה לטחון את הבשר המעופש הזה. למעשה, נדמה שכל המילים הן רק ברירת המחדל, כיוון שטרם הומצא פורמט שבו דפנה ליאל או ספי עובדיה דופקים את הראש בקיר ויוצאים לפרסומות.
אגב הטחת המוח בקירות, עופר חדד ניסה לשווא ב"מהדורת היום" של חדשות קשת למצוא אצל בן גביר ניצוצות של מודעות עצמית, בושה או רמז שלא מדובר בילד בן חמש בגוף של גבר בן 48. לפעמים זה נשמע כאילו הוא כמעט מתחנן שבן גביר ימשוך באחד החבלים שנזרקו לעברו ויאמר משהו עמוק ורציני, שינמיך את מפלס הפאניקה מעצם העובדה שאדם ברמתו מעורב בהחלטות של חיים ומוות. לבן גביר, מיותר לציין, אין שום יכולת וממילא לא את הרצון להיות משהו אחר מלבד עצמו.
בין השאר, המגיש ציין מספר פעמים שהם מכירים כבר שנים ארוכות. אולי המטרה של חדד הייתה לגרום לבן גביר להבין, שהוא כבר הספיק להקיא את כל הלוקשים שהאיש עדיין מאכיל את כל העולם. אולם דווקא משום שהמראיין יודע עם מי אין לו הכבוד, היה עליו להבין שהנפנוף בהיכרות המוקדמת היא כמו להכניס קולה למכל דלק: המחשבה יצירתית, אבל זה לא מה שיגרום למכונית לנסוע.
כלומר, אצל בן גביר זה לא משנה אם המראיין מכיר אותו מכיתה ג' או נחת אתמול ממאדים: מכונת החרטוט והערבוב והקשקוש תוסיף לעבוד בדיוק באותה צורה ובאותו הקצב, מהטענה לפיה "כל ההדלפות זה מקבינט המלחמה" ועד "אני לא מתערב בהפגנות". יהיו מקרים שרדאר הבולשיט של חדד או כל אחד אחר יצפצף וביתר הזמן לא, כי אי-אפשר לנהל שיחה ככה. ניתן לשאול מדוע לקיים אותה מלכתחילה, אבל אין טעם: אם השאלה הזאת הייתה מטרידה יותר את התקשורת לפני עשור, אולי היינו במקום אחר.
בקטנה
דובר צה"ל ערך אמש סבב ראיונות טלוויזיוני, כולל הופעה לא פשוטה אך מכובדת אצל שמעון ריקלין ואראל סג"ל בערוץ 14, שם למרבה הפלא המילים "יעקב" ו"ברדוגו" לא הוזכרו. לעומת זאת, אצל אלמוג בוקר ברשת שמו של ברדוגו עלה ואף חילץ מתת-אלוף דניאל הגרי נימה זועמת ולא אופיינית, במסגרת שיחה שהדגימה כיצד אפשר וצריך לראיין את דובר צה"ל - שזה בדיוק ההפך ממה שעודד בן עמי עשה בקשת. אחד מהמסרים שהגרי העביר היה מדוע בחר להתראיין ולא לשאת הצהרה. אצל דובר צה"ל לשעבר בערוץ 12 היה קשה להבחין בהבדל.
