חיפשנו את הבית של פרוספר אזרן ברחוב הנשיא בקריית-שמונה. ידענו מה מספר הבית, אבל על הבתים לא ראינו מספרים. זה רחוב של בתים פרטיים צנועים של פעם עם חצרות מטופחות, שבהן נשתלו עצי מנגו ותפוזים ושיחי ורדים. אבל הבנייה פשוטה, כזו שכבר לא רואים היום בז'ורנלים של עיצוב ובנייה. נכנסנו לאחת החצרות, ובעל הבית מיד יצא אלינו ושאל אם אנחנו השמאים של מס רכוש. בבית השכן ראינו מרצדס לבנה בחניה ודפקנו בדלת, אבל אף אחד לא ענה. ככה עברנו בית-בית ובסוף הרמנו לו טלפון. "מה פתאום מרצדס", ענה בטון נעלב, "הייתה לי טוסון חדשה מהניילון, אוטו מצוין, והיהלום שבכתר, וולבו 2010 שהייתה ממש בבת עיני, אחחח, כמה רציתי שהיא תהפוך לרכב אספנות".
איזה דגם של וולבו?
"דגם ישן, מנוע 2,500 כמו חדש, אוטו מתוק כל כך, מטופח, תיכננתי שהוא יישאר איתי עד סוף חיי".
רגע, למה אתה מדבר על הרכבים בלשון עבר, ואיפה אתה גר בכלל? אנחנו לא מוצאים את הבית...
"תמשיכו עוד הלאה ברחוב, אני יוצא אליכם".
מצאנו חניה ריקה וגדר מחוררת כמו מסננת. מתברר שלפני שבועיים הרחוב הזה ספג כמה מטחים. בשלושה ימים נפלו כאן 12 רקטות. אחת מהן גירדה את גג הרעפים של אזרן ונחתה על הכביש, מטר משער הכניסה והחניה. "שני הרכבים הלכו טוטאל-לוס", אומר אזרן, "והחלונות של הבית התנפצו. החניה הריקה היא העדות למזל הגדול שהיה לי. על הבית של השכנים ממול נפל יום לפני כן. הרקטה חדרה להם לתוך הבית. אבל הם לא פה, אני מהבודדים ברחוב שלנו שנשארו בבית".
שנתיים בלי רוב
לא רק רחוב הנשיא שומם. כל העיר שוממה. 24 אלף איש חיו פה עד 7 באוקטובר וכשפרצה המלחמה הם נפוצו לכל כנפות הארץ, התפזרו בעשרות רבות של יישובים. רבים מהם שכרו דירות ובתים, היתר גרים כבר שמונה חודשים ב-309(!) בתי מלון ובתי הארחה. זו עיר שפסקה לתפקד כמרחב אורבני שוקק חיים, והיא נדמית לסט צילומים נטוש של עיר שאין בה חיות. בלי תנועה בכבישים, בלי מסחר, בלי שום זכר למה שהיה כאן קודם. ואם לא די באסון הזה, גם הנהלת העיר, ההנהגה המקומית, קרסה השבוע. ראש העירייה אביחי שטרן לא הצליח להעביר את התקציב העירוני במועצה וזומן לשימוע במשרד הפנים, שם יוחלט אם לפזר את מועצת העיר ולהדיח את שטרן ולמנות במקומם ועדה קרואה.
בימים אחרים זה היה נשמע כמו סיפור לא מעניין על תככים פוליטיים בעיר קטנה בפריפריה, אבל קריית-שמונה היא לא עוד עיר בפריפריה; היא עיר ספר על הגבול שנתונה במלחמה. מעולם לא קרסה הנהגה של עיר בישראל שהייתה נתונה למתקפת אויב. קריית-שמונה בלי הנהגה חזקה, לא תשרוד את המלחמה הזו. אצבע הגליל כולה תלויה בקריית-שמונה. מי יחזור לגור במקום כושל בלי הנהגה מקומית רצינית, וזה עוד לפני ששקל את הסיכונים הביטחוניים?
