בני העדה הדרוזית עומדים כתף אל כתף עם הלוחמים בכל החזיתות, עוד הרבה לפני 7 באוקטובר. אבל כשזה מגיע לחיים שמחוץ למדים, הם מרגישים שהמדינה מפלה ומקפחת אותם. עכשיו המאבק שלהם מחריף.
ראשי הרשויות וההנהגה הרוחנית התכנסו בערב שבת לישיבת חירום והכריזו על יציאה למאבק, שיגיע לשיאו ב-8 ביולי במחאה גדולה בירושלים. זאת לאחר לאחר דחיית חוק החשמל, שנועד לחבר לחשמל 10,000 בתים שנבנו באופן לא חוקי.
הרקע לבנייה הבלתי חוקית, יש לציין, טמון בכך שהמדינה אינה מקצה תקציבים לתכנון ובנייה ביישובים הדרוזיים כבר יותר מעשור, ואלו סובלים ממצוקה קשה של תשתיות. מדובר באדמות פרטיות של בני העדה הדרוזית. הממשלה גם לא אישרה תקציב לתוכנית החומש ליישובים הדרוזיים והצ'רקסיים.
יאסר גדבאן, יו"ר פורום ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות, תקף: "הממשלה החליטה לקדם חמישה סעיפים, וביניהם תכנון ובנייה, איתור שטחי מדינה לשכונות חיילים ותוכנית חומש. ומכל זה — אפס ביצוע, אפס דיונים, כלום לא התקדם ולא בוצע. אנחנו מתגייסים למלחמה, אנחנו מתחת לאלונקה, האנשים שלנו נלחמים בחזיתות, ואנחנו האזרחים נלחמים בשביל לשרוד בתוך היישובים שלנו". לטענתו, אחרי שמונה חודשי עבודה צמודה של חברי כנסת, חוק החשמל הופל אחרי התנגדות נחרצת מצד סמוטריץ' ובן גביר, בטענה שהוא מביא לכאוס בנגב ובגליל. "אנחנו במצב שהילדים שלנו נלחמים בחזיתות וחוזרים הביתה לבית שאינו מחובר לחשמל. אנחנו לא רוצים חיבוקים וליטופים על גבורת החיילים שלנו. איבדנו את טובי בנינו. אנחנו רוצים מעשים, שייכות אמיתית ושווה".
ד"ר תאיר קיזל, ראש עיריית מע'אר, טוען שמדובר באפליה לכל דבר. "הרשויות הדרוזיות עדיין צריכות להצדיק מדוע מגיע לנו תקציב", הוא אומר. "זה אבסורד: אחרי 76 שנה הממשלה עדיין מבקשת שנסביר למה מגיע לנו תקציב. דיור, חשמל ותעסוקה הם שלושת המרכיבים שצריכים טיפול ביישובים הדרוזיים, והגענו למצב הזה בעקבות היעדר תקציבי ממשלה. אנחנו מרגישים אחים בצבא ואויבים בתקציבים".
