1. ברווז צולע, ברווז צלוי

כשהאמבולנס של ראש הממשלה אריאל שרון עשה את הדרך הארוכה מחוות שקמים להדסה עין כרם ב־4 בינואר 2006, בנימין נתניהו צפה בטלוויזיה. כזכור, הרופאים ציוו על שרון לשהות קרוב לבית חולים אחרי שבץ קל שבועיים וחצי קודם. נתניהו חשד - אולי לשווא - שההחלטה לנסוע לחווה נועדה לאותת לציבור שהכל כשורה. "ספין עד מוות", הגדיר זאת בשלוש מילים.
בהבדלים המתחייבים, זה מה שקרה בעימות הנשיאותי בארצות־הברית. ספין עד מוות פוליטי. יועצי ביידן, סביבתו, המקורבים לו ב"הניו יורק טיימס" - כולם ידעו את האמת העגומה במשך חודשים. הם לא גילו בעימות משהו חדש, הם פשוט לא הצליחו יותר להסתיר.
5 צפייה בגלריה
|
|
נתניהו וביידן כשהגיע לתמוך בתחילת המלחמה. לסביבת הנשיא שרצתה לכפות הסכם כניעה אין מנוף לעצירת החימושים
(צילום: אי-פי, Evan Vucci)
בפודקאסט Unholy הציעה עמיתתי יונית לוי נחמה לדחיינים הכרוניים: השנה האחרונה הוכיחה כמה רע להקדים. נתניהו דוחה את הבחירות כמיטב יכולתו, ושורד. מנהיגי צרפת ובריטניה הקדימו את הבחירות והוכו קשות. ביידן הקדים את העימות מספטמבר ליוני וספג מהלומה שספק אם יקום ממנה.
התרסקותו של הנשיא בעימות היא בשורה רעה לעולם, אבל טובה טקטית לישראל. אויבי אמריקה ראו עד כמה רועדות הידיים על ההגה, אך מישראל צפוי לרדת הלחץ בחודשים הקרובים. לביידן יש צרות גדולות הרבה יותר מעיסוק במשאיות סיוע הומניטרי, ולסביבתו שלחצה על ישראל לסיים את המלחמה בהסכם כניעה אין כעת משאבים פוליטיים מיותרים כדי לעכב חימושים. די היה לראות בחלקים הפחות זכורים של העימות איך המילה "פלסטיני" משמשת בידי טראמפ תחליף קללה, וכמה שני המועמדים מתאמצים לשכנע מי יותר פרו־ישראלי.
5 צפייה בגלריה
|
|
אובמה. מפחדים ממועמדותה
(צילום: אי-פי, Jason DeCrow)
נואש להישגים ונואש עוד יותר להוכיח שהוא עדיין סמכותי וערני כבעבר, ביידן שוב על הקו עם נתניהו, מאיץ בו לחתום על העסקה החדשה. כשראש הממשלה הסכים לה גנץ עוד היה בקבינט וביידן - בתיקו בסקרים. כיום לא היה מסכים לה, ונשמע שכעת עם קואליציית ימין נטו הוא יעשה הרבה כדי לגרום לחמאס להתגמש עוד - או להמשיך במלחמה.
אם ביידן ייאלץ לפרוש, המשמעות היא שיש לו הרבה פחות מנופים והרבה פחות סיבה להפעיל אותם. כבר אשתקד נכתב פה שנתניהו סבור, בעקבות חברים רפובליקנים, שמישל אובמה עשויה להיות המועמדת הדמוקרטית לנשיאות. עוד סיבה אחת טובה עבורו לייחל בכל לב לטראמפ. עם כל הכבוד לעלבונות שהטיח בנתניהו, בירושלים עדיין מחזיקים אצבעות שייבחר. ביידן בעיניהם הוא לא ברווז צולע, אלא ברווז צלוי.