שטרן היה הבטחה גדולה. בן 33 בלבד כשנבחר בבחירות של 2018, יליד קריית-שמונה, עורך דין שיודע לדבר ולהתראיין. "אנשים בחרו בו כי רצו רוח חדשה, רצו שינוי", אומר שמעון עמר, תושב העיר.
"הוא התחיל את הקדנציה עם קואליציה של תשעה חברי מועצה מתוך 13", אומרת חברת מועצת העיר ד"ר אביבה זריהן ויצמן, "הייתי סגנית שלו וקיבלתי את תיק החינוך בעיר. אבל זה החזיק מעמד פחות מחצי שנה כי כל הזמן הוא היה עסוק במניפולציות פוליטיות, בחש לי באגף ומנע ממני ליישם תוכניות. ואני באתי לעבוד, לא לשחק משחקים. לא יכולתי להמשיך ככה ועזבתי לאופוזיציה".
מי שקיבל במקומה את תיק החינוך היה אופיר יחזקאלי, אז ממלא מקום וסגן ראש העירייה, שהחזיק גם בתיק התכנון והבנייה. "עבדתי עם ראש העיר קרוב לשלוש שנים", הוא אומר, "עד שהוא התחיל עם המשחקים שלו. הוא התחיל למדר אותי, לעשות ישיבות בתחום שלי בלי לזמן אותי. בסופו של דבר עזבתי את הקואליציה ביוני 2022. מאז לראש העיר אין רוב במועצה".
כוננות ספיגה
אלו דברים שמתרחשים כמעט בכל רשות מקומית. הסיפור פה הוא המלחמה. בצהרי 7 באוקטובר, שעות ספורות אחרי מתקפת הפתע של חמאס, זימן שטרן את חברי המועצה לישיבת חירום שלא מן המניין. "פרצה מלחמה", הודיע להם, "אנחנו בכוננות ספיגה, עוד לא ברור מה קורה".
"זו הייתה הישיבה האחרונה שהוא כינס", אומר חבר המועצה יורם מלול, ניצב משנה בדימוס והמפקד לשעבר של תחנת המשטרה בעיר. "לפי החוק, המועצה צריכה להתכנס פעם בחודש. בתחילת המלחמה לא רצינו ללחוץ. עבר חודש, עברו חודשיים וראש העיר לא כינס את המועצה. אחרי שלושה חודשים ביקשנו שיכנס את המועצה כדי לשמוע ממנו סקירה על פעילות העירייה. הוא סירב בטענה שמסוכן להתכנס בקריית-שמונה והציע לעשות ישיבה בזום. התעקשנו על ישיבה פרונטלית. פנינו למשרד הפנים שיורה לו לכנס את המועצה, הרי זה החוק. משרד הפנים הורה לו לכנס ישיבה, ובתגובה שטרן עתר לבג"ץ שיורה למשרד הפנים שיאשר לו לכנס ישיבות בזום. בג"ץ דחה את הבקשה שלו".
באמצע פברואר כונסה המועצה לראשונה מאז 7 באוקטובר. הישיבה נמשכה כמה שעות, אבל הייתה רצף אחד ארוך של צעקות והטחת האשמות הדדיות. חברי מועצה טענו כלפי ראש העירייה כי הוא לא מגיע לזירות נפילה ובקושי נמצא בעיר. עכשיו מתברר כי שטרן בכלל לא גר בקריית-שמונה אלא שכר בית בקיסריה, שאליו עבר עם משפחתו. בשבוע שעבר התראיין למקומון "חדשות קיסריה", סיפר על האתגרים בניהול עיר במלחמה, וכשנשאל על ראש הממשלה בנימין נתניהו, המתגורר אף הוא בקיסריה, ענה: "אני מקווה מאוד שהוא קורא 'חדשות קיסריה' ויבין עכשיו את גודל האירוע בעיר שלנו".
