המשחקים האולימפיים אמורים היו לשבור את שיא המבטים המשתאים שיופנו לצרפת בקיץ 2024. אך הרגע ההיסטורי של השנה כבר לא יהיה הדלקת המשואה על רקע מגדל אייפל. בחירות הבזק לאספה הלאומית, שעליהן הכריז הנשיא עמנואל מקרון בחודש שעבר והובילו לזינוק בכוח "האיחוד הלאומי" הציתו אש אחרת לגמרי ברפובליקה.
ביום ראשון הקרוב ייערך הסיבוב השני, שיקבע האם מפלגת הימין הקיצוני תשיג רוב מוחץ בפרלמנט ותביא לראשונה למינוי ראש ממשלה מטעמה או שמא "רק" תהפוך לסיעה הגדולה בצרפת, מותירה את מקרון בשליטה על הממשלה - אבל חלש מתמיד. התבשיל יהיה מריר בשתי האופציות, כשכל צד עלול לצאת לרחובות ולמחות שגנבו לו את הדמוקרטיה.
4 צפייה בגלריה
(ברדלה עם המנטורית שלו לה פן. "מה יקרה לתדמית של צרפת אם מקרון והוא יפתחו יחד את האולימפיאדה?" | צילום: אי-פי, Thomas Padilla)
"התהליך התחיל כבר ב-2002, כשז'אן-מרי לה פן, אביה וקודמה של בתו מארין במפלגה, עלה לסיבוב השני בבחירות לנשיאות מול ז'אק שיראק", מסבירה אן סינקלייר, עיתונאית אגדית, יהודייה ודמות מפורסמת מאוד בשמאל הצרפתי (וגם גרושתו של דומיניק שטראוס-קאהן), שנלחמת בימין הקיצוני כבר 40 שנה. "ספגתי מהם עלבונות כיריבה וכיהודייה, זכיתי במשפט נגדם אבל מעולם לא דמיינתי שאראה את הרגע הזה. מאז יום ראשון שעבר, אני במרה שחורה, מדוכאת אבל גם במצב רוח קרבי", היא אומרת בכעס.
איך הגיעה צרפת למצב הזה?
"10.5 מיליון איש הצביעו לאיחוד הלאומי (33% מקולות המצביעים ‑ ת"ש). יש בהם אנטישמים וגזענים אבל גם אנשים המרגישים שהידרדרו בסולם החברתי והכלכלי, שנטשו אותם בצד הדרך, מבודדים בערים קטנות. את התחושות הללו ראינו כבר במחאת האפודים הצהובים והיו עוד הרבה תמרורי אזהרה שהפוליטיקאים העדיפו להתעלם מהם".
המתבגר שנעלב
ז'אן-איב קאמוּ הוא מומחה למדעי המדינה וראש המחלקה לחקר תנועות פוליטיות קיצוניות ב"קרן ז'אן ז'ורס". הוא מתמחה בימין הקיצוני ואף מפרסם טורים בשבועון "שארלי הבדו" שחברי המערכת שלו היו קורבן לפיגוע הנורא בינואר 2015. גם הוא חושב שהכתובת הייתה על הקיר, ולא רק מכיוון הימין הקיצוני. "יש עלייה שאי-אפשר להכחיש בכוחו של האיסלאם הקיצוני בצרפת, יש בעיה אמיתית בהשתלבות של חלק מאוכלוסיית המהגרים שאינה מכירה בערכי החברה שלנו. כל חודש מספר ניסיונות פיגוע מסוכלים ומגיע הרגע שבו חלק מהאוכלוסייה הצרפתית דורשת לחזק את השליטה בנושא החילוניות, האיסלאם הקיצוני וההגירה. וקיים רפיון מצד הפוליטיקאים לטפל בסוגיות האלה".
אם הכתובת הייתה על הקיר, אז מדוע נטל הנשיא מקרון את ההימור שבפיזור האסיפה הלאומית?
"הביטחון בצדקתו. אין מה לעשות מול מישהו שחושב שהוא מחזיק באמת המוחלטת ושהמציאות תתכופף על פי רצונו. הוא הימר באופן מסוכן מאוד שאם הציבור יצביע לאיחוד הלאומי, הוא יגלה שאין להם יכולת לשלוט. הטעות שלו היא שלא בטוח שהעם הצרפתי יסכים איתו. בולסונארו, טראמפ, מיליי ועוד רבים אחרים אינם מוכשרים במיוחד, אבל הם מפעילים לחץ סמכותי כל כך גדול שהעם הולך אחריהם".
