להתראות, בית לבן. והפסל של לינקולן, וגבעת הקפיטול ומוזיאון הסמית'סוניאן, ומועדון הכדורסל הזוועתי שמכונה "וויזארדס". שלום פורטלנד, אורגון.
ההפתעה הגדולה של ליל הדראפט ב-NBA הגיעה רגע לפניו, כאשר דני אבדיה נשלח בטרייד לטרייל בלייזרס תמורת הרכז הוותיק מלקולם ברוגדון ובחירות דראפט. זה הגיע משום מקום. בתחילת העונה שעברה הישראלי חתם על חוזה חדש לארבע שנים תמורת 55 מיליון דולר, שייכנס לתוקף בקרוב, ובוושינגטון שידרו ללא הרף שהם בונים עליו. מהלכים שבוצעו בסגל בשנים האחרונות נעשו באופן מוצהר כדי לקדם אותו. מה שהשתנה זו המחשבה בחלונות הגבוהים.
לפני שנה הבעלים מאסו בתוצאות והביאו נשיא וג'נרל-מנג'ר חדשים, שבתחילת השבוע צירפו בתור יועץ בכיר איש מקצוע אחר שעבד איתם באוקלהומה סיטי. במהלך העונה החולפת ניכר היה שישנה דחיפה מכוונת של הרוקי בילאל קוליבאלי בתור העוגן החדש של הקבוצה, ולמרות שאבדיה עשה התקדמות וסיפק את המספרים הטובים בקריירה, הוא נחשב כנכס שאפשר לקבל עבורו כלים נוספים לבנייה, מאחר שלא ניתן כרגע להיפטר מהחוזים הכבדים של קייל קוזמה וג'ורדן פול. וכך וושינגטון צברה שלוש בחירות בסיבוב הראשון (בחרה במקום השני באלכס סאר, שהשלים דאבל צרפתי עם זאקרי ריזאשה שאטלנטה לקחה במקום הראשון) ויצאה לדרך חדשה. גם דני. טוב או לא בשבילו? תלוי איך מסתכלים על כך.
+ אבדיה היה בחממה מפנקת בארבע השנים הראשונות, וגם אם לא תמיד הסתדר על המגרש, המועדון, השחקנים והאוהדים תמיד עטפו אותו באהבה. החשש היה ממה שיקרה אם יצטרך להתחיל מחדש בקבוצה אחרת, ונראה שפורטלנד היא מקום מצוין בהיבט הזה. עמדות הפורוורדים פתוחות לגמרי לפניו, כאשר הוא צפוי לפתוח בחמישייה כמספר 3 במקום קריס מארי הבינוני, לצד הכוכב ג'רמי גרנט שמשחק כ-4. גם על הספסל האופציות מצומצמות. הדרך פתוחה בפניו, לפחות על הנייר, לקבל דקות משמעותיות ולהתאקלם מהר יותר, מבלי להילחם על מקומו.
- בסופו של דבר, אבדיה לא התקדם בטרייד הזה. מי שקיווה לראות אותו בקבוצת פלייאוף שחולמת הכי רחוק שאפשר, קיבל מעבר מהמקום הלפני אחרון במזרח לאחרון במערב. זה מתסכל במידה רבה, כי גם בשנה החמישית אבדיה יישאר אנדרדוג במועדון שמנסה להשתקם ורק בעוד כמה שנים, אם בכלל, יראה תוצאות. התפאורה שונה, אבל יחסי הכוחות איתם יתמודד אבדיה דומים.
+ הכוכבית שצריך לצרף לקטע הקודם היא שפורטלנד נמצאת במצב הרבה יותר טוב מאשר בוושינגטון במחשבה קדימה. הרכז בן ה-20 סקוט הנדרסון, שנבחר שלישי בשנה שעברה, אמור להמשיך להתקדם לצד גרנט והמנהיג השני של הבלייזרס, הגארד אנפרני סיימונס. זה שלד חזק יותר מאשר בבירה, ואליו צריך להוסיף את הענק דונובן קלינגן (2.18 מטר), שנבחר אתמול שביעי. קלינגן יצא מקונטיקט אחרי שתי זכיות רצופות באליפות המכללות, ונחשב כסוג של גניבה אחרי שמומחים רבים העריכו שייבחר גבוה יותר. ייתכן שכבר השנה הוא יחליף את הסנטר הפותח דיאנדרה אייטון. ספסל ועומק חסרים בפורטלנד, אבל יש בסיס להתחיל ממנו, וחלק מהסיבה שאבדיה הגיע היא שהחוזה הנוח שלו יאפשר לקבוצה להמשיך להתחזק תחת תקרת השכר.
