אסנת פרי זוכרת בבהירות את הרגע שבו נלקח בעלה חיים על ידי מחבלי חמאס.
שלוש פעמים ניסו המחבלים להיכנס לממ"ד עד שהצליחו וחטפו את חיים, שעמד בכניסה בזמן שאשתו מתחבאת בסל הכביסה הקטן. "התקפלתי שם והדבר היחיד שניסיתי לעשות זה להשתלט על הנשימה שלי, שלא ישמעו אותה. לנשום הכי מעט והכי לאט שאפשר ועדיין לא להיחנק", סיפרה בריאיון לפודקאסט "הכותרת" של ynet.
על התקופה בשבי סיפרה אסנת: "חטופות שהיו איתו ושוחררו סיפרו לי שכולם ניסו להעריך מתי הם יחזרו: אחד אמר חודש, אחר חודשיים, וחיים אמר לפחות שנתיים, הוא אדם מפוכח".
עם חזרתם של חלק מהשבויים החלו להגיע סיפורים מעודדים. "ידענו שהוא בסדר", מספרת אסנת, "קצת פצוע, כי הרביצו לו בדרך, אבל בסדר. הוא לא ידע שניצלתי, סיפרו שזה הטריף אותו שהוא לא ידע מה איתי".
כשפורסם הסרטון בהשתתפותו, הייתה גם תחושת שמחה. "זה היה אות חיים מטורף. אבל כשבהמשך לא התקבלו ידיעות נוספות, זה התערער", היא אומרת.
לפני כשלושה שבועות הודיעו לאסנת ולילדים שחיים מת בעודו בשבי. "שני דברים ניחמו אותנו קצת, משום שקשה באמת למצוא נחמה. אחד – שהוא כבר לא סובל. והדבר השני - שהוא שרד את התופת בצורה מרשימה במשך חודשים רבים".
היא עדיין לא החלה להתאושש. "כשחיים היה בשבי, בכל פעם שאכלתי – שאלתי את עצמי מה חיים אוכל עכשיו, אם בכלל. בכל פעם שהתקלחתי – אותו דבר. יש הרבה דברים שעד היום אני לא עושה, כמו ללכת לתיאטרון או לקולנוע. אני מתפקדת, אבל לא באמת חיה את החיים", היא אומרת.
על תפקוד הממשלה יש לה ביקורת: "התחושה שלנו היא שהפקירו אותו. היה אפשר להחזיר אותו. שלא יספרו לנו סיפורים אחרים. פשוט החליטו שלא. להחזיר את האנשים זה לא הדבר הכי חשוב עבורם. הכי דחוף זה להוציא משם את האנשים החיים. קודם כל כי הם עוברים תופת שלא תיאמן, אבל גם כי הם הולכים ומתים. למה המשפחות צריכות להיאבק כל כך הרבה על הדבר הכי בסיסי?".
"הכותרת" – פודקאסט החדשות היומי של ynet, בסדרת שיחות שבועית עם משפחות החטופים. בין הדאגות והפחדים לחלומות והתקווה, ועם ההתמודדות היומיומית של אלו שמחכים ליקיריהם שישובו. ניתן להאזין לכל הפרקים בסדרה, ולשאר פרקי הכותרת, באתר ובאפליקציית ynet, בספוטיפיי, באפל מיוזיק ובכל אפליקציות הפודקאסטים.