אן סנקלייר שופטת את הנשיא אף יותר בחומרה: "זה בלתי מובן לי ומרגיש כמו תגובה של מתבגר נעלב. חשבתי שהוא יביא מודרניזציה לשמאל ובמקום זאת הוא שיחק לבד במגרש. מקרון בעצם פיזר עכשיו את המפלגה שלו. איזה חוסר אחריות כשבאירופה ובמזרח התיכון מתחוללות מלחמות וכשייתכן שטראמפ ייכנס בקרוב בשערי הבית הלבן. התוצאה היא שלוש שנות ייסורים של צרפת עד לסוף כהונתו של מקרון (ב-2027 ‑ ת"ש)".
מקרון אגב מצא דרך מקורית להתמודד עם הביקורת על ההחלטה שהתבררה כשגויה ואימפולסיבית להחריד ושלח ביום רביעי את אביו לספר לתקשורת ש"בני דיבר איתי על פיזור האסיפה כבר לפני חודשיים".
מה הנשיא מקרון צריך היה לעשות?
"להצהיר שהוא יודע שההצבעה המסיבית לאיחוד הלאומי בבחירות לפרלמנט האירופי לפני חודש היוותה תגובת זעם מצד הבוחרים שהובעה. אבל זה לא משנה את העובדה שיש לנשיא מנדט עד 2027 ולכן הוא מתכוון להמשיך עד סוף הכהונה עם הרוב היחסי שעומד לרשותו. יש הטוענים שהצעת אי-אמון הייתה מוגשת בסתיו ממילא אבל אם כך, למה לפזר את האסיפה הלאומית עכשיו בעצמך?" תוהה קאמוּ.
במצב הביש אליו נקלעה צרפת ישנם שלושה תסריטים אפשריים וכולם גרועים. הראשון הוא רוב מוחלט באסיפה הלאומית של "האיחוד הלאומי". לכך נדרשים 289 מושבים מתוך 577. במקרה כזה ימשיך מקרון לכהן כנשיא ואילו ז'ורדן ברדלה, יורש העצר הכריזמטי בן ה-28 שייעדה מארין לה פן לתפקיד, יהפוך לראש ממשלה. הוא יציע את הרכב הממשלה לנשיא והאחרון ייאשר. אולם יש הצעות חוק של הימין הקיצוני שמקרון לא יוכל לחיות עימן. למשל ביטול האזרחות לאלו שנולדו בצרפת והענקתה רק לצאצאי אזרחים - כלומר לשלול לילדי זרים שנולדו בצרפת את אזרחותם. אז מקרון יידרש לסמכותו כ"מגן החוקה" ויפנה למועצת המדינה, המקבילה הצרפתית לבג"ץ, שתכריז אם הצעת החוק חוקית. "הנשיא יגיע למשוואה הזו מוחלש. בכל מקרה הוא וברדלה הפכים מוחלטים ולשניהם אגו גדול. צרפת תעבור תקופה של אי-יציבות חוקתית" – מבאר קאמוּ.
התסריט הבא הוא "חומה רפובליקנית", שבו יגיעו כל המפלגות האחרות בבית הנבחרים להסכמה לעשות הכל לפני הבחירות ולאחריהן כדי למנוע רוב והרכבת ממשלה על ידי האיחוד הלאומי, שם כבר הודיעו שלא יקימו אותה אם לא יהיה להם רוב מוחלט. "אין בכך טעם אם אהיה ראש ממשלה שבועיים ואז אתפטר בשל הצבעת אי-אמון", הצהיר ברדלה. לצורך הקמת ה"חומה הרפובליקנית" ויתרו כבר 220 מועמדים מכל רחבי הקשת הפוליטית בצרפת על התמודדותם בסיבוב השני במחוזם כדי לחזק מועמדים אחרים, לעיתים מהצד השני של הקשת הפוליטית, והכל כדי למנוע ניצחון של מועמדים מהימין הקיצוני. כל זאת בהנחה שתומכיהם יישמעו להמלצתם ולא יישארו בבית. השאלה היא האם מפלגות שונות כמו איחוד השמאל, הרפובליקנים, השמאל הקיצוני והמרכז של מקרון יגיעו להסכמה להקמת קואליציה או לפחות לתמיכה מבחוץ במסגרת כזו. "אנחנו נחזור למשטר של מפלגות ולא של גושים. יש לנו זיכרונות לא טובים מהתקופה שבה זה היה כך, וגם אצלכם זה מסובך", מחייכת סנקלייר.
