האם ידעתן שרק 13 אחוז מאוכלוסיית העולם הם עובדים עצמאים? 85 אחוז מאיתנו הם שכירים, ושני אחוזים הם מעסיקים. את הנתונים המעניינים והמסקרנים הללו אני שומעת מטל קפלינסקי, שחוקרת את תחום עבודת העצמאים לצד היותה פסיכותרפיסטית ומאמנת אישית.
"הדוקטורט שלי מתעסק בפסיכולוגיה של המעמד, ובתוכו חקרתי תחום שנקרא 'עסק של בן אדם אחד', שזה תחום שכמעט לא נחקר", היא אומרת, ומספרת שמבין העצמאים בעולם, הרוב המוחלט – 80 אחוז – הם "עסק של איש אחד", כלומר הם עובדים אצל עצמם ולא מעוניינים להעסיק אחרים, לגדול, להתפתח, לשלם משכורות ולקבל כאב ראש.
מה עוד למדת על עצמאים מעשר שנות מחקר?
"שעצמאי הוא עצמאי. דברי עם קוסם, אדריכלית, חשמלאי או מתווך, והם יספרו סיפורים מאוד דומים על הדרך שלהם לעצמאות, על מרכיבי העומק באופי שלהם שגרמו להם להיות עצמאים במקום שכירים. וגם כשאת מסתכלת על מחקרים במדינות שונות בעולם, המאפיינים יהיו דומים".
כמו למשל?
"שרוב העצמאים, ולא חשוב אם הם חיים בפולין, אוסטרליה או ישראל, לא רוצים להעסיק עובדים נוספים, כלומר לא רוצים לגדול למרות שיש להם אפשרות לגדול, אלא רוצים להישאר אלה שמחוללים את הפרנסה עבור עצמם בלבד, שאחראים לעצמם בלבד, שהלו"ז שלהם בידיים שלהם. "זה שונה מאשר לקום בבוקר ולהיות אחראי לחייהם של חמישה או של 5,000 אנשים אחרים. זו זהות אחרת ודרך חיים אחרת". ומה עם שני האחוזים שכן רוצים להיות מעסיקים? להם צריך להגיד תודה גדולה: בזכותם ל-85 האחוז שבוחרים להיות שכירים יש איפה לעבוד.
לדברי קפלינסקי, להיות שכיר זה הגביע הקדוש שאליו חינכו אותנו, בטח כאשר מדובר בנשים: "להורים, לממסד וכמובן לבני הזוג היה הכי נוח שנשים יהיו שכירות. זו הדרך השמרנית והבטוחה, וזה מה שניתב את השאיפות והרצונות של הרבה מאוד מאיתנו".
בעוד עצמאות, אם היא לא בעלות על חברה מאוד-מאוד גדולה, מקושרת לעבודה קשה ולכאבי ראש, הרי ששכירות מקושרת בתודעה הקולקטיבית המסורתית שלנו לאפשרות לטפס במעמד הדרגות, לרכוש יוקרה ומעמד. כשכירה את יכולה להגיע למעמד מאוד-מאוד גבוה, וכעצמאית את מוצאת ממעגל היוקרה, מבארת קפלינסקי.
סליחה? קחי את עפרה שטראוס, קחי את לאה שנירר. גם מעמד וגם יוקרה.
"טוב, הבאת באמת דוגמאות קצה של נשות עסקים מצליחות, אבל לרוב המוחלט של העצמאים אין שום רצון להיות עפרה שטראוס, וזה נתון דומה בכל העולם, כתופעה אנושית. רואים את זה בכל מדינה שנבדוק".
בספר שכתבה, "העצמאים – עסק של אדם אחד", היא מראיינת הרבה מאוד אנשים שבוחרים לעבוד לבד ולא לגדול. הם מספרים לה עד כמה עצמאים חייבים לאהוב את הדבר שהם עושים ומחוללים בכוחות עצמם. "בין אם אני מורת דרך או קוסמטיקאית, האהבה שלי למה שאני עושה והשאיפה לעשות את זה לבד תמיד גבוהות", היא אומרת.
ומה עם בדידות?
"גם כשידברו על בדידות, הם יעידו שהם יודעים לפתור אותה ולנווט בין הצורך לעשות דברים לבד לבין הצורך להיות עם אנשים. הרבה עצמאים שהם עסק של איש אחד מקיפים את עצמם בקולגות שדומים להם. יש הרבה קבוצות מקומיות ועולמיות של עצמאים שתומכים אלה באלה".
הלוקאליות, היא אומרת, היא השדה החשוב ביותר עבור העצמאי, שכן עיקר עבודתו נשען על האזור שבו הוא פועל. פסיכולוגית תקבל לרוב את מי שגרים ברדיוס הגיוני מהקליניקה שלה (אף שהיום אפשר לעבוד גם בזום), וכנ"ל גם קוסמטיקאית ומעצב שיער, ואדריכלית שלא תיסע לקצה השני של המדינה כדי לעצב בית.
וזה נותן להם כוח בסביבה?
"כן, הם מכירים את הסביבה בצורה טובה, הם נשענים עליה וגם חיים אותה בצורה הכי משמעותית. הם יושבים בבית הקפה המקומי ונעזרים בעצמאים אחרים, כמו רשת תמיכה", היא אומרת, ומזכירה את רשת "השוות" שהקימה לפני כמה שנים היזמית ליאת ורדי-בר – במטרה למצוא קולגות בסביבת המגורים החדשה שעברה אליה.
בספר את גם מציינת שעצמאים הם אנשים מרוצים יותר מהחיים.
"כן, מחקר אחרי מחקר, עצמאים שהם עסק של בן אדם אחד מעידים שהם יותר מאושרים מהחיים. אולי זה בגלל מרכיב חופש הבחירה הגבוה – איך לעבוד, מתי לעבוד, עם מי לעבוד, איך לתמחר, איזון בין בית לעבודה".
ומה עם הצורך בביטחון שיש לשכירים?
"עצמאים מייצרים את זה בכל מיני דרכים, למשל המושג של מספיקות. עצמאי שעובד לבד הוא לא אדם שמחפש רווחי ענק והתעשרות. יש לו את ההכנסה שלו שהיא אולי קצת יותר מהממוצע והיא מספיקה לו. לפעמים עצמאי עובד חצי מהזמן ששכיר עובד ומגיע לאותה הכנסה, והוא מרוצה ויש לו שקט".
וחוץ מזה, כולנו יודעים שביטחון זו אשליה. קפלינסקי עצמה פוטרה בגיל 25 כשעבדה בבית ספר פרטי. לדבריה, יש נקודות על ציר הזמן של החיים שבהן אנשים יוצאים מיוזמתם לעצמאות, למשל בגילים 35-45, "עשור שבו רואים שיש יותר פתיחת תיקים לכיוון עצמאי כי אז מתחיל תהליך איטי והדרגתי של שאלות ושינויים, וגם העצמאות היא חלק מהשינוי הזה, שאחריו מרביתם מתאהבים בפוזיציה החדשה ולא יכולים לחשוב בכלל לחזור ולהיות שכירים. אבל", היא מזהירה, "צריך לזכור שעצמאות לא מתאימה לכל אחת".
ולמי היא כן מתאימה?
"לאנשים שיש להם יכולת ורצון לקבל החלטות, שאין להם בעיה להיות לבד והם לא תלויים בקשר בלתי פוסק עם אחרים. צריך גם להבין שעצמאי חייב להיות מאוד-מאוד טוב במה שהוא עושה, כדי שיהיו מספיק אנשים שירצו לרכוש את שירותיו. אחרת זה קשה".
