שמעו סיפור: יושב אדם לא צעיר, מצטברות אצלו על המחשב הישן והמקרטע עשרות אלפי מילים שכתב מאז שהוא ילד, סיפורים, דיאלוגים, דמויות, עלילות מתפתלות — והוא מחליט להפוך אותן לספר. פונה להוצאת ספרים מוכרת, מקבל דחייה מנומסת ומחליט להוציא אותו לאור בכוחות עצמו, באמצעות פנייה ישירה לקהל הקוראים. ומסתבר שיש לו קהל קוראים נאמן שהולך איתו שנים.
"עולם הספרים בארץ עומד לשנות פניו", מכריז בנחישות איציק חדד (55) מנתניה, כותב נמרץ בעל אוריינטציה חברתית שהקים לעצמו (באמצעות הדסטארט) הוצאת ספרים פרטית בעלת השם המזמין "שופוני", במסגרתה הוציא עד היום שישה ספרים והשביעי אוטוטו בחוץ. כל שנה ספר.
הנושאים מגוונים. אנשים שהוא פוגש ברחוב ומנהל איתם סמול-טוק הופכים עד מהרה לדמות ססגונית בספר. את אנתולוגיית הסיפורים הקצרים על אהבה, תיעוב וכדורגל, "שבת הייתה שבת", הפיק עם דודו בוסי ("הוא ערך, אני הוצאתי"). את הספר הבא, על אסקפיזם, יוציא עם אמילי עמרוסי ("בשבוע הבא אנחנו נפגשים"). הנוכחי, "מלך הטוניסאי" (בעריכתו של צביקה נעים), בהשראת הסרט "עישון" של הסופר פול אוסטר, כשהחבר'ה מתקבצים בחנות לממכר מוצרי עישון בניו-יורק, ואילו אצל איציק בנתניה הדמויות מתרכזות סביב דוכן לסנדוויצ'ים טוניסאיים. נותרו עוד יומיים לסיום ההד-סטארט שלו, למעוניינים.
"תמיד כתבתי, עוד כשהייתי ילד", הוא כמעט מתנצל, "על החיים, על החברה הסובבת אותי. גם על נוער בסיכון שאיתו עבדתי". במקביל לכתיבה, שברובה נעשית בשעות הקטנות של הלילה, הוא עובד כתראפיסט באמנות וצורף. מולטי-טאלנט של מילים, תכשיטים ורגישות חברתית.
אז איך הכל התחיל?
איציק, נשוי פלוס ארבע, עונה בנונשלאנט: "שלחתי כתב יד לזמורה ביתן והעורכת הראשית של הוצאת הספרים השיבה לי שיש לזה מקום על מדף הספרים, אבל הם לא מאמינים בו מבחינה מסחרית".
היא התכוונה בדבריה לספרו "תחנה אחרונה נתניה", על זוג שקרס כלכלית, מכר את תכולת הבית ועבר להתנהל בפוד-טראק. ואיציק, כמו איציק, לקח את המכתב והידהד אותו בפייסבוק. התגובות לא איחרו לבוא: עזוב אותך, הכל שטויות, בוא נוכיח להם שאפשר אחרת, דרך הדסטארט.
אבל הדרך לא הייתה קלה. "פניתי לחברה שמלווה פרויקטים לגיוס המונים וזרקתי לפח 8,000 שקל. רק אחרי שיצרתי קליפ עם המוזיקאי אלון ברקאי, בו אילתרנו סצינות מסרטים כמו 'הנסיכה הקסומה' או 'פני צלקת', זה התחיל לתפוס. משם זה התגלגל, דרך קישורים ברשתות החברתיות, שהם בעצם השליחים שלי, שמפיצים את הספר שלי".
השיטה שפיצח כוללת בכל הדסטארט שיר וקליפ הומוריסטי מושקע שמדבר על הספר, תשורות ייחודיות (לספר החדש, "מלך הטוניסאי", ניתן לצרף צנצנת פלפל צ'ומה) ולבסוף השקה גדולה שמנפצת את הקונספט של השקה בחנות ספרים חרישית. אצל איציק חדד זה יקרה בתחנת רכבת, על צוק מול הים או באצטדיון כדורגל, ויהיו הרבה מוזיקה וסירי אוכל שהכינו בני משפחתו.
באחד מספריו, "יום אחד נעוף", הוא מתאר את ילדותו בקריית-ים בה גדל ואת הטיפוסים השונים שסבבו אותו. "לא תיכננתי להגיע לבנגקוק" הפך לספר נפוץ למטיילים במזרח. בספר אחר, "אוהב אותך פשוט", הוא מספר על בחור שלא מסוגל להתוודות על אהבתו והולך לטיפול פסיכולוגי. בספרו האחרון טיפל בחרדות העוטפות אותו — מה אם זמני קצוב, מה אם נישואיי יתפרקו, מה אם אחווה התמוטטות כלכלית — הכל בהומור.
"הרעיון", אומר אלוף ההדסטארט, כמו שמכנים אותו, "הוא לתת מקום לסופרים שלא באים מהמיינסטרים. כשאני מטפל בחומרים קשים בצורה הומוריסטית, קל להנגיש אותם הלאה, לאחרים. בספר החדש יש חולה סופני שכדי להסביר את מצבו מספר לחברו שהתחיל לעשות אמבטיות בוץ כדי להתרגל להרגשה... החלום שלי", הוא מסכם, "שספר שלי יהפוך לסרט. ואז נעשה הדסטארט".