החוקה הנוכחית בצרפת אינה בנויה לפלונטר פוליטי כזה ולא מאפשרת את פיזור האסיפה שוב בניסיון להשיג יציבות, לפני שתחלוף שנה מהבחירות. "קואליציית מרכז תתקשה להחזיק מעמד שנה והנשיא ייאלץ למצוא פתרון לכאוס שגרם עד לבחירות אפשריות", מבאר קאמוּ.
התסריט השלישי הוא ממשלת מומחים שאינם פוליטיקאים, שישמשו כממשלת מעבר עד שנה הבאה. גם במקרה הזה הם יתקשו לחוקק.
ומה תהיה ההשפעה של כל הכאוס הזה על המשחקים האולימפיים? גם אן סנקלייר וגם ז'אן-איב קאמוּ מביעים אמון בשירותי הביטחון הצרפתיים בתקופת המשחקים האולימפיים בקיץ. בעוד סנקלייר מזדעזעת מהמחשבה "מה יקרה לתדמית של צרפת אם מקרון וברדלה יפתחו יחד את האולימפיאדה". קאמוּ סבור כי "זו דווקא הזדמנות להראות כי פריז ושאר הערים הגדולות אינן מעוז של הימין הקיצוני".
ובל נשכח את חששות היהודים. "מצער אותי שבישראל וגם בקהילה היהודית ישנם כאלו המאמינים למילים היפות של האיחוד הלאומי", תוקפת אן סנקלייר, "הם מעמידים פנים שהם אוהבים את היהודים. קודם כל, אני לא מבקשת מהם לאהוב את היהודים או ממארין לה פן להיות 'המגן של היהודים מפני האנטישמיות' (כפי שהכריזה לא פעם ‑ ת"ש). אהיה בוטה כי אני זועמת: למה לחלק מהישראלים יש תחושה שהם בעדנו? כי באיחוד הלאומי שונאים את הערבים והמוסלמים יותר מאת היהודים. להיפטר מהם היא אולי העדיפות הראשונה שלהם אבל היהודים יועלו לרכבת השנייה. אסור לשכוח את ההיסטוריה.
"החזית הלאומית נוסדה על ידי קציני אס-אס לשעבר, משתפי פעולה עם הנאצים וז'אן מרי לה פן ושום חליפה יפה של ברדלה או מסכת מוזיאון השעווה שלו, לא ימחקו את העבר הזה. אולם לא רק ההיסטוריה איומה אלא גם ההווה. להפלות בין אזרחים צרפתים בקבלת משרות בגלל שלחלקם יש אזרחות נוספת או לבטל את זכות האזרחות למי שנולד בצרפת? (אלו חלק מהצעות האיחוד ‑ ת"ש) - אפילו תחת שלטון וישי האזרחות לא בוטלה. זה נורא ואיום. העיקרון הרפובליקני מוחלף ב'זכות הדם' שנעשית על פי קריטריונים ביולוגיים וגזעיים, המנוגדים לערכים שלנו. אבל לא רק הערכים שנויים במחלוקת אלא גם היעילות של כל הצעדים הללו. הימין הקיצוני לא יוכל לעשות הרבה יותר ממה שעשה שר הפנים הנוכחי, ז'רלד דרמנן. מישהו יכול לגרש פליטים חזרה לסוריה? אלו דיבורים באוויר ובוחריהם יתאכזבו. אנשים גם שוכחים שהם החברים של פוטין, חברי פרלמנט שלהם נשלחו בתשלום לרוסיה כדי 'לפקח' על הבחירות לנשיאות".