שטרן לא סתם נשאל על נתניהו. בתחילת החודש שעבר קיים ראש הממשלה ביקור קצר באזור קריית-שמונה, שבו קיבל סקירה על התמודדות כוחות הביטחון וההצלה עם שריפות הענק שהציתו הרקטות של חיזבאללה. האש הגיעה גם לשכונת בימת תל חי ומספר בתים עלו באש. שטרן לא הוזמן על ידי לשכת נתניהו לסיור. במקומו, כך דווח, התלווה אל ראש הממשלה מועמד הליכוד לראשות העירייה, אלי זפרני. לגבי זפרני ישנה עוד עובדה אחת ידועה לכל: הוא נחשב למקורבה של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו.
זפרני עצמו לא מכחיש את הקרבה. "אני בן משפחה שם עוד מעט 30 שנה", הוא אומר בהתייחס למשפחת נתניהו, "הם באים לאירועים של המשפחה שלי ואני הולך לשלהם".
לאיזה אירוע שלהם הם הזמינו אותך?
"למשל, לבר-המצווה של אבנר או לימי הולדת של שרה. יש בינינו כימיה. שרה נתניהו חברה אישית שלי. בזכותה יצאתי ללמוד באקדמיה. היא זו שדחפה אותי. בזכותה אני בוגר תואר ראשון בחינוך ומשאבי אנוש ותואר שני בהיסטוריה. עכשיו היא דוחפת אותי לעשות דוקטורט בהיסטוריה".
אז בזכות הקשרים שלך איתם הוזמנת לסיור?
"ממש לא. בשבע וחצי בבוקר הביקור התקשר אליי בעל תפקיד בעירייה ושאל: 'אתה יודע שראש הממשלה מגיע לקריית-שמונה?' לא היה לי מושג. אותו בעל תפקיד אמר לי, 'הוא מגיע למצוק רמים לראות את השריפה'. עליתי על האוטו ונסעתי אליו. כשהגעתי לשם עמדתי בצד, ראיתי את צחי ברוורמן, ראש הסגל של ראש הממשלה, וקראתי לו. הוא מכיר אותי והביא אותי להגיד שלום לראש הממשלה. זה כל הסיפור. אחר כך הבנתי שמלשכת נתניהו דווקא כן התקשרו לאביחי להודיע לו שראש הממשלה מגיע לקריית-שמונה. התקשרו אליו בשבע בבוקר ואמרו שראש הממשלה מגיע עוד שעה. הבעיה היא שאין סיכוי להגיע מקיסריה לקריית-שמונה בבוקר תוך שעה".
לאן הלך הכסף
עם תקציב 2024 הוגש למועצה גם אישור בדיעבד של תקציב 2023. זה היה ימים ספורים לפני 30 ביוני, המועד האחרון לאישור התקציב. חבר המועצה מלול אומר שסעיפי ההוצאות והיעדים של הכסף לא פורטו ושראש העירייה סירב לקיים על כך דיון מעמיק. יחזקאלי אומר ששטרן רצה להפוך אותם לחותמת גומי שלו. "למשל, הגיעה תוספת תקציב של 50 מיליון שקל ממשרדי הממשלה בעקבות המלחמה, אבל לא ברור לאן היא הלכה. התווסף תקציב לרווחה, אבל בחוברת התקציב לא היה הסבר למי ולמה הולך הכסף. אי-אפשר היה להבין איך הכסף יגיע לתושבים בקצה. ביקשנו מראש העיר שיסביר, אבל הוא פטר אותנו בנפנוף יד".
זריהן ויצמן אומרת שזה התפקיד של חברי המועצה על פי חוק: לפקח על התקציב, לדעת לאן הולך הכסף. "הגישו לנו תקציב עם תוכניות עבודה ממש לא יסודיות ולא מפורטות. שטרן לא שיתף אותנו בכלום ובסוף רצה שנרים יד. על מה נרים יד, על משהו שאנחנו לא יודעים? כל ההליך היה לא תקין".