- אבדיה בילה ארבע עונות בבית הגרוע ב-NBA, עם מיאמי, אטלנטה, אורלנדו ושארלוט. זה לא עזר לוושינגטון להתקדם, ועכשיו הוא בעולם אחר לגמרי – לא רק מעבר למערב, הצד החזק יותר של הליגה, אלא גם לבית הצפון-מערב. אם הוא התרגל למפגשים עם קבוצות חלשות, אבדיה יצטרך להסתגל מעתה למשחקים קבועים עם שלוש הקבוצות הטובות ביותר במערב – אוקלהומה סיטי, דנבר ומינסוטה – וגם יוטה האיכותית. רוב הזמן הוא יתמודד עם כוחות רציניים. אולי זה יהפוך לפלוס, אבל אבדיה עוד לא עבר אתגר כזה לאורך עונה שלמה ויצטרך להרים את הרמה.
+ צ'ונסי בילאפס, ה-MVP של גמר 2004 בו זכתה דטרויט, נכנס לעונתו הרביעית כמאמן פורטלנד. יש לו שקט לעבוד (אם כי השנה כבר ירצו לראות שם יותר מ-21 ניצחונות), ואבדיה משתלב מצוין בפילוסופיית הכדורסל שלו. מי שהיה רכז אינטליגנטי הביא מהפיסטונס את התשוקה להגנה קשוחה ורוצה לראות את הקבוצה שלו מניעה כדור. אבדיה מתאים לרעיונות האלה, יודע לבצע אותם מצוין, ויכול להיות שתהיה כאן אהבה ממבט ראשון.
- הצעד האחרון והחשוב ביותר בהתבססות של אבדיה כשחקן מוביל בוושינגטון היה ההפיכה למוביל כדור. מתחילת דרכו בליגה דיברו על היתרון הזה, ורק בחצי השנה האחרונה הוא התפרץ. אבדיה זוכה להערכה בתור גבוה מנהל משחק, מצרך מבוקש ב-NBA, אבל הוא לא יקבל מיידית את הכבוד הזה בקבוצה חדשה. יכול להיות שעד שזה יקרה, אם בכלל, אבדיה יהיה חייב להטביע חותם כסקורר. ממוצעי הנקודות והאחוזים השתפרו באופן ניכר השנה, ועדיין, זה עקב האכילס של אבדיה. עונה אחת לא מרמזת על המכלול, וחשוב לעקוב אם הוא מצליח לשמור על אותו הקו, או נסוג לאחור וחוזר להיות קלעי בלתי צפוי.
כמו בשנים הקודמות, זה בידיים שלו. זה לא הולך להיות קל, אבל זה יהיה מרתק.
אפריפה: דאבל ואכזבה
חודש לפני פריז, בלסינג אפריפה איכזב עם תוצאה חלשה עבורו ב-200 מטר, 20.82 שניות באליפות ישראל. בנשים ניצחה אלינה דרוטמן עם שיא אישי, 24.08 (דאבל לשניהם בריצות הקצרות).
לא פחות משלושה קפצו למרחק 7.50 מטר ומעלה, נדיר בארץ, כאשר אלעד עדיקא קבע שיא אישי (7.64) והקדים את עדן סלע וישי איפראימוב (7.50). רומי טמיר קפצה 6.30, התוצאה החמישית בכל הזמנים. נועם ממו רץ 800 מ' ב-1:48.18 דקות, ובין הנשים ניצחה סיון אוירבך, 2:07.56. מרגריטה דורוז'ון הטילה כידון ל-52.43 מ'. (אבינעם פורת)
ג'ודו. יצחק אשפיז (60 ק"ג) זכה במדליית זהב באליפות אירופה עד גיל 18 בסופיה. מיכאל אלדן (50) ושליו כהן (60, הפסיד בחצי הגמר לאשפיז) לקחו ארד. (נדב צנציפר)
