צר וכואב לציין כי בפסיקתו הצפויה והלא חכמה אתמול, בנושא גיוס בחורי הישיבות מחד והפסקת תקצוב לישיבות ול"כוללים" מאידך תקע בג"ץ עוד מסמר בחיסול זיקי הכבוד שאולי נותרו כלפיו במגזר החרדי. התגובות המתלהמות מקיר לקיר מצביעות על העמקת הקרע שתיצור הפסיקה דווקא בתקופה הרת גורל שבה אנחנו זקוקים לחיבור כל הכוחות שיש לנו מכל חלקי העם, ויש לנו כאלו בשפע.
התנהלות השופטים הנכבדים, הזכירה לי את האם שעומדת מול ילד שמצליח להרגיז אותה שוב ושוב. מה בדיוק תשיג אם בכל פעם מחדש תשפוך עליו אש וגופרית בסגנון - איזה ילד אתה? מה יצא ממך? תסתכל על אחיך/אחותך ששומעים לי תמיד. במקרה הטוב, הוא יביט באמו בעיניים מזוגגות, ותשפוכת התוכחות תיכנס מאוזן אחת ותצא מהשנייה.
כל הורה בר דעת מבין שכדי לשנות התנהגות של ילד הנתפס בעיניו כבעייתי, עליו קודם כל להקשיב לו. ללמוד את מניעי התנהלותו. מה מציק לו במערכת היחסים עם סביבתו.
בתקופה הקריטית שבה אנחנו מצויים החליט בג"ץ, למרבה הצער, שהוא מאמץ את דרכה של האם הכושלת. אף ראש ישיבה לא נקרא ולא הופיע לדיון כדי להסביר את עמדת ראשי הישיבות.
שורה של ראשי ישיבות ומנהיגים רוחניים - ליטאים, חסידים, בני עדות המזרח - חלקם קרובים לגיל תשעים, מכתתים בימים אלו את רגליהם בארצות-הברית בין בתי נגידים וישיבות, כדי להסביר את מאבקם לשימור הישיבות, ולגייס תקציבים חלופיים. הם זוכים לכבוד מלכים. אבל בבית המשפט העליון בירושלים לא סברו שראוי להקשיב לדבריהם. לשמוע ממקור ראשון איך רואה ראש ישיבה את ה”הנשיאה בנטל” בעינים אמוניות. מימי משה רבנו במדבר לא די בנשק, “וכי ידיו של משה עושות מלחמה” שואלת המשנה ומשיבה “כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה היו מתגברים”.
אמנם יש בפסק הדין נזיפה בפוליטיקאים החרדים שלא סיפקו טיעונים. הפוליטיקאים החרדים שגו לא מעט בטיפול בסוגיה הנפיצה של גיוס בחורי הישיבות, מול בג"ץ ובכנסת. אבל אני לא מתעניינת בפוליטיקאים אלא בנו, בני העם היקר היושבים בארץ הזאת כשכולנו נתונים לאיום השמדה משותף. למה להוסיף לשסע תמורת הישגים של כלום בשטח?
כמה מתלמידי ישיבות פוניביז', חברון, מיר ואחיותיהן יגיעו לבקו"ם בעקבות הפסיקה? אפס. האם הרמטכ"ל הרצי הלוי, דתל"ש, יתרוצץ בין ישיבות ו"כוללים" כדי לשלוף תלמידי ישיבות ואברכים מבני משפחתו המורחבת? ממש לא. כי גם צה"ל לא מעונין בהם.
"רשויות הצבא יוכלו לגייס 3,000 חרדים במהלך שנת הגיוס 2024 שמתחילה ביוני”. מאמץ בג"ץ הנחת יסוד. אך משרד הביטחון וצה"ל לא נדרשו להמציא שום תוכנית מובנת, שום הוכחה להצהרה זו. איך הם בדיוק מתכוננים לקלוט חרדים באופן שיבטיח את המשך קיום אורח חייהם בצבא.
כמו בחינוך הלקוי של האם המקטינה והמשפילה, הגרעין הקשוח של תלמידי הישיבות וה"כוללים" לא ממש מתרגש מהביקורות. חלק נכבד מתוכם לא חשוף לתקשורת, ומי ששמע את הגינויים בנוסח "טפילים", "לא רוצים לשאת בנטל", "עלוקות" "מדביקי מחלות" - בימי הקורונה, לא ממש מתרגש מהמבול התורן של גידופים שמניבה עוד פסיקה בסדרה של שורת פסיקות ב-25 השנים האחרונות שלא שינתה ולא תשנה את המצב באחת הסוגיות הנפיצות של החברה הישראלית. את השבר הקשה שבו אנחנו נמצאים, את הנופלים, החטופים, הפצועים, השכולים, לא מרפאים כמו פיל בחנות חרסינה. אלא ברגישות, בשיח ובנכונות להכיל. אין ספק שפסיקת בג"ץ תביא גם לחשבון נפש של הציבור החרדי. האם לא אשמים גם אנחנו? איך הפך נושא המסירות ללימוד התורה למושג עלום ובלתי מובן? איך הפך עולם הישיבות לתלוי כל כך בתקציבים ממשלתיים? הציבור החרדי הוא ספינה גדולה שעובדת לאט. היא תפיק לקחים, לא בגלל פסיקת בג"ץ.