בלב הסדרה הדוקומנטרית על "קרלוס התן" עומד ראיון נדיר וחריג בהיקפו שערכו היוצרים ירון ניסקי ודני ליבר (יוצרי "אויבים") עם המחבל המתועב, שיושב בכלא בצרפת ומתרברב משם בשורה ארוכה של מעשי רצח ושוד. למרות שהסיפור מרתק ויוצא דופן, לא מובן מאליו לקיים ראיון מכל סוג עם אדם כל כך נורא, שלא מביע בדל חרטה (סליחה, לדבריו היה צריך "להרוג עוד 4-3 אנשים"). בנוסף ניכר שעסקינן בנרקיסיסט קיצוני ונטול אמפתיה, שמאוד נעלב מזה שלא מתעניינים בו כמו בעבר. סדרה כזאת, ועוד בשידור הציבורי של מדינת ישראל שאותה הוא מעוניין לחסל, היא מבחינתו סוג של פרס.
אלא ש"קרלוס התן" צולחת ואפילו בקלילות את המבחן המוסרי. לא רק שהיא נעדרת ולו נימה של גלוריפיקציה בסגנון השפל של נטפליקס, היא גם מציגה את קרלוס (שמו האמיתי הוא איליץ' רמירס סנצ'ז) במערומיו בכל הנוגע למניעים ה"אידיאולוגיים" שלו. בשיחות איתו, הוא טוען פעם אחר פעם שפעל בשם המאבק הקומוניסטי (ובתוכו גם הפלסטיני) ומחלק ציונים לכל מיני דמויות שפגש על תרומתן למאבק נגד המערב: הדיקטטור הזה פחדן, המחבל ההוא היה בוגד וכד'. קרלוס, לשיטתו, הוא המהפכן הטהור.
1 צפייה בגלריה
yk13979856
yk13979856
(הקומוניסט האדוק היה קפיטליסט טרור. "קרלוס התן")
והנה הסדרה משרטטת את דיוקנו של טיפוס ריק לחלוטין ועוד גרוע מזה: הקומוניסט האדוק היה קפיטליסט מושבע בתעשיית הטרור התחרותית. חלק ניכר מפועלו נבחר לפי הסכומים שקיבל, בין אם המטרה שירתה את אמונותיו או לא. לפי כמה עדויות, הוא גם קיבל תשלום כדי לא לפעול בטריטוריות מסוימות. את שכרו הוא כמובן לא חלק שווה בשווה עם פועלי כל העולם על מנת לקדם את הגשמת הפנטזיה הסוציאליסטית: הוא חי בבתים מפוארים והעסיק משרתים. גם בלילות קרלוס לא הגה במשנתו של קרל מרקס, אלא ניסה לכבוש כמה שיותר נשים, עניין שהוא אובססיבי לגביו הרבה יותר ממלחמת המעמדות: שוב ושוב הוא מנפנף במספר הפרטנריות שהיו לו ומה באמת הקסים אותו באישה שנחשבת לאהבת חייו (שהיא נקייה).
יש ערך בהבנת העליבות האישית והאינטלקטואלית של קרלוס מכלי ראשון, כדי להראות כיצד אנשים כמוהו מסוגלים לנצל את רוח התקופה על מנת לזרוע הרס וחורבן בכסות שקרית של מאבק חסר פשרות על "צדק". קרלוס רכב על הלהט המהפכני של זמנו כדי לספק אגו שלא ידע שובע, אבל משך אליו דמויות שראו בו את מה שעשרות מיליוני צופים וצופות ראו בשודדי הבנקים של "בית הנייר". האקלים הנוכחי, שבו יותר מדי אנשים משכילים מתקשים לסמן את הגבול שבין התנגדות לגיטימית לרוע שטני, כמו מזמין את עלייתו של קרלוס חדש. הסדרה המצוינת עליו מסבירה עד כמה זה לא רק מסוכן אלא גם מטומטם.