אחים לנשק: עבור רס"ן (מיל׳) עמרי שפרוני (39) הקיבוצניק, ראש מכינת רבין, ורס"ן (מיל') ברק עוקבי (46) ממאחז ביהודה ושומרון, ראש מכינת מעוז - ערך הרעות הוא יותר מרק סיסמה.
3 צפייה בגלריה
("רבים הרגישו במילואים מה ששנינו מרגישים באופן יומיומי – היכולת לדבר ולחיות יחד" | צילום: אביגיל עוזי)
מכינת רבין, בהנהגתו של עמרי, היא ״מכינה ציונית-חילונית-ליברלית, שמחנכת למנהיגות חברתית", ומכינת מעוז, בהנהגתו של ברק, היא "מכינה ציונית-לאומית-תורנית, שפונה לנוער מהקשת של הציונות הדתית" - ולמרות הניגודיות, בין שני מפקדי הפלוגות במילואים יש חברות עמוקה וארוכת שנים. החברות התחזקה אף יותר בימים אלו - כשנפגשו יחד על מדים בתמרון ברצועה במסדרון נצרים. "רבים הרגישו במילואים מה ששנינו מרגישים באופן יומיומי – היכולת לדבר ולחיות יחד", תיאר עמרי.
מסלולי החיים של עמרי וברק נדמים כשני קווים מקבילים, שלא יכולים להתממשק. עמרי, בן קיבוץ בארי, גר כיום בגבעת חביבה, ונשוי למיכל ולהם שני ילדים, ארבל (5) ומעיין (שנתיים). לעומתו, ברק חי במאחז קידה ביהודה ושומרון, נשוי למוריה ולהם 6 ילדים – עמיחי (17.5), דוד (15.5), רינה (13), נעמי (11.5), יהודה (9) ואיתן (6.5). כאמור, היותם ראשי מכינות וקצינים במילואים, חיברה ביניהם מעבר למחלוקות. ״עמרי ואני מייצגים מיינסטרים של רוב החברה והעם בישראל. שנינו עוסקים בביטחון המדינה וכשנשתחרר – נחזור לחינוך הנוער במכינות, שבוגריהן משרתים יחד באהבה ורעות, כתף לצד כתף״, סיפר ברק.
שותפות הגורל ביניהם התחזקה גם בעקבות הטרגדיה האישית של עמרי, שהיה ב-7 באוקטובר עם משפחתו בבארי, לכבוד חגיגות יום ההולדת של אחיינו. ״הייתה לנו משפחה גדולה בקיבוץ לפני אותה שבת. אביה ואילה חצרוני, דודים שלי וליאל וינאי חצרוני, הנכדים של אביה, תאומים בני 12.5 – נרצחו״, סיפר עמרי. במשך 12 שעות הם היו נעולים בממ״ד, במהלכן מחבלים נכנסו לבית וירו לעבר הדלת, שבמזל לא הצליחו לפרוץ אותה. משערי הקיבוץ הם הצליחו לצאת רק בבוקר המחרת. ״דיברתי עם ליאל וינאי סביב 12:30, אלו היו השיחות האחרונות שלי איתם".
השבת השחורה, הפכה את החיים של עמרי על פיהם. "ליאל וינאי סיפרו שיש מחבלים מחוץ לבית ושאלו אותי מה לעשות. בבוקר כבר הבנתי שהם לא בחיים", שיחזר בכאב. "אמא שלהם, בת דודה שלי שירה, היא אישה סיעודית על כיסא גלגלים. פגשתי אותה אחרי שפונינו לנתיבות, ומאז אני האפוטרופוס שלה״. הטלטלה שחווה עמרי, מנעה ממנו להתייצב למילואים בסבב הראשון. "קראו לי ב-7.10, אבל נאלצתי לקבור משפחה", הסביר. "זה היה חריג מבחינתי לא להתייצב. בסבב השני הרגשתי שאני חייב להיות עם הכוחות בשטח. המפגש עם הלוחמים היה מרגש".
במקביל להתגייסות למילואים, היה חשוב לעמרי לספר את הסיפור האישי שלו. הוא התחיל להעביר סיורים בבארי, שלאחד מהם הגיע ברק. "נפגשנו והתחבקנו", תיאר ברק. "הרגשתי כאילו המשפחה שלי שם, כאב לי לשמוע הכל. משמחת תורה התגלה עם ישראל האמיתי - מסירות הנפש על הארץ הזו ועל ערכי הנצח של עם ישראל. הסיפור המשפחתי של עמרי, שכלל גם המון גבורה, הוא הסיפור של כל עם ישראל. מעיד הרבה על הכוח שיש לנו, באופן אישי זה חיבר אותי יותר לעמרי״, סיכם. ״כפרה עליך״, ענה עמרי.
למרות האחווה והאהבה שקיימות בין עמרי לבין ברק, השניים לא ניסו להסתיר גם את אי-ההסכמות ביניהם. ״אמרתי לעמרי שלדעתי בשביל להגן על עוטף עזה, אנחנו צריכים להקים יישובים במסדרון נצרים", חרץ ברק והמשיך. "הוא לא מסכים איתי וזה בסדר גמור – כי זה לא מגיע ממקום אנטי-ציוני. אחרי זה שלחתי לו תמונה של הכוח שלי על רקע המכינה שלו באדמית, הבטחתי לו שאנחנו שומרים עליה״.
המחלוקת העיקרית ביניהם היא סביב שאלת ההנהגה הנוכחית. "כשאני עומד מול החניכים שלי ואומר שאין לנו מדינה אחרת ואין צבא אחר – הם חייבים לתת בי אמון", קבע עמרי. "האתגר הוא לעשות את זה מול ההנהגה הנוכחית שלא לקחה אחריות על האסון ב-7.10, הוא כשל ערכי״. בניגוד לעמרי, ברק משתף כי בעיניו "הממשלה והעומד בראשה ראויים ולגיטימיים. כמו שאין לנו מדינה אחרת – אין לנו הנהגה אחרת".
אבישי ברמן, מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות, אמר כי הסיפור של עמרי וברק הוא המודל של המכינות, "שמהוות קרקע פורה לשיח וחיבור בין קבוצות בעלות תפיסות עולם שונות ולעיתים מנוגדות. אנו מאמינים שהשותפות המתקיימת בין המכינות צריכה להיות מודל לכלל החברה הישראלית", סיכם.
