"הוועדה התכנסה היום לעוד חלוקת שלל וביזה באמצע המלחמה", טען השבוע יו"ר האופוזיציה לפיד, עת התייחס לניסיון של שר האוצר סמוטריץ' ויו"ר ש"ס דרעי להשחיל דרך ועדת הכספים העברות של מאות מיליונים מתחת לאפו של הציבור. היו שם 300 מיליון למשרד ההתיישבות של סטרוק, 58 מיליון למוסדות חינוך חרדיים, 41 מיליון למשרד המורשת, 30 מיליון נוספים למוסדות תרבות חרדיים, 23 מיליון למשרד ירושלים של השר פרוש, 19 מיליון לרשת מעיין החינוך התורני של ש"ס, בקיצור ברור לאן הולך הכסף. "מאז ברית האחים של בנט ולפיד ב-2013 לא היה חיבור משמעותי כזה", מסביר שר בכיר בליכוד, "בצלאל משמן את החרדים בתקציבים והם מצידם מאפשרים לו להעביר כסף גדול להתיישבות".
ואכן החרדים קיבלו כ-2.5 מיליארד שקל לישיבות, כוללים, העלאת תמיכה באברכים והעלאת שכר למורות החרדיות. עוד כ-600 מיליון שקל הובטחו לגפני עבור החינוך החרדי והמורים. דרעי מצידו מנסה להעביר את העלאת שכר הרבנים ברשויות והגדלה של סל התמיכה בעניים בתקציב 2025, שנותן לו נקודות בבייס של ש"ס. בכירי האוצר מתנגדים, וסמוטריץ' נוזף בהם עם מכתבים בסגנון: "אתם רק הפקידים, דעו את מקומכם".
1 צפייה בגלריה
(סמוטריץ' ודרעי. "הצמד הזה מזכיר את הסצנה הבלתי נשכחת מהסרט 'מתחת לאף'" | צילום: אלכס קולומויסקי)
דרעי נותן לשר האוצר גם דריסת רגל במקומות כמו מינוי הרב הראשי האשכנזי. סיפור הקאמבק של חוק הרבנים מסתכם בצורך של דרעי וסמוטריץ' לפצות מקרובים שלא מונו בג'ובים אחרים, ושעל הדרך הטריפו מדינה שלמה בשביל פרסי ניחומים.
אבל כדי שיהיה יותר מעניין, לברית יש גם אויב משותף: יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר, שלא במקרה היה מאלה שתקעו את חוק הרבנים. דרעי תקף מיד ובפומבי, ובמקביל שלחו גורמים עלומים מסרונים אנונימיים בגנותו של השר לביטחון לאומי. בעוד הציונות הדתית והחרדים לא חולקים את אותו קהל מצביעים, בן גביר יושב חזק על הזנב של שתיהן. את סמוטריץ' הוא כבר דחק אל מתחת לאחוז החסימה כששתה לו את הבייס החרד"לי, ודרעי חושש מאוד מנטישת חרדים צעירים שמתחברים לבן גביר.
את הכסף הגדול שלא הולך לחרדים, מעביר סמוטריץ' לפרויקט שאמור להחזיר אליו המנדטים - שינוי המציאות ביהודה ושומרון (ראו בכתבתו של עודד שלום). רק שבינתיים זה לא ממש עובד לו, וסמוטריץ' גם משלם מחיר פוליטי על העמדה הרכה שהוא מציג בנושא חוק הגיוס. קהל המצביעים שלו לא אוהב שקונים אותו בכסף על חשבון ערכים.
"לי הצמד הזה מזכיר את הסצנה הבלתי נשכחת מהסרט 'מתחת לאף'", אומר שר בכיר בקואליציה ומצטט מהזיכרון בשינויים קלים, "אני בצלאל סמוטריץ' דפקתי את הקופה, וגם אריה חבר שלי".
***
"ישראל זקוקה לסיפור חדש, בריתות חדשות ופוליטיקאים חדשים", טוען יואב הלר, מי שהקים לפני כשנתיים את תנועת "הרבעון הרביעי", המבקשת למנוע את מה שקרה בממלכות ישראל הקודמות - שהתפרקו בין שנת ה-75 לשנת המאה. חורבן הבית. "אנחנו פה הרבה לפני 7.10, אפילו לפני הרפורמה", מספר הלר כשאנחנו נפגשים במשרדי התנועה ברמת-גן, "מראש טענתי שיהיה אירוע דרמטי ושאויבים חיצונים ינצלו את זה כדי לפגוע בנו", רק שהלר לא האמין שהנבואה שלו תתגשם כל כך מהר. "חשבתי שיש לי חמש עד שמונה שנים לעבוד, הרעיון היה לבנות את התנועה מלמטה, בית-בית, נכון סלון-סלון".
וכך, בכל ערב עורכת התנועה לפחות שבעה מפגשים בסלונים שונים ברחבי הארץ. הוא בן 50, מגדיר את עצמו כציוני, ליברלי, מסורתי ומתון כאידיאולוגיה. נשוי לפולי בורנשטיין, מקימת תנועת "דרכנו", שהיו מי שטענו שגייסה אנשים מתונים מהימין לעמדות שמאל. "ברור לי שבשלב מסוים אני אותקף על אשתי השמאלנית", הוא לוקח בחשבון.
