שנות ההתבגרות של בוגרי ובוגרות התיכונים השנה היו הכל חוץ משגרתיות.
עת התחילו את לימודיהם התיכוניים פרצה מגפת הקורונה והשנה האחרונה עברה עליהם בצל מלחמה. למרות הקשיים הרבים, בחרו בני הנוער ברחבי הארץ לציין את סיום שנת הלימדים בחגיגות.
ורד סלבין, בת 18, מעין הבשור: "לא ידענו אם אפילו נזכה לחזור הביתה כדי לחגוג את הנשף"
את הנשף צפויה ורד לחגוג בסוף חודש יוני באולם בפתח-תקווה. בת ה-18 מעין הבשור פונתה ב-7 באוקטובר יחד עם משפחת לפארן, שם גרו כשלושה חודשים. ״החלטנו לחזור הביתה, למרות הבומים שלא פוסקים ומרעידים את כל הקירות, אפשר לקום מזה בלילות. זה עצוב להגיד – אבל התרגלתי למצב", תיארה. "זה הבית שלי, אין לי מקום אחר ללכת אליו".
לצד ההפצצות, ורד לא מצאה כוחות להתארגן לנשף הסיום שעמד בסימן שאלה. ״הרבה זמן רציתי לקנות שמלה לנשף, אבל לא הייתי בראש של להתגנדר ולהתקשט, לא הייתה לי אנרגיה", שיתפה.
היוזמה של לינוי הדר (24) מהרצליה "שמלה למפונה", שמעודדת נשים לתרום את השמלה שלבשו לנשף שלהן – לבוגרת כיתה י״ב שפונתה מביתה בעקבות המלחמה, הצילה את המצב עבור הדר. ״אחרי 6 שנים שלא עשיתי כלום עם השמלה שחיכתה בארון – החלטתי לעשות איתה משהו טוב", סיפרה לינוי. "בתור יוצרת תוכן פירסמתי סרטון ברשתות שקורא לעוד בנות להצטרף למיזם. היה גל של תגובות ושיתופים, קבוצת הפייסבוק שהקמתי התמלאה בשמלות שבנות מציעות במתנה למפונות. כמובן פרסמתי גם את שמלת הנשף האדומה שלי – היא עוד מחכה למישהי שתהנה ממנה".
שירה מגירה, בת 18, מקיבוץ להב: "חודש שלם היינו בבית ולא למדנו"
שירה וחברי כיתתה מתיכון "מבואות הנגב" בקיבוץ שובל, חוגגים היום את נשף הסיום שלהם בבאר-שבע כמיטב המסורת, כשרק לפני כשבועיים נשלח התאריך הסופי לחגיגת הנשף.״לא ידענו אם נצליח לקיים נשף השנה – גם בגלל המצב וגם בגלל המחירים הגבוהים״, סיפרה שירה. ״אנחנו ממש מתרגשות, כולן כבר בסידורי השמלות ובחיפושים אחרי נעליים מתאימות. ממש רצינו שזה יקרה, אני מאמינה שהיינו משקיעים גם אם השנה הייתה נראית אחרת אבל אולי הייתה פחות הירתמות מהצד שלנו״.
היא תיארה מצוקה שמנעה ממנה להשלים תעודת בגרות. ״חודש שלם היינו בבית ולא למדנו", שיתפה בת ה-18 מקיבוץ להב. "חלקנו התנדבו בחקלאות בקיבוץ או בחינוך במסגרות השונות. לא סיימתי עם תעודת בגרות. לא הצלחתי להתרכז בשיעורים ולהשקיע בלימודים כמו שצריך״.
נויה כהן, בת 17.5, מקיבוץ מחניים: "חשוב לומר תודה על מה שיש״
נויה, בוגרת תיכון "הר וגיא" בקיבוץ דפנה, פונתה עם משפחתה ב-1 בנובמבר לטבריה. ״זו ממש אמורה הייתה להיות השנה שלנו – ואז הכל השתנה״, אמרה. ״זה קשה לעזוב את המקום שאני מכירה. גדלתי בקיבוץ והמעבר לעיר הוא שוק. יש גם חברים שלא פונו או התפנו ונוצר מרחק בינינו, זה מבאס״.
נשף הסיום של בוגרי "הר וגיא" התקיים בתחילת חודש מאי ביסוד המעלה. ״כולם אמנם באו בחליפות ושמלות, אבל לא ככה דמיינתי את הנשף שלי" שיתפה. "המקום היה ישן ולא יפה וחגיגי כמו שקיוויתי. חיכיתי לו מכיתה ז׳, זה ממש ה-אירוע של הנוער בגיל שלנו, אבל חשוב לומר תודה על מה שיש״.
את מופע הסיום של השכבה, תחת הכותרת ״קרקס הר וגיא״, הציגו באודיטורים של קיבוץ כנרת. ״עד היום אי-אפשר להגיע לבית ספר שלנו בקיבוץ דפנה. המופע כלל את כל הדברים שהתמודדנו איתם כשכבה – קורונה, מלחמה, שביתות", טענה נויה. "לא רצינו לסיים ככה״.
נועה אוקנין, בת 18, משדרות: "מהרגע שהחלטנו לא לוותר על זה – גרמנו לזה לקרות"
את מופע הסיום שיעסוק במלחמת חרבות ברזל והאתגרים בלסיים תיכון רחוק מהבית יציגו הבוגרים ב-25 ביוני בנתיבות, אבל הציפייה האמיתית היא לקראת אירוע הנשף המתוכנן ל-1 ביולי באולם ביבנה. ״היינו בטוחים שהנשף כבר לא יקרה", תיארה נועה. "אבל מהרגע שהחלטנו לא לוותר על זה, גם אם עוד נהיה מפונים – גרמנו לזה לקרות״.
הקשיים של נועה בשנת הלימודים החולפת, התחילו בשבת 7 באוקטובר, שהובילה את משפחתה ואותה לעזוב את העיר. ״הסתגרנו במשך שעות בממ״ד חמשת בני המשפחה. ראינו את המחבלים מהחלון, לא הבנו כלום באותו הרגע, אלו דברים שהבנו רק בדיעבד״, נזכרה נועה.
במהלך השנה היא סיפרה כי ״למדנו הרבה בזום או בימי למידה מרוכזים במקומות שונים בארץ. מרגישה שהוצאתי מהמצב את המיטב". למרות הקשיים התגאתה נועה כי "סיימתי עם תעודת בגרות. לכולם היה קשה במידה כזו או אחרת, אבל ממה שאני יודעת – כולם בשכבה צלחו את האתגר״.