קאמוּ מזכיר ש"אסור להאמין שזו מפלגה רגילה. לה פן עצמה לא אנטישמית. הנושא בעצם לא מעניין אותה אבל היא לא לבד במפלגתה ואני לא בטוח שבסיס הבוחרים שלה אוהב יהודים. רק לפני כמה שנים לה פן אמרה שכדי לאסור את לבישת הרעלה המוסלמית בפומבי 'היהודים צריכים להתפשר בנושא הכיפה'. קודם כל, למה אנחנו צריכים להתפשר? אנחנו לא אלו שמפריעים לסדר הציבורי, מתנגדים לעקרונות בחוקה או מבצעים פיגועים. כך גם בנושא השחיטה הכשרה. נראה כי לה פן חזרה בה מהכוונה לאסור עליה. אבל למה אני צריך לשלם את המחיר על כך שחלק מכספי שחיטת ה'חלאל' מגיעים לארגוני טרור?
"הופתעתי לגלות ששר התפוצות הישראלי פגש את מארין לה פן במסגרת כנס שנערך לפני חודש במדריד (ורק השבוע הצהיר השר עמיחי שיקלי ש'מצוין לנו שלה פן תהיה נשיאת צרפת' ‑ ת"ש). המפגש הזה משדר לצרפתים הלא יהודים כי לשלטונות ישראל אין התנגדות למפלגתה".
כמו במערבון
בניגוד לשנים עברו, הבחירות הפעם אינן התנגשות חזיתית בין המרכז לימין הקיצוני. איחוד מפלגות השמאל, המובל על ידי הסיעה הגדולה ביותר בגוש, צרפת המורדת, הפך את הדו-קרב לשלישייה. עבור הקהילה היהודית, התבטאויותיו של מנהיגה ז'אן לוק מלנשון האנטי-ישראלי, מטרידות לא פחות. למשל כשאמר "בצרפת יש רק שאריות של אנטישמיות", וזאת כשמספר ההתקפות המדווחות עלה בין שנת 2022 ל-2023 ב-284%. היהודים כאן מוטרדים גם מההצהרות האנטישמיות של חברי צרפת המורדת ובראשן של רימה חסן, צעירה ממוצא סורי-פלסטיני, שהפכה לכוכבת מערכת הבחירות לפרלמנט האירופי ולא הפסיקה להפיץ שקרים אנטישמיים. בשבוע שעבר היא צייצה כי "הישראלים מאמנים כלבים לאנוס פלסטינים".
"מלנשון הוא המנהיג הראשון מאז פרשת דרייפוס, שמעורר אנטישמיות כתמריץ מרכזי בבחירות", אומרת סנקלייר. "הוא מעוניין בכאוס ובעליית האיחוד הלאומי כדי לקדם את מועמדותו לבחירות לנשיאות ב-2027. אין סיכוי שיזכה ולכן, כמו במערבון, יש לירות קודם באקדחונים הראשונים שנכנסים לבר. הסכנה האמיתית הפעם היא האיחוד הלאומי. באחרים אפשר לטפל אחר כך".
"אחרי הטבח ב-7 באוקטובר צרפת המורדת שיחקה על ההזדהות של חלק מהאוכלוסייה עם הפלסטינים", מזכיר ז'אן-איב קאמוּ. "זו חזרה לסטראוטיפים אנטישמיים שבהם הפלסטינים מזוהים עם ישו והיהודים אחראים לצליבתו. בנוסף לכך יש את הקישור בין היהודים לכסף לכוח ולהשפעה. יגיע הרגע שבו השנאה שהם זרעו בין חלקי האוכלוסייה תוביל לאסון".
ומה יקרה אז לדעתך?
"היהודים ינטשו את צרפת מתוך פחד. אני סבור שזו אינה סיבה טובה. יש לעלות לישראל מתוך אידיאלים. המפגינים שפומפמו בשנאה לא יסתפקו יותר במחאות ושלטים ויעברו למעשים. ישנם גם פעילי שמאל קיצוני שגם להם דעות קדומות חזקות. מלנשון אולי לא יהפוך לראש הממשלה הבא של צרפת אבל הנזק כבר נעשה", אומר קאמוּ.
"מעולם לא דמיינתי שאחיה אנטישמיות כזו, שאראה את האיחוד הלאומי מתקרבים לשלטון בצרפת", מסכמת סנקלייר. "אני אומללה כצרפתייה, כיהודייה וכאדם. ההיסטוריה תשפוט את עמנואל מקרון בחומרה".