סמי מלול, ראש העירייה לשעבר שהתפנה למלון בראש פינה, אומר שלא היה כדבר הזה. "ראש עיר שקוראים לו לשימוע במשרד הפנים בגלל שלא הצליח להעביר תקציב, זה משהו שכבר קרה. אבל ראש עיר שלא מתפקד בזמן מלחמה ולא מצליח לשמור על יציבות בעירייה ובמועצה, זה עוד לא קרה. הוא לא יכול להישאר בתפקיד".
חברי המועצה חוששים ששר הפנים משה ארבל יחליט לפזר אותם ולהשאיר את שטרן בתפקיד עם ליווי של ועדה קרואה של פקידים ממשרד הפנים, שיעבדו לצידו. יחזקאלי, שמתכוון להתמודד לראשות העירייה (הבחירות ביישובים שפונו נדחו לנובמבר 2024) מפנה בקשה לשר הפנים: "הוא צריך להבין שיש לעיר בעיית מנהיגות וניהול קשה ושהכישלון הוא של ראש העיר. הסיטואציה הזו מחייבת את ההדחה שלו וקיום בחירות להנהגת העיר כמה שיותר מהר. בסוף, מי שיצטרך לשקם את העיר זו הנהגה שמקובלת על התושבים".
15 רקטות מעלינו
ראש העירייה לשעבר מלול היה זה שהציע לנו ללכת לאזרן, כי אם יש מישהו שיודע דבר אחד או שניים על ניהול עיר במלחמה זה הוא. אזרן, 75, כיהן 14 שנה כראש עיריית קריית-שמונה, מ-83' עד 97', וניהל אותה תחת אש בתקופות שבהן נחתו על העיר מאות קטיושות ביום. "ואז לא היו לא אזעקות ולא כיפת ברזל, ואני רצתי מזירה לזירה והגעתי עוד לפני שהעשן התפזר. ובחיים לא עזבתי את העיר לרגע, כמו שאני לא עוזב אותה עכשיו, ואני למעלה מ-20 שנה כבר לא בתפקיד. ראש עיר צריך להישאר בעיר שלו, לשמש דוגמה אישית. רק ככה בונים מנהיגות ואתוס. אני גדלתי על האתוס שיהודים, אם אין להם ברירה, אז עם בקבוק מולוטוב הם עוצרים טנק. בגלל זה לא עזבתי את קריית-שמונה. לא כשהייתי ראש העיר ובניינים התפרקו פה מפגיעות של קטיושות ולא עכשיו, כשאני אזרח פשוט והוולבו האהובה שלי חטפה".
זמן קצר אחרי שנפרדנו חזינו במטח של 15 רקטות שרובן יורטו. את ראש העירייה שטרן תפסנו בטלפון. הוא בדיוק סיים טקס מסירת אמבולנס חדש לעיר במטה מד"א בקריית-אונו. "זה לא חדש שיש לי מועצה לעומתית. זה כבר שנתיים ככה", אמר, "לא האמנתי שחברי המועצה יצביעו נגד התקציב, כי אחרי הכל הבאתי תוספות תקציב, אבל גם זה לא בסדר. מה זה השטויות האלה שאין בחוברת התקציב פירוט, הכל שקוף שם! יש להם רוב במועצה, אני הרי במיעוט, הם יכלו להביא תקציב שלהם ולהעביר אותו, אבל יש להם יצר נקמנות והתאבדות. הם עשו פה חרקירי. ולגבי קיסריה אין לי כוונה להתנצל. אשתי ילדה תינוקת בארצות-הברית תוך כדי המלחמה. היא חזרה איתה ועם הילדה הגדולה, סך הכל בת שלוש וחצי, לקראת פסח. עד אז ישנתי והייתי בעיר, אבל מרגע שהן חזרו והקטנה יונקת והגדולה לא כזו גדולה, החלטנו שלא יהיה נכון להביא אותן לעיר מופגזת. עזוב אותך, זה הכל קשקושים".
