לא אב, לא אם
נָכוֹן, הָרִאשׁוֹן מֵחֲבֵרַי שֶׁהֵבִין כַּמָּה אַתְּ מֻפְלָאָה, חַד-פַּעֲמִית
וְגוֹרָלִית — הָיָה חֵזִי. הוּא תָּמִיד דִּבֵּר בִּגְנוּת מוֹסַד הַנִּשּׂוּאִין,
דִּבֵּר סָרָה בְּמִשְׁפָּחוֹת, בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁלּוֹ וּבְכָל שְׁאַר הַמִּשְׁפָּחוֹת,
אַךְ בָּנוּ רָאָה מִיָּד זוּג מוֹפְתִי, נִצְחִי, וְאִמֵּץ אוֹתָנוּ לְהוֹרִים
חֲלוּפִיִּים. לֹא אָב, לֹא אֵם — הוֹרִים, אַף שֶׁהָיָה מְבֻגָּר מִמֶּנִּי
בְּעָשׂוֹר וּמִמֵּךְ בְּתֵשַׁע שָׁנִים. וְגָמַלְנוּ לוֹ בְּאַהֲבָה מִשֶּׁלָּנוּ: רָאִינוּ
בּוֹ גּוֹזָל, וְסָלַחְנוּ לוֹ עַל מְשׁוּבוֹתָיו, וְעוֹדַדְנוּ אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁנָּפַל
עָלָיו עֶצֶב. רָאִינוּ בּוֹ מָה שֶׁרָצָה לִהְיוֹת: בֶּן מִשְׁפָּחָה. עַד לַיּוֹם
שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִפָּגֵשׁ וְהִסְבִּיר שֶׁזּוֹ פְּגִישָׁתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה. לִדְבָרָיו לֹא אָהַבְנוּ
אוֹתוֹ מַסְפִּיק, וְאוּלַי הוּא צָדַק: הָיִינוּ שְׁקוּעִים אָז, בְּשִׁלְהֵי שְׁנוֹת
הַשְּׁמוֹנִים רֵאשִׁית הַתִּשְׁעִים, בִּבְעָיוֹת מִשֶּׁלָּנוּ: מַחֲלַת אָבִיךְ. וּמוֹת
אָבִיךְ. וְרִיב נוֹרָא שֶׁהוֹבִיל לִפְרֵדָה (שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקָה מַעֲמָד, לְמַרְבֵּה
הַמַּזָּל). וְאָז הֻלֶּדֶת דַּרְיָה, בִּתֵּנוּ הַבְּכוֹרָה. חֵזִי נֶעֱלַם וְכַעֲבֹר שָׁנָה
חָזַר. וְשׁוּב הָיִינוּ שְׁלִישִׁיָּה. עַד שֶׁשָּׁקַע לְתוֹךְ הַדִּכָּאוֹן שֶׁל סוֹף יָמָיו.
מִדֵּי פַּעַם הָיָה מְבַקֵּשׁ שֶׁנִּקַּח אוֹתוֹ בָּאוֹטוֹ, כְּמוֹ שֶׁמַּסִּיעִים תִּינוֹק
שֶׁמִּתְקַשֶּׁה לְהֵרָדֵם, וְשֶׁנִּסַּע רָחוֹק, לְשׁוּם מָקוֹם, לְאֹרֶךְ הַחוֹף,
וּלְבַסּוֹף שֶׁנַּחֲזִיר אוֹתוֹ הַבַּיְתָה. וּלְכָל נִסְיוֹנוֹתֵינוּ לְדוֹבְבוֹ
הֵגִיב רַק בְּנִיד רֹאשׁ: לֹא, לִנְסֹעַ עוֹד. אוֹ: כֵּן, עַכְשָׁו לַחְזֹר.
משהו מעבר לאושר
הַקְּרָב הַהוּא נִגְמַר בְּנִצְחוֹנָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה, בַּחֲתֻנָּה, וְהַחֲתֻנָּה
הַהִיא נֶחְגֶּגֶת עַד הַיּוֹם וְתֵחָגֵג לָעַד (כָּל עוֹד יִהְיֶה דָּבָר כָּזֶה,
לָעַד), אֲבָל הַמַּעֲרָכָה הָיְתָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מְמֻשֶּׁכֶת. הַצֵּל שֶׁלִּי
הִתְעַקֵּשׁ לְהָטִיל עַל אַהֲבָתֵנוּ צֵל עִקֵּשׁ וְאָרֹךְ בִּמְיֻחָד. שָׁנִים
חָלְפוּ עַד שֶׁהִשְׁלַמְתִּי עִם מָה שֶׁנִּגְזַר עָלַי: לֶאֱהֹב וְלִהְיוֹת נֶאֱהָב.
נָפַל עָלַי פַּחַד שֶׁאֶלָּכֵד בַּתָּוֶךְ הַצַּר בֵּינִי לְבֵינֵךְ. שֶׁאֶבָּלַע בְּתוֹכֵךְ.
