אביב הברון תיאר אתמול גם את תהליך שכחת החטופים וגם את אלה הבזים למי שדואג לשובם. זה הזכיר לי שלפני כמה ימים ישבתי בתל-אביב באוהל שובתי הרעב למען החזרתם. רוב האנשים שחלפו על פני הנוכחים עטפו אותם באהבה, אבל היה אחד ששאל: "אתם שובתי רעב?", ואחרי שנייה הוסיף "זה טוב לדיאטה". חבל, חשבתי באותו רגע, שלא הייתה על המדרכה קליפת בננה כדי להחליק אנשים כמוהו מהתודעה.