אסון
I
לַיְלָה שֶׁל אֶלֶף לַיְלָה וְלַיְלָה,
צֵל שֶׁל אֶלֶף צְלָלִים וּפְעִימָה,
מַיִם שֶׁל אֶלֶף מַיִם שֶׁנִּתְּכוּ,
אֵשׁ הַחוֹשֶׂפֶת עֲרוּצֶיהָ,
אֵפֶר בְּמַלְבּוּשׁ מֵדוּזָה,
אֲדָמָה זוֹעֶקֶת.
אָדָם אֲנִי, מַדּוּעַ נוֹלַדְתִּי עֲלֵי אֲדָמוֹת?
הֵיכָן תַּכְרִיכַי?
הֲזֶהוּ הַמָּוֶת?
II
בְּאַרְבָּעִים הַיָּמִים הַקָּרִים שֶׁקָּדְמוּ,
אִישׁ לֹא יָדַע, לֹא רָאָה אֶת הַבָּאוֹת:
הַחֹרֶף מוֹפִיעַ כְּעוֹבֵר אֹרַח,
כְּצִפּוֹר פְּשׁוּטָה בְּמַסַּע הַשָּׁמַיִם.
אַרְבָּעִים שְׁמָשׁוֹת עִם גֶּשֶׁם עַל הֶהָרִים,
אַחַר כָּךְ הָאוֹר, אֶצְבְּעוֹת הָאוֹר בִּכְפָפוֹתֵיהֶן,
כָּךְ לֵיל הַחֹרֶף הָאָפֵל כָּמוֹהוּ כְּיַד יְשֵׁנָה,
וְאַחֲרָיו עִם שַׁחַר זְכוּיוֹת הָעֵץ:
הַחֻרְשָׁה וּמִלְחֲמוֹת הָעֵץ: גּ'וּנְגֵּל עִקֵּשׁ וְעָמֹק,
אֵינְסוֹפִי כְּטַבַּעַת, אָפוּף נִיחוֹחַ עָצוּם.
III
אֲנִי הוּא שֶׁטָּבַעְתִּי בַּמְּחוֹזוֹת הַהֵם,
שָׁם הִשְׁאַרְתִּי אֶת יָדַי, אֶת הַשֶּׁפַע הָרִאשׁוֹן,
אֶת אוֹצְרוֹתַי הָרֵיקִים הָעֲשִׁירִים מִכָּל מָמוֹן,
אֶת זֹהַר עוֹלָמָם שֶׁל הֶעָלִים, הַשָּׁרָשִׁים,
הַהֲבָרוֹת לְלֹא שָׂפָה,
שֶׁל הֶעָלִים הַקְּרוּעִים שֶׁהִבְהִירוּ לִי,
עָלֶה אַחַר עָלֶה, אשֶׁר צָעִיר וְקוֹדֵר,
וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּתְּכוּ הֶעָשָׁן וְהַיָּם,
הָאֵימָה וְהַלָּבָה,
וְהִסְתַּבְּכוּ בִּצְרוֹר קוֹצִים שֶׁהִתְגַּלְגֵּל, רוֹעֵד,
עַל גַּבֵּי הַיּוֹם עִם זָנָב שָׂעִיר שֶׁל מַיִם וַאֲבָנִים נוֹשְׁכוֹת,
וְהָאֲדָמָה יָלְדָה וְגָוְעָה, גָּסְסָה וְנוֹלְדָה,
וְשׁוּב נִקְרְאָה אֲדָמָה וְשׁוּב יָרַד עָלֶיהָ לַיְלָה
וּמָחֲקָה אֶת שְׁמָהּ בְּפַחַד –
אַי, אַי, אַחִים נֶעְדָּרִים, כְּמוֹ הָיָה הַכְּאֵב מַעֲרֶכֶת חֲתוּמָה,
גְּבִיעַ אֲוִיר מַר בְּתוֹךְ כָּל אֲוִיר הַשָּׁמַיִם:
שָׁם, הֵיכָן שֶׁהָיִיתִי, בָּא הַמָּוֶת אֶל שְׂפָתַי,
שָׁם, הֵיכָן שֶׁחָלַפְתִּי, רָעֲדָה הָאֲדָמָה
וְלִבִּי נִשְׂרַף מִבָּרָק אֶחָד וְיָחִיד.
IX
אֲהוּבָתִי, אֲהוּבָתִי, עִצְמִי עֵינַי
לֹא רַק מִפְּנֵי הַבֹּהַק הַוּוּלְקָנִי, לֹא רַק
מִפְּנֵי חֶשְׁכַת הַפַּחַד: אֵינִי רוֹצֶה עֵינַיִם,
אֵינִי רוֹצֶה לָדַעַת עוֹד, אוֹ לְהַכִּיר, אוֹ לִהְיוֹת.
עִצְמִי עֵינַי מִפְּנֵי כָּל הַדְּמָעוֹת,
מִפְּנֵי בִּכְיִי שֶׁלִּי, בִּכְיֵךְ, מִפְּנֵי נְהַר
הַבְּכִי הַנִּצְחִי שֶׁבֵּין לַיְלָה לְלָבָה
מְלַטֵּף וְחוֹדֵר כְּמוֹ נְשִׁיקַת גָּפְרִית
אֶל שִׂמְלָתָהּ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַמּוֹלֶדֶת הָעֲנִיָּה,
הַיּוֹשֶׁבֶת עַל סֶלַע
מוּל הַזְמָנַת הַיָּם הָעַקְשָׁנִית,
מוּל מַעֲשֵׂי הָרֶכֶס הַנֶּחֱרָצִים.
X
הַפַּחַד עוֹטֵף אֶת הָעֲצָמוֹת כְּמוֹ עוֹר חָדָשׁ,
עוֹטֵף אֶת הַדָּם בְּעוֹר הַלַּיְלָה,
מֵנִיעַ אֶת הָאֲדָמָה תַּחַת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם:
זֶה לֹא שְׂעָרְךָ, זֶה הַפַּחַד עַל רֹאשְׁךָ
כְּמוֹ רַעֲמַת מַסְמְרִים אֲנָכִית
וּלְנֶגֶד עֵינֶיךָ לֹא הָרְחוֹבוֹת הַשְּׁבוּרִים
אֶלָּא, בְּתוֹכְךָ, קִירוֹתֶיךָ שֶׁחָרְבוּ,
אֵינְסוֹפְךָ שֶׁהוּפַר. הָעִיר
שׁוּב קוֹרֶסֶת וּבִשְׁתִיקָתְךָ נִשְׁמָע רַק
אִיּוּם הַמַּיִם, וּבַמַּיִם
הַסּוּסִים הַטְּבוּעִים דּוֹהֲרִים בְּתוֹךְ מוֹתְךָ.
מתוך 'שירי טקס' (1961)
