כל ילד בישראל מכיר את המושג "טרור", או לפחות מבין את תחושת החרדה, חוסר האמון והפחד שתופעה זו מייצרת. למרבה הצער, בשנים האחרונות, תופעה חדשה הופכת למוכרת לכל בית בישראל, ובמיוחד בחברה הערבית: הפשע המאורגן. בין שתי תופעות אלה נמתח לפחות קו אחד ברור ומשותף הנוגע לרמת הפחד הנוראית ששתיהן מייצרות: "חתת", דרגת הפחד הגבוהה ביותר המתוארת בתנ"ך, ומתורגמת לאנגלית כ"טרור, אימה ופחד". אבל האם מדובר בתופעות שונות, שנכון להתייחס אליהן בנפרד, או שמא דווקא בתופעות משלימות, התומכות אחת בשנייה, ומזמינות התבוננות ומענה הוליסטי?
הטרור הוא תופעה עתיקה אבל יש קושי לגדר אותה בהגדרה ממצה. הדבר נובע גם מפערים ערכיים בין מדינות, וגם מכך שישנן מאות קבוצות טרור בעולם, שחלקן ממוקדות בסוגיות דתיות, אחרות שואפות לפרוש מהמדינה, ואחרות אימצו שאיפות אימפריאליסטיות עולמיות. עדיין, יש מספר רכיבי יסוד שמהווים חלק מהתופעה: פעולה אלימה כלפי אוכלוסייה אזרחית שנועדה לגרום לבהלה שתוביל לפעולה בהתאם לקו האידיאולוגי של הארגון.
לעומת תופעת הטרור, שמייצרת בעיות במישור הפוליטי והאידיאולוגי, נהוג לראות את תופעת הפשע המאורגן בהתאם לקווים מנחים בינלאומיים. בישראל, חוק מאבק בארגוני פשיעה מגדיר ארגון פשיעה בתור "חבר בני אדם, מואגד או בלתי מואגד, שפועל בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת" במטרה לבצע עבירות חמורות. כך, קיים דמיון רב בין ארגוני פשיעה לבין קבוצות טרור - ויש לבחון אם מומלץ לפעול נגדם באמצעים משולבים.
יש כמה מאפיינים לדמיון זה. ראשית, ארגוני טרור עושים שימוש באמצעים פליליים בשם מטרות כלכליות ואידיאולוגיות, כמו למשל חיזבאללה. שנית, הן ארגוני הטרור והן ארגוני הפשיעה מסתמכים על פלטפורמות טכנולוגיות מודרניות לניהול פעילותם, להלבין ולהעביר כסף ולגייס פעילים. שלישית, גם ארגוני הפשיעה וגם ארגוני הטרור מנסים לפגוע בסמלי שלטון בשביל לקדם את מטרותיהם. רביעית, המשפט הפלילי הוא כלי מרכזי בהתמודדות עם שתי התופעות. ולבסוף, פעולות טרור ופשיעה מאורגנת מובילות במקרים רבים להרס וחורבן פיזי, מנטלי וחברתי. היו ארגונים שנעו בין שתי ההגדרות: D-Company בהודו שינו כיוון לפעולות טרור, בעוד FARC בקולומביה עשו שימוש באמצעים פליליים כדי לשרוד כלכלית. תופעה זו כונתה מסחור הטרור או הפוליטיזציה של הפשיעה המאורגנת.
עידן הגלובליזציה יצר כר פורה לשיתוף פעולה בין ארגוני פשיעה, דוגמת קרטלי סמים בדרום אמריקה, לבין ארגוני הטרור באפריקה ובמזרח התיכון. שיתוף הפעולה מתחזק באזורים שבהם שלטון החוק נחלש, או נעדר, והיכן שהשחיתות גואה ומייצרת הזדמנויות. זירה משמעותית נוספת של רדיקליזציה ויצירת קשרים מפוקפקים היא מתקני כליאה - תופעה מוכרת היטב במחוזותינו. לאור כל זאת, מדינות העולם התאחדו כדי לפעול מול תופעות אלו במשותף. כך, ארגונים בינלאומיים וסוכנויות או"ם קידמו סטנדרטיזציה והאחדה של הדין, בעוד גופים דוגמת האינטרפול סייעו בשיטור, באכיפה ובהעמדות לדין.
שיתוף הפעולה בין פשיעה מאורגנת וטרור מייצר אתגר בהגנה על הביטחון האישי ושחיקה של היציבות הכלכלית והחברתית, דבר שפוגע גם בביטחון הלאומי. הקשר בין ארגונים אלו מצדיק התמודדות משולבת עם האתגר - ויהיה נכון אם ישראל תקבל החלטה לתכלל את מאמציה בשדות אלו ולפעול באמצעות מענה הוליסטי. לצד שיתוף פעולה מודיעיני ואכיפה פלילית, יש לנקוט בצעדים דוגמת חינוך למניעת רדיקליזציה, שיפור תנאי כליאה ושיקום.
פרופ' מוחמד ותד הוא נשיא המכללה האקדמית רמת-גן וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל-אביב; ד"ר טל מימרן הוא מרצה בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית צפת וראש תוכנית במכון "תכלית"
שיתוף הפעולה בין פשיעה מאורגנת וטרור מייצר אתגר בהגנה על הביטחון האישי ושחיקה של היציבות הכלכלית והחברתית, דבר שפוגע גם בביטחון הלאומי