"אנחנו כבר עשינו את שלנו כשהגענו לשלבי ההכרעה", אומר אנדראה, טבח איטלקי בן 37 שנס מרומא לפני 14 שנים, חנוק מחוסר האפשרויות שהציגה לו מדינת הבית. הוא עטוף בדגל איטלקי, חולצה כחולה מספר 14 של טרדלי, ובידיו, כמו בידיהם של מאות איטלקים אחרים, הוא החזיק קרטון ועליו הכיתוב: גוצ׳י>רולקס.
לא העפלתם לאליפויות העולם האחרונות וככה הנמכתם ציפיות, אבל אתם אלופי אירופה, אמרתי לו. "אנחנו צריכים רק לעבור את הבתים, בהכרעה אנחנו נבחרת אחרת. אני הרבה יותר בטוח בעצמנו עכשיו". הגעתם נבחרת אפורה, אמרתי, שום כוכב אמיתי. "את הכוכבים שלנו", הוא ענה בגאווה, "מכירים אחרי האליפות לא לפני, קאפיטה?"
כבר נכתבו הררי מילים על אחת מתופעות האליפות: ההצלחות של הקבוצות הקטנות. בא המשחק הזה, ולפחות במחצית הראשונה מבהיר את הגדרת הקטנות. שווייץ היא לא נבחרת קטנה. ואיטליה, נגד אלבניה, ספרד וקרואטיה התגלתה כננסית. כל משחק של רומניה ושווייץ בטורניר הזה רק מדגיש כמה הקמפיין של אלון חזן, בעיקר על רקע טבח 7 באוקטובר ומשחקי הרדיוס, היה קמפיין טוב נגד שתיים מ-16 הנבחרות הטובות באירופה. צומצמו הפערים בין מעמדות הכדורגל.
במשך שלוש-ארבע השנים שקדמו לטורניר, תירצו רשות הרכבות בגרמניה ומנהליה את הביצועים העלובים של הרכבת בהכנות שהיא עורכת לקראת האליפות. לא דובים ולא שער. איחורים, תקלות, ביטולים. אל תסביר פניך לתייר. אתמול נדחסו אלפים לרכבות, סבות וטף, ילדים ואמהות. היו 34 מעלות, והמזגנים דממו. האוהדים השווייצרים התחילו את היום על רגל שמאל. הם נכנסו לעימותים עם השוטרים, חלקם נעצרו לאחר שסירבו להרפות מדלתות הרכבת המלאה, וזרקו בקבוקים על חנות לדגלים. הם גם צעקו באופן רציף "נאטי, נאטי, נאטי" לכיוון השוטרים. מדובר בקיצור לשם הנבחרת, אבל במציאות זה נשמע כמו קריאות "נאצי, נאצי".
מחכים לסלובקיה
אבל באצטדיון הכל התהפך. הם מילאו יציעים שלמים מאחורי השער שאליו תקפה שווייץ במחצית הראשונה, ולמרות שהיו במיעוט גדול, נתנו תצוגת עידוד מרשימה. השווייצרים מרוצים מאוד מההופעה שלהם עד עכשיו בטורניר. הם הפסידו את ראשות הבית בתוספת הזמן מול גרמניה ובחצי השעה הראשונה אתמול הפגינו עליונות טקטית וטכנית נגד האיטלקים, שנבלמה רק בידיו העצומות של דונארומה, הכוכב האיטלקי היחיד. שווייץ ערכה רק חילוף אחד בהרכב, וגם הוא היה כפוי כתוצאה מהשעיה. האיטלקים היו פחות מרוצים: לא פחות משישה שחקני הרכב נגד קרואטיה הוחלפו (שניים בשל פציעה והשעיה).
גרניט ג'אקה, אחרי עונה קוסמית בלברקוזן, מבסס במשחק הזה ובטורניר כולו את מעמדו כעילוי עולמי במרכז השדה. אין פלא שהוא נתן את עונת חייו בקבוצה של צ׳אבי אלונסו. לשניהם יש את היכולת להפוך את הקושי לפתיר, ואת המסובך לקל. כל מסירה, תנועה, ריצה, כיוון הם מלאכת מחשבת של הפיכת הכדורגל למקצוע פשוט.
האחים התאומים דייויד ופטריק דה פיירו נולדו בפורטוגל ובגיל צעיר נדדו ההורים לשווייץ. "אנחנו הרבה יותר טובים, והאיטלקים יותר גרועים בעיניים מאיך שהם נראו בטלוויזיה", הם ניתחו בהפסקה. "אנחנו גם היסטורית תמיד טובים נגד נבחרות גדולות ומתאימים את עצמנו ליכולת חלשה יותר נגד יריבות נחותות. בגלל זה לא התרשמת מאיתנו במשחקים נגד ישראל. הכל פתוח, הכל אפשרי. אנחנו מנצחים פה וברבע גמר יש לנו את סלובקיה", הם אומרים ומתפקעים מצחוק. אנגליה הפכה לפאנץ׳ של האליפות.
הדקה הראשונה של המחצית השנייה מסכמת את המשחק: איבוד שטותי של איטליה במרכז המגרש, שווייץ משחקת חצי דקה של טיקי טאקה, שחקן חופשי ברחבה. ביצוע מושלם. גם בופון לא היה נוגע בזה, 0:2.
שווייץ: זומר, אנדוי (77 סיירו), שר, אקאנג'י, רודריגס, אייבישר (92 שטפן), ג'אקה, פרוילר, רידר (71 צובר), וארגס (71 סטרג'יו), אמבולו (77 דואה). איטליה: דונארומה, די לורנצו, מנצ'יני, באסטוני, דרמיאן (75 קמביאסו), כריסטנטה (75 פלגריני), פאיולי (86 פראטזי), בארלה (64 רטגי), קייזה, אל-שעראווי (46 זקאני), סקאמאקה.
