מתחילת היורו אנחנו מדברים על הרכבים וטקטיקות, כישרונות עולים, כוכבי עבר בדעיכה וכוכבי עתיד בנסיקה, אבל לפעמים מה שמכריע את המשחק ברגע הקובע, זה כוח הרצון והדחיפה הרגשית. כך למשל הובקעו שלושה שערים מכריעים בזמן פציעות במשחקי הסיבוב השלישי עד כה.
נבחרת איטליה נראתה כמי שלא מסוגלת אפילו לקנות גול במשך 97 דקות נגד קרואטיה. המאמן ספאלטי החליף את חוליית ההתקפה שלו, וכלום לא עזר. עד שהשחקן האחד, דווקא בלם, שהרגיש אשם בכך שאיטליה עלולה להיות מודחת מהטורניר, נכנס לפעולה.
שריקת הסיום, שניות אחדות אחרי השוויון האיטלקי, תפסה את שחקני קרואטיה מרוסקים על הדשא. הכרטיס הבטוח שלהם לנוקאאוט נגזל בשנייה האחרונה. לצידם נותר שרוע על הדשא גם שחקן אחד בכחול, כשחזהו עולה ויורד, והוא לא מסוגל להצטרף לחבריו החוגגים.
זה היה ריקרדו קלאפיורי, שפרץ ממרכז ההגנה עד אזור הרחבה ובישל את השער למטיה זקאני. "רק רציתי לכפר על השער העצמי שלי נגד ספרד", אמר מבעד לדמעות. "לא יודע מאיפה הייתה לי אנרגיה אחרי משחק קשה כזה. אחר כך עלו לי כל הרגשות שהציפו אותי בימים האחרונים", הודה. אחרי שהשלים 270 דקות מוצלחות, את שמינית הגמר הוא יחמיץ בגלל צהובים.
למרות השער העצמי חסר המזל מול הספרדים, קלאפיורי הוא אחד הבולטים בנבחרת הכחולה ביורו, ויש מי שמשווה אותו אפילו לפאולו מלדיני הגדול, ששיחק גם הוא בצד שמאל של ההגנה. הבלם של בולוניה רק בן 22, ואם יצליח לפתח אופי כמו של מלדיני, אולי מסתתר כאן קפטן העתיד של הנבחרת.
מבקיע השער זקאני מלאציו, עורר גם הוא זיכרונות נוגים בקרב האוהדים האיטלקים. שער השוויון הזכיר להם כמעט במדויק את ההבקעה של אלסנדרו דל פיירו נגד גרמניה בחצי גמר מונדיאל 2006. אחד מאלה שזוכרים את השער ההוא היטב הוא זקאני בעצמו, שהיה מעריץ מושבע של דל פיירו כילד, ותלה פוסטר שלו בחדר.
אז רגע לפני שבודקים את אחוזי הניצחון במאבקי גובה של חלוץ, או את מהירות היציאה מהמקום של המגן, שימו לב מי סוחב על הלב איזה חשבון עם היריבה, או חוב לאוהדים שאיכזב פעם, והכי גרוע, מי מרגיש שהוא צריך להוכיח משהו.
רגש, זה כל הסיפור.
