תלם גלילי הוא דור שלישי למגדלי דבורים בקיבוץ איילת השחר, שהמכוורת בבעלותו בת 103 שנים. ולמרות שהוא לא תמיד מלקק דבש, גם אחרי תשעה חודשים של עבודה מסוכנת וכשלא מעט משטחי המרעה שבהם היו הכוורות שלו עלו באש מירי חיזבאללה, הוא שומר על אופטימיות. "יש הרבה צרות בימים אלו, אבל אנחנו איתנים", הוא אומר. "אנחנו מרגישים שליחות בשמירה על הדבורים וגם על החקלאות וגם על עצמנו".
ביחד עם שותפו אהוד הלוי, גם הוא דור שלישי לדבוראים, הם מנהלים את מכוורת קיבוץ איילת השחר, מפעל הדבש הישראלי הראשון שהוקם בגליל בשנת 1921. את הדבש מייצרות דבורים הנמצאות בכ-40 שטחי מרעה בגליל ובגולן, בהם גם לאורך הגבולות. "פינינו את הכוורות מהקו הראשון לאש הישירה מלבנון והזזנו אותן לקו השני", מסביר גלילי. מאז אוקטובר הוא ושותפו הלוי מחלקים את זמנם גם בשירות מילואים בגבול לבנון ונתמכים בקולגות. "הקמנו צבא קטן של דבוראים מכל הגליל שעוזרים אחד לשני. אנחנו קופצים לשטח כדי להרחיק את האש מהכוורות ביחד עם רשות הטבע וקק"ל ורועי הבקר ומתנדבים. לצערי גם גנבו לנו לא מעט כוורות. יש אנשים רעים שמנצלים את המצב".
על פי הערכת מועצת הדבש, נשרפו עד כה עשרות כוורות ועשרות אלפי דונם של מרעה צופני (צוף - מזון הדבורה), מה שמהווה פגיעה אנושה בפן האקולוגי והחקלאי. אבל גלילי וחבריו יוצאים לשטח כל בוקר בכוחות מחודשים. "העבודה מייצרת בנו עוד כוחות. אני מלא בתודה לקולגות שלי וגם לעם שלנו שמגיע לרכוש במיוחד עכשיו מהתוצרת שלנו ושל כל חקלאי הגליל".
