זה סיפור נדיר, שלא תמצאו בשום מקום בעולם. בימים האלה, אולגה דוגדקו-ברונשטיין – או אולה דור, כמו שהצברים קוראים לה – מעלה הילוך. היא כבר מרגישה את המתח באוויר. פעם בשנה מגיע הרגע הגדול שלה, אליפות ישראל באתלטיקה, ואין כמו התחרות הזו כדי להראות את היכולות שלה. כן, גם בגיל 48. קשה להאמין.
דור לא מחפשת את המדליה הראשונה, השנייה או השלישית שלה באליפות. אבל האם מישהו מאמין, או מכיר מקרה דומה במקום כלשהו על כדור הארץ, שאתלטית מתחרה באליפות ה-30 שלה?! אין דברים כאלה. רוב המתחרים אפילו לא נולדו כשהיא ערכה את הבכורה ב-1993.
מאז אליפות ישראל הראשונה שבה השתתפה, דור החמיצה את האירוע רק פעמיים בגלל הריונות. במסגרת הרצף הזה, היא זכתה בלא פחות מ-32 מדליות זהב אישיות (היו נוספות בריצות שליחים), לצד מדליות כסף וארד והמון הישגים בינלאומיים. והיא לא משתתפת מכוח האינרציה: בכל אליפות מתחרים רק אתלטים שעומדים בקריטריון. הפעם בהדר יוסף, באליפות שתתקיים הערב ומחר, דור תסתפק בקפיצה במוט, ומחכה לה התמודדות קשה עם ירדן מנטל (17) שחזרה מפציעה ממושכת. עבור אולה, שבשיאה קפצה 4.03 מטרים (הישראלית הראשונה שעברה 4.00), כל מדליה תתקבל בברכה – כל עוד היא תעלה על הפודיום.
"יש הרבה ללמוד ממנה"
אולה עלתה ממולדובה ב-1991, ומאז היא אחת מאבני היסוד של האתלטיקה הישראלית. היא התמחתה בקרב-7 ובריצות קצרות, מ-200 מטר ועד100 ו-400 משוכות, ובתחילת שנות ה-2000 התמקדה בקפיצה במוט. היא השתתפה בשתי אליפויות עולם, אליפות אירופה, וגם החזיקה בשיאי ישראל במוט וב-400 משוכות – מקצוע שבו הוכתרה כאלופת ישראל 12 פעמים (במוט עוד 10). ברוב המקצועות היא מדורגת גבוה בטבלת התוצאות הטובות בכל הזמנים.
בגיל 48, היא ממשיכה באימונים הקרובים לרמה מקצוענית למרות עבודתה כמתכנתת, מגדלת שלושה ילדים והרוויחה את הכינוי שהודבק לה: "האמא של האתלטיקה הישראלית". דור היא הספורטאית האולטימטיבית, מוסד וסמל. "יש הרבה ממה ללמוד ממנה", אומר איתי מגידי, שיאן ישראל ב-3,000 מ' מכשולים.
על ילדותה בקישינב מספרת אולה: "אבא גריגורי, שהיה רץ מרתון חובב, היה לוקח בקבוק מים קרים ושופך עליי ועל אחותי סבטלנה בבוקר כדי להעיר אותנו. זה עוזר למערכת החיסונית. עסקתי באתלטיקה בבית הספר, והמאמן סרגיי אינוביץ' המליץ שאבחר באחד ממקצועות המשוכות. היה קשה להיפרד ממנו כשעליתי, הוא אמר לי: 'תבטיחי לי שלא תפרשי מאתלטיקה, זה יאכזב אותי'".
הפרישה עדיין לא עברה לה בראש: "מבחינתי, ספורט הוא מתנה ואהבה", היא אומרת, "למה שלא אמשיך לנצל את המתנה הזו שקיבלתי?"
את זוכרת את אליפות ישראל הראשונה שלך?
"בזכות ההמלצה של המאמן שלי במולדובה, התחריתי ב-400 משוכות. אני זוכרת במעומעם את הדר יוסף ב-1993, ושהייתה רצה אחת מעל כל היתר. קראו לה פועה נייגר. כבר אז היא הייתה שווה צמרת של עכשיו. בכל זאת, אני זוכרת איזה כבוד היא נתנה לי כמתחרה שלה, התעניינה בי למרות שהייתי ילדה, אפילו עזרה לי. סיימתי אז במקום השני, אחריה".
חבל שיש רק 24 שעות
תוכלי להסביר את התגלגלות שמך?
"אחרי שעליתי, רציתי להיות כמו כולם, עם שם עברי. בחרתי באולה דור. רק מה? אבא שלי, שחי היום בקנדה, לא ראה את זה בעין יפה. הוא אולי אפילו נעלב קצת. לא יכולתי לאכזב אותו, וחזרתי לשם המקורי דוגדקו. אחרי שהתחתנתי זה הפך לדוגדקו-ברונשטיין".
אגב, את בעלה יבגני היא הכירה בזכות האתלטיקה: "הוא שיחק טניס שולחן עם אבא שלי, ולא השתמש מספיק ברגליים, אז הוא החליט לחזק אותן באימוני אתלטיקה תחת פבל קוגן, המאמן שלי. מהאימונים יצאו חתונה ושמחה. הוא עובד בהייטק, ומאוד מעודד אותי להמשיך בספורט. גם הילדים שלנו נדבקו".
הגענו לנקודה חשובה. התאומים בני ה-15, מייק וטים, פעילים מאוד: "מייק הוא הכי צעיר בנבחרת הנוער בהתעמלות מכשירים והשתתף באליפות אירופה. טים מנסה את כוחו בטיפוס, למרות שרוב הזמן הוא על המחשב". וישנה דניאל (11), שנחשבת כפוטנציאל גדול בהתעמלות מכשירים, וצריכה להצדיק את שמה – אולה התלהבה מהקופצת לגובה דניאל פרנקל, שיאנית ישראל, והחליטה שגם לבתה יקראו כך: "אני פשוט רוצה שהיא תהיה ווינרית כמו שהייתה ועדיין פרנקל. אני מאמינה שמהילדים יצאו ספורטאים". מייק ודניאל ימשיכו את השרשרת בשבוע הבא כשישתתפו באליפות ישראל.
המטרה הבאה: אליפות העולם למאסטרס, שאליה היא רוצה לצאת לצד קוגן (נהנה לקפוץ במוט בגיל 76). יש לה שאיפות להשתפר ולהצליח, ומבחינה פיזית, אין סיבה שלא: היא עדיין שומרת על אותם נתונים מהעבר, 51 ק"ג על 1.66 מ' גובה. אם היו ביממה יותר מ-24 שעות, היא הייתה דוחסת עוד כמה אימונים.