את המחאה הוא נטש ברגע שהכניסו את צה"ל לתמונה, ולקפלן הוא לא חזר. ארגוני המחאה מתעבים אותו ואת תנועתו, טוענים שהיא מרדימה את המחאה ומנסה לנרמל את נתניהו.
בינתיים, בלי שרובכם תכירו אותו או את התנועה, הפך הלר לאחת הדמויות הכי מחוזרות בפוליטיקה הישראלית: ל"ועידת האומץ" של התנועה במאי הגיעו לא פחות מ-5,000 ישראלים, יש לו שטח ופעילים, מוסדות דמוקרטיים שמקבלים החלטות במשותף והוא מחזיק בדאטה של יותר ממאה אלף מתפקדים לתנועה שלו - מצרך נדיר ומפגן כוח רציני. הוא כבר קיבל לא מעט הצעות, במחנה הממלכתי הביעו עניין, גם אצל נפתלי בנט, יוסי כהן, לפיד והעבודה. "גנץ עשה מהלך היסטורי בתחילת המלחמה וצריך להצדיע לו, אבל גם הוא, לפיד, גולן, בנט, ליברמן, לא שוברים מחנות", טוען הלר, "תנועת 'רק לא ביבי' הפכה למשיחית. אנשים חושבים שנתניהו ילך וייפתרו כל הבעיות. קשקוש".
הלר חושב שנתניהו צריך ללכת, אבל לא מזהה אלטרנטיבות מעוררות השראה. "המטרה שלנו בסופו של דבר היא להפוך בסוף לכוח פוליטי שיודע להביא 40-45 מנדטים ויכול לכתוב סיפור ישראלי חדש". בחור מרשים הלר, סטורי-טלר מהטובים שפגשתי, ואפשר להבין את המצטרפים אליו. אבל צריך לצנן את ההתלהבות, בסופו של דבר יש הבדל בין להביא אנשים ליום התנדבות באופקים לבין להוציא אותם לקלפי להצביע לך, בטח כשאתה אישיות לא מספיק מוכרת. 45 מנדטים הם שאיפה מעניינת, אבל מופרכת בסיטואציה הצפופה של הפוליטיקה הישראלית. כשבוחנים מקרוב, הלר הוא איש מרכז קלאסי, שמנסה ליהנות מכל העולמות, בתנועה שהיא גם ליברלית, אבל גם מסורתית. כבר ראינו כאלה.
הלר ואנשי הרבעון יצטרכו להחליט מתי לתרגם את ההצלחה האזרחית לכוח פוליטי, האם להסתער על הבחירות הקרובות, או להמשיך ולהיבנות מלמטה. הימור לא נכון והחלומות על שינוי פוליטי, עוד עלולים להסתיים בתור המרצ 2 שדופקת את הגוש.
***
הברית בין איילת שקד לנפתלי בנט ידעה עליות ומורדות. היא לקחה אותם הכי גבוה - לראשות הממשלה - ואז גם ירקה אותם החוצה. בנט פרש, שקד לבדה לא עברה את אחוז החסימה. אחרי הפרישה מונתה ליו"ר חברת הנדל"ן קרדן, תפקיד מתגמל עם משרד מרווח במגדל בת"א. רק ששקד לא ממש מעוניינת. הביזנס נחמד אבל לא מרגש, והחיידק הפוליטי התעורר מחדש אחרי 7 באוקטובר.
בניגוד לבנט שהקהל הפוטנציאלי שלו נמצא היום במרכז-שמאל עם נגיעות של ציונות דתית מתונה, שקד נתפסת הרבה יותר ימנית. "איילת היא קלאסה, אין מה להשוות בכלל למירי רגב או לגלית דיסטל", אומר שר בכיר בליכוד, "השתיים האלה מביישות את הליכוד. שקד אשכרה פעלה כדי לקדם שופטים שמרנים, ימנים. אנשים פותחים עין על ההקלטות עם אפי נוה, אומרים שזו קומבינה, אבל בסוף זו פוליטיקה. מצביעי הליכוד היו יודעים להעריך את זה".
מי שרצו לראות אותה בליכוד היו ראשי הערים החזקים בני ביטון מדימונה, תומר גלאם מאשקלון, יעקב פרץ מקריית-אתא, שמעון סוסן מחבל מודיעין ויחיאל זוהר מנתיבות. הם אפילו הבטיחו שיעמדו מאחוריה, אבל נבלמו על ידי ראש הממשלה ורעייתו.
בשבועות האחרונים פורסמו ידיעות הטוענות שבנט החליט להקים מפלגה בלי שקד, שהוא מחפש אנשים "נקיים". "שטויות", טוענים בסביבתה. גם בנט הכחיש את הפרסומים. בינתיים היא שומרת על קשר קרוב איתו ומאמינה בחיבור הגדול בין ראש הממשלה לשעבר לליברמן, יוסי כהן וסער. לשיטתה רק מפלגה מאוחדת תביא מנדטים מהימין ותוליד מפלגת שלטון, "קל זה לא יהיה, אבל יוסי כהן כבר מבין שהוא לא יוביל", טוענת שקד בשיחות סגורות, "בסוף זה ייסגר בין ליברמן לבנט ברגע האחרון".
