תגידו, בקבוק גזים שנופל על הרצפה ומשפריץ לכל עבר מודע לכך שהוא בקבוק גזים שנופל על הרצפה ומשפריץ לכל עבר?
סליחה על הפילוסופיה על הבוקר. פשוט אני תר אחרי משהו מיום שישי ולא מוצא. קוראים לזה, נו, שכחתי, אה – מודעות עצמית.
בכל מקרה, אין אותה. אין את המודעות העצמית. בכלל-בכלל. אולי הייתה פעם, על המדף של התכונות הבסיסיות הדרושות למנהיגים. ליד הקרטונים של הבושה, החמלה, האחריות, הדוגמה. אבל עכשיו המוצר אזל מהשוק, והאמריקאים – ביבי תכין את הסרטון – לא שולחים קונטיינר. גם הם סובלים ממחסור.
לא סתם שואל על בקבוק גזים ומודעות עצמית, פשוט רואה את טלי גוטליב צועקת ב"אופירה ולוינסון" בערוץ 12 – כאילו אנחנו על הר מולה – וכבר על המשפט הראשון, כשאופירה שואלת על השיח הנמוך, חברת הכנסת מבהירה "מילה אחת בשיח שלי לא נמוך". שזה באמת משכנע, אין מה לומר, בעיקר כשהמשך אותו משפט שלה נוגע לרמטכ"ל שהוא "אבי נעלבי".
זה היה הספתח. מפה, לעולם אל תגידו אין לאן לרדת, זה הלך והידרדר.
ברקע, בזמן שהתראיינה ושטחה אג'נדה לכל עבר, הופיעו התרעות כתומות מפני רקטות וכלי טיס עוינים בצפון. בהתחלה באדמית ובחניתה.
אני גוזרת לעצמי ענווה אמרה. ועל המסך: געתון ושלומי.
אני חושבת שהנאומים שלי לפעמים חוצבי להבות, פירגנה קלות לעצמה. ועל המסך: נווה זיו.
אני חיה את הכנסת, זו עבודת פרך, כפויית טובה, עם מחירים אישיים שאי-אפשר לדמיין, זעקה את מר גורלה. ועל המסך: עין יעקב, עמקה, שייח’ דנון, כליל.
אני מודה שקצת קשה להבין מי נגד מי אצל גוטליב. זאתי תוקפת מכל הבא ליד. קואליציה, אופוזיציה, ינון מגל, לוינסון. ומדברת אוטוסטרדה. תוסיפו לזה את אופירה ולוינסון מהעבר השני, שצעקו אחד לתוך השאלות של השנייה, ותקבלו ראיון עם 50 אחוז מלל לא שמיש. זה היה ראיון שאחרי שהסתיים רק רצית להסדיר נשימה, לשתות כוס מים, אולי משהו מתוק בשביל הסוכר. אולי להתבודד על קצה צוק.
ואז, מתישהו אחרי שגוטליב כינתה את לוינסון בור, ולפני שהטיחה בו: "אתה מונע מרוע, אני לא מונעת מרוע", הגיע האירוע הבא: איך היית מגדירה את עצמך, אופירה שאלה את גוטליב. ולוינסון, ההוא שלא מזמן הייתה לו בדיחה נוראה שמאזכרת קולה אדומה, קפץ עם הגדרה משלו: בקבוק גזים שנופל על הרצפה ומשפריץ לכל עבר.
בן רגע הברק הכה: לא רק גוטליב, גם לוינסון. שניהם בקבוק גזים שנופל לרצפה ומשפריץ לכל עבר. והשאלה הפילוסופית, אצל שניהם, נוגעת לרמת המודעות העצמית.
את המפגש מלא הכבוד ההדדי סיימו השניים בכך שכל אחד מהם העיד על חיבתו לארץ הזו. "אני מונע מאהבה לישראל", בישר לוינסון. "אין דבר יותר אהוב מהמדינה והעם שלי", הודיעה גוטליב.
אין ספק בליל שבת שניהם עשו בחלקת האדמה הקטנה שלהם למען המדינה, והרבו אהבת חינם בינינו. או אם תרצו, הרבו בקבוקי גזים בינינו.
