הנה הולנד הגיעה. שלב הבתים שלה היה חלש למדי, היא סיימה רק שלישית אחרי אוסטריה וצרפת ונראתה פגיעה, אבל אתמול בשמינית הגמר היא נתנה שואו ברמה שלא הרבה נבחרות הגיעו אליה ביורו הנוכחי, וה-0:3 על רומניה בדרך לרבע היה קרוב יותר ל-0:7.
מנצחת בית 5, הסינדרלה מרומניה, פשוט לא הופיעה למשחק, וההולנדים שטפו את המגרש ביכולת מופלאה. לאור התייצבותה בצד הנוח יותר של ההגרלה, יכול להיות שקיבלנו מועמדת חדשה לזכייה, 36 שנה אחרי שכבר עשתה זאת בגרמניה.
אחרי ניסויים ביזאריים בשלב הבתים, רונלד קומאן התייצב על מרכז מגרש וחלק קדמי איכותיים – אבל כהרגלו, רק אחרי ששוב התחכם. סטיבן ברחוויין, שלא קיבל אפילו דקה בשלושת המשחקים הראשונים, פתח במפתיע באגף ימין ולא ניצל את החולשה הרומנית שם (המגן השמאלי הפותח ניקושור באנקו היה מוצהב, ואסילה מוגוש נפצע מוקדם והמחליף בוגדן רקוביצאן לא השתלט על העמדה). ברגע שדונייל מאלן החליף את ברחוויין, הולנד רק התעצמה ונכנסה פעם אחר פעם לרחבה, כשמאלן מסיים עם צמד. קודי גאקפו חם מתחילת הטורניר, צ'אבי סימונס מוביל את טבלת הבישולים עם שלושה, טיג'אני ריינדרס היה אדיר, ופתאום הכל התחבר שם.
רומניה עשתה מעל ומעבר בהגעה לשמינית, וחזרה לממדים טבעיים. היה אפשר לחשוב שחמישיית הקישור החזקה שלה תצליח להשיג שליטה במגרש מול הולנד, שהתקשתה עד אתמול באזור הזה, אבל השחקנים נראו חסרי ביטחון ונבהלו מהפתיחה החזקה של הולנד. האגפים היו פרוצים, מרכז ההגנה מבולבל, ואם ממפיס דפאי היה מאופס, היינו מקבלים את התבוסה של הטורניר. הולנד הייתה כל כך מהירה, שכל טעות רומנית הפכה תוך שניות להתקפה. גאקפו ניצל זאת היטב עם גול במבצע אישי יפה ובישול נחוש למאלן, שגמר בפריצה נהדרת בתוספת הזמן (כשמשום מה, זוג נעליים ניצב ברחבה בזמן הכיבוש). כדאי להתחיל לקחת אותה בחשבון.
רומניה: ניצה, ראציו, דראגושין, בורקה, מוגוש (38 רקוביצאן), מ. מארין (72 צ'יקלדאו), ר. מארין, סטנצ'יו (88 אולארו), מאן, חאג'י (72 מיחאילה), דרגוש (72 אליבק). הולנד: ורברוחן, דומפריס, דה פריי, ואן דייק, אקה (69 ואן דה ון), סחאוטן (69 פירמן), ריינדרס, סימונס, ברחוויין (46 מאלן), גאקפו (85 וחהורסט), דפאי (92 בלינד).