שֶׁאֶשְׁקַע אֶל תּוֹךְ חַיַּיִךְ, חִיּוּכֵךְ, בְּשָׂרֵךְ, אוֹרֵךְ, אַהֲבָתֵךְ, וְאֵעָלֵם
שָׁם. אֵעָלֵם בָּךְ. וְלֹא יָדַעְתִּי אָז שֶׁהַהִלָּכְדוּת הַזֹּאת, הַהִבָּלְעוּת
הַזֹּאת, הַשְּׁקִיעָה הַזֹּאת עַצְמָהּ הִיא אשֶׁר. אוֹ בְּעֶצֶם מַשֶּׁהוּ מֵעֵבֶר
לָאשֶׁר. כִּי הָאשֶׁר מוּצָף כֻּלּוֹ בִּנְהָרָה אֱלֹהִית, מֵרֹאשׁ וְעַד זָנָב,
וּמָה שֶׁבֵּינֵינוּ מָלֵא אֲפֵלָה. וְצַעַר. וְחַיִּים. וּבָשָׂר. מָלֵא בַּבָּשָׂר שֶׁלִּי
וּבַבָּשָׂר שֶׁלָּךְ. בִּשְׁנֵי גּוּפִים שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת שְׁנֵי שְׁמָשׁוֹת שְׁנֵי יְרֵחִים
שֶׁהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. לֹא יָדַעְתִּי אָז שֶׁאַהֲבָתֵנוּ פִּלְאִית יוֹתֵר מִכָּל
הָאֲהָבוֹת כֻּלָּן. וְלָכֵן נֶחְמַצְתִּי מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ. וְהִתְמַרְמַרְתִּי
מִלְּגֵו וּמִלְּבַר. וּבָעַטְתִּי בָּנוּ. בְּעִקָּר בְּתוֹכִי-הַנִּפְרָד-כִּבְיָכוֹל אֲבָל
גַּם בְּתוֹכֵךְ, כִּי תּוֹכֵנוּ הָיָה מְשֻׁתָּף. שָׁנִים זֶה נִמְשַׁךְ. עַד שֶׁהֵבַנְתִּי
שֶׁאַתְּ לֹא אֲנִי וַאֲנִי לֹא אַתְּ, אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם, אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
וְאַתְּ אוֹתִי. וְזֶה קָרָה: הָאַהֲבָה לָכְדָה, בָּלְעָה, טָרְפָה אוֹתִי כֻּלִּי.
אהרן שבתאי
הלו, עמי
הָלוֹ, עַמִּי!
זֶה אֲנִי, יִשְׂרָאֵל,
מְטַלְפֵּן אֵלֶיךָ עַכְשָׁו
אֲחוּז אֵימָה!
עַמִּי, עַל הֶגֶה הָאוֹטוֹבּוּס
הִשְׁתַּלֵּט פְּסִיכוֹפָּת,
וּמוֹבִיל אוֹתָנוּ בַּמִּדְרוֹן,
בַּמּוֹרָד הַתָּלוּל, לְמַטָּה,
לְעֵבֶר סְדוֹם.
הָאִישׁ מְחַיֵּךְ, מֻקָּף בִּקְבוּצַת בִּרְיוֹנִים...
וְהַנּוֹסְעִים, עַמִּי, בְּהֶלֶם!
כַּמָּה מִתְפַּלְּלִים, מְיַלְּלִים,
אֲחָדִים אוֹחֲזִים תִּיקִים, מַזְכָּרוֹת,
עַל יָדִי אֵם מְחַבֶּקֶת
תִּינֹקֶת בּוֹכָה.
עַמִּי, מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי בְּסִיּוּט כָּזֶה,
אֲנִי מוֹצִיא מֵהַכִּיס —
אוּלַי מְנַסֶּה לִשְׁאֹב
קְצָת עִידוּד, גַּרְגְּרֵי שְׁפִיּוּת
מִלְּהִסְתַּכֵּל
בִּשְׁנֵי הַמַּצִּיתִים שֶׁלִּי —
מַנִּיחַ אוֹתָם עַל הַמַּדָּף
הַצָּמוּד לְמִשְׁעֶנֶת הַנּוֹסֵעַ מִלְּפָנַי,
הַמַּצִּית הַצָּהֹב, אֲרֹךְ הַקָּנֶה,
וְהַמַּצִּית הַקָּטָן הַשָּׁחֹר,
כֵּן, וְגַם עִפָּרוֹן...
וְאוֹי, עַמִּי, גַּם הֵם נוֹשְׁרִים עַכְשָׁו,
וּמִתְגַּלְגְּלִים בְּשִׁפּוּעַ
עַל רִצְפַּת הָאוֹטוֹבּוּס...
עַמִּי, עַמִּי, עַמִּי, מִי יַצִּיל?
מָה יִהְיֶה? מָה יִהְיֶה?
