הייתה עוד הצצה לרוע, דקה ו-37 שניות של אכזריות. בסרטון שפורסם אמש מ-7 באוקטובר, נראים הירש גולדברג-פולין (23), אור לוי (33) ואליה כהן (29), שהיו במיגונית יחד עם צעירים נוספים שנמלטו ממסיבת נובה, נחטפים באכזריות מתוכה ומובלים בטנדר לרצועת עזה. ביחד איתם, נחטף גם אלון אהל (22). הסרטון הזה היה גם התיעוד הראשון שקיבלו המשפחות של אור ואליה מאז החטיפה, לפני כמעט תשעה חודשים.
חלקו הראשון של הסרטון – הכולל את השהייה במיגונית – והחלק השני, שבו רואים את תפיסתם והעלאתם לטנדר של המחבלים, פורסמו חלקית בעבר. החלק האחרון, שהותר אמש לפרסום, מציג את הדרך של החטופים לעזה לצד המחבלים, שקוראים קריאות שמחה וצועקים "כלבים".
"מיגונית המוות", שממנה נחטפו המצולמים, הייתה המיגונית שאליה נמלטו צעירים רבים ממסיבת הנובה. המחבלים שהגיעו אליה השליכו רימונים לעבר הצעירים שניסו למצוא מחסה. ענר שפירא ז"ל, חברו של הירש שעמד בפתח המיגונית, הצליח להדוף אותם החוצה ובכך הגן על הצעירים האחרים. לאחר שבלם שבעה רימונים, התפוצץ הרימון השמיני בידו, והרגו.
סרטון הנסיעה המלא בטנדר מרגעי חטיפתם של הירש גולדברג פולין, אור לוי ואליה כהן
(באדיבות מטה משפחות החטופים )
אליה כהן והירש גולדברג-פולין נפצעו ככל הנראה מרימון שזרקו מחבלי חמאס לעבר המיגונית. בסרטון שפורסם ניתן לראות את הירש פצוע קשה בידו – כשהוא מובל בכוח אל טנדר המחבלים. רק כמה חודשים לאחר החטיפה התוודעה משפחתו של אור לוי שגם הוא נחטף עם השניים, ובתיעוד שהגיע לידי צה"ל בינואר רואים אותו מובל לרצועת עזה לצד הירש ואליה.
עבור משפחות המצולמים, לפרסום הסרטון יש מטרה ברורה. "החלטנו לפרסם את הסרטון כדי להראות לעולם מה החטופים עברו מיום החטיפה", אמרה סיגי כהן, אמו של אליה. "רצינו להראות את הרוע של המחבלים, ועד כמה הם לא אנושיים. אפשר לראות את הפנים מלאות הפחד של אליה. בהתחלה הוא נמצא במיגונית, מחכה בתמימות שיבואו לחלץ אותו, ופתאום נזרק רימון. רואים את המחבלים שרים וצוהלים, ומובילים את החטופים אל הטנדר".
"את הסרטון ראיתי אישית לראשונה רק עשרה ימים אחרי החטיפה", היא משתפת. "לפני כן ראינו רק תמונה של אליה בבית חולים בעזה. ידענו מזיו (זיו עבוד, בת זוגו של אליה שניצלה מהמיגונית) שהוא נפצע ברגל, ואז ראיתי את הסרטון".
ג'ון פולין, אביו של הירש, שיתף: "אני צפיתי בסרטון פעם ראשונה לפני שבוע, רייצ'ל (אמו של הירש) לא הייתה מסוגלת. דיברנו עם המשפחות של החטופים האחרים שהופיעו בו ומהר מאוד הסכמנו כקבוצה שאנחנו מוכנים לפרסם את זה. אנחנו חושבים שזה כל כך חשוב להראות מה עובר עליהם – ולהזכיר לכל העולם שמדובר באנשים אמיתיים. אנשים אמיתיים עם חלומות ומשפחות, עם אנשים שאוהבים אותם ומחכים להם".
גם מיכאל לוי, אחיו של אור, מרגיש שיש צורך להזכיר לציבור בישראל ולמקבלי ההחלטות שנותרו עדיין חטופים בשבי. "משום מה דעת הקהל הולכת למקומות אחרים", הוא אמר. "מדברים על פוליטיקה ועל הכל חוץ מלהחזיר את כולם עכשיו. הסרטון הזה הוא עוד הצצה לאכזריות, לכמה הם סבלו באותו היום וכמה הם סובלים בכל יום מאז". מיכאל סיפר כי היום הבן של אור, אלמוג, חוגג את יום הולדתו השלישי. "הוא יחגוג יום הולדת בלי אמא עינב שנרצחה, ובלי אבא אור שבשבי", אמר. "אין דבר יותר חשוב מלהחזיר לו את אבא שלו".
"בפעם הראשונה שראיתי את הסרטון הבטן שלי התהפכה", הוסיף מיכאל. "לראות את הפנים של אור ברגע הכי קשה שהיה לו בחיים, עדיין עם הדם של אשתו עינב על הידיים שלו אחרי שהיא נרצחה. אני האח הגדול, אני מגן עליו כל החיים ומטפל בו – ופתאום לראות אותו כל כך מפוחד? אני לא מאחל לאף אחד את תחושת חוסר האונים שאני מרגיש. המבט שלו בסרטון הפך לי את הבטן וזיעזע אותי, כיווץ לי את הלב ולא יוצא לי מהראש מאז. אמא שלי לדוגמה לא מסוגלת לראות את הסרטון והיא לא תראה אותו גם".
גל חיים, שהיה בנובה וניצל מהטבח במיגונית הסמוכה לזו שממנה נחטפו הצעירים, סיפר ל"ידיעות אחרונות": "כששמעתי על פרסום הסרטון, זה שיתק אותי, זרק אותי שוב ל-7 באוקטובר". הוא שחזר: "המיגונית שלנו הייתה מול המיגונית שלהם ועלתה באש. בגלל זה המחבלים לא נכנסו לשם. אני חושב שאם כבר מפרסמים את הסרטונים, צריך לשחרר הכל. בלי לטשטש את המחבלים. שיראו בכל העולם את הפנים שלהם, של מי שרצחו את בנות דודות שלי, חברים שלי, ואת הנשמות שלנו שכבר מזמן לא אותו הדבר”.
אחרי פרסום הסרטון, מאות מפגינים, ביניהם אוהדים רבים של הפועל ירושלים, הקבוצה שאוהד הירש, יצאו להפגין בעיר בדרישה לשחרור החטופים. המוחים צעדו מבניין השגרירות האמריקאית בירושלים לכיוון כיכר פריז, ובדרך התעמתו עם שוטרים אחרי שהמשטרה הכריזה על ההפגנה כבלתי חוקית. זמן קצר לאחר שהמשטרה הציבה מחסומים בדרך למעון רה"מ, ההפגנה התפזרה.
