בצדק מתגאים בערוץ 14 בהופעה שערך שלשום ראש הממשלה ב"פטריוטים", אחרי שלא התראיין בעברית לכל אורך חודשי המלחמה ואף לפניה. הסיבה היא לא רק נתוני הרייטינג והשליטה בסדר היום, אלא גם השגת המטרה המשותפת של נתניהו וערוץ 14: לחזק את נתניהו בקרב הציבור המתנדנד בימין, שהוא לבדו יכריע את הבחירות הבאות, כפי שהודגם בסקר חדשות רשת שלשום. כל השאר לא רלוונטיים.
השיחה עם נתניהו אכן לא הייתה מאתגרת ובטח שלא נרשמה בה התעקשות על דבקות בעובדות. האופן המקומם שבו הציג את "חוק הגיוס", למשל, אמור להעליב גם חסידים שוטים במיוחד. בשאלה על הכלכלה, שנדחקה לסוף ומשום מה גרמה לינון מגל להחניק חיוך, נתניהו לא התאמץ להסתיר שהוא מבלבל במוח. הוא גם גמגם כשניסה לקרוא מהדף שמות של הורים שכולים, אך למזלו לא קוראים לו נפתלי בנט.
אבל בנושאים הקשורים למלחמה בעזה והתסבוכת בצפון, שתפסו את מרב הזמן, נתניהו העביר את המסרים והטון הנכונים (שקול, חיוני, נחוש) עבור הצופים והצופות שלא משתגעים על הפופוליזם הילדותי של ערוץ 14 אך נרתעים מהערוצים האחרים, מסתייגים מהמחאה ומסתכלים על בני גנץ ורואים אדם טוב אך מנהיג תמוה ואף תמהוני. בשבילם נתניהו ענד את הסיכה הצהובה ומנגד דפק מסמר בארון של ההסכם להחזרת חטופים וחטופות תמורת סיום המלחמה. למענם הוא ייבש את מגל הנלהב והסתייג מהקמת התנחלויות בעזה, אך קבע שכל ממשלה אחרת תהיה "שמאל" ותקים מדינה פלסטינית, למרות שאין לכך שום היתכנות פוליטית. ואצלם הוא מצא אמפתיה כשתיאר ביגון ובייסורים את הקריאות הקיצוניות נגדו.
ניכר גם שנתניהו הבין שעליו להביע באופן מאופק את הסלידה מהצמרת הביטחונית, מבלי להתנער מהקמפיין המטונף שמתנהל נגדה כדי להשליך מעליו את האחריות למחדל. כשנשאל על קונספירציית ה"בגידה מבפנים" הוא אמר "אני לא קונה את זה" - ומיד הזכיר "פרשת ריגול מוזרה". זה לא גינוי ואפילו לא גיבוי, אבל משאיר מרחיק סביר מקונסוליית הרעל במיאמי.
הראיה להצלחת הריאיון הגיעה למחרת, בשחרור סרטון החטיפה מ"מיגונית המוות". כמו בסרטון חטיפת התצפיתניות, גם זה צעד של חוסר אונים של המשפחות, לאחר שהתברר שנתניהו מרגיש מספיק חזק כדי לומר להם בפומבי שיקיריהם ימשיכו להינמק במנהרות. אבל הסרטון לא יעזור. גם לא מכתב האזהרה מוועדת החקירה לפרשת הצוללות. מה שמשנה הוא הימין: שם יוכרע אם הממשלה תיפול ושם ייקבע אם יהיה מפץ פוליטי. הריאיון אמור להרחיק את שתי האופציות. לכן לא מפתיע שבכל השיחה לא הוזכר אפילו פעם אחת השם "בן גביר". גם נתניהו וגם ערוץ 14 יודעים: הוא מחזיק במפתחות ואיתו לא מתעסקים.
בקטנה
למרות שרגע הפיצוח היה יותר מדי נוח, פרק הסיום של "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" בקשת היה מוצלח, הרבה בזכות הקשירה היפה של היוצר יניב איצקוביץ' בין העלילות השונות דרך החוט של יחסי הורים-ילדים ובמיוחד מושג הבגידה. בטח לא הזיק שגברי בנאי העניק את אחת מהופעותיו הגדולות על המסך, שאדם גבאי הוא מהמוכשרים שבשחקני ישראל ושמגי אזרזר הוכיחה שהיא יכולה להרשים בלי להרים את הקול אפילו פעם אחת.