2. מגויסים עד מתי

פגישת ביידן־נתניהו בוושינגטון לא נקבעה סתם, מראש, ל־24 ביולי. כידוע, לא נכנסים לבית הלבן מיד אחרי מה שנקרא באנגלית "טיסת עיניים אדומות", אלא מתמקמים יום־יומיים קודם בסוויטה נוחה להתכונן לפגישה. כך שנתניהו בוודאי ימריא יום או יומיים קודם.
התאריך המדובר הוא יום סיום המושב בפועל, והמראה קודם פירושה שהשבוע האחרון של כנס הקיץ של הכנסת בוטל למעשה. כידוע, לא נהוג להגיש אי־אמון או הצעות לפיזור הכנסת כשראש הממשלה בחו"ל. אין לחשוד שמדובר בצירוף מקרים. המשמעות היא שלמפלגות החרדיות נותרו שבועיים בלבד כדי להציל את צאן מרעיתן ממלתעות הגיוס והקיצוץ.
5 צפייה בגלריה
|
|
גנץ. תראו עם מי נפגשתי
(צילום: דנה קופל)
נתניהו מבסס את האסטרטגיה הפוליטית שלו כבר 30 שנה על ברית עם החרדים, ואין סיבה להניח שיסנן שיחות מהם בקיץ, כי לכל פגרה יש מוצאי פגרה. אבל בכל זאת, תחושת הדחיפות שלו בפתרון המשבר תדעך משהו בקיץ, בעוד שאצל החרדים היא רק תתעצם. הרי בלי חוק חדש, הכסף נעצר והצווים יוצאים. זה הרקע לפגישה השבוע של בכיר אגודת ישראל מוטי בבצ'יק עם בני גנץ בבית בקיבוץ יד מרדכי. אין דרך אפקטיבית יותר עבורם לגרום לנתניהו להתאמץ עוד יותר. לפני פסיקת בג"ץ הם שמחו מאוד על הקצב האיטי של דיוני ועדת החוץ והביטחון על חוק הגיוס. עכשיו הם דורשים דיונים יומיים. לפני פסק הדין משיכת זמן הייתה פיצ'ר, עכשיו היא באג. בלי חוק חדש גל הקיצוצים האדיר בדרך. צוותים שלמים באופוזיציה סורקים בימים אלה את ספרי התקציב והתקנות כדי לאתר כל סעיף שבאמצעותו החרדים בגיל גיוס ובני משפחותיהם מקבלים הטבות, ולקצץ אותו.
גם לגנץ הייתה חשובה הפגישה הזו. הטיעון העיקרי שלו עד היום להובלת הגוש היה ההובלה בסקרים, אבל כשזו נשחקת במהירות, הוא נשאר בעיקר עם הטיעון שרק הוא יכול להקים קואליציה עם החרדים, יכולת שאין ללפיד ולליברמן.
במערכת, לאורך הגזרה, נדלקות מערכות שהיו בהדממה. מיליארדרים תורמים, סקרים נסקרים, עמותות קמות. ההערכה הרווחת היא שהקואליציה תשרוד את הכנס הנוכחי, אבל תתפרק לקראת דיוני התקציב. הסיבה היא שהחרדים ידרשו לפצות את עצמם על הכספים שיאבדו בגלל בג"ץ, והשילוב בין זה ובין הקיצוצים האדירים שיידרשו בתקציב עקב הגירעון והמלחמה יוביל לפירוק. כבר מסמנים תאריך: מארס או אפריל 2025.

3. רעם ויום סגריר

מנסור עבאס היה בזמינות נמוכה ביום שלישי. הוא העביר את היום בערערה שבנגב, במסע דילוגים. בן חמולה אחת רצח בן חמולה אחרת. בין היישוב לבין מעגל מדמם של נקמות עמד רק עבאס, שעבר מבית לבית בניסיון לסולחה.
לפני שנתיים כל המדינה הייתה שומעת על זה כי עבאס היה האיש החזק, ולבטח המסוקר ביותר, בממשלת השינוי. מאז תחילת המלחמה מי שהביא פה לשינוי הדרמטי שקע לירכתי התודעה. שותפיו לשעבר נוטשים אותו בשידור חי בזה אחר זה. ראשון היה סער, אחריו בנט, אחריהם ליברמן, מתן כהנא. אחרון היה לפיד. הניסוח של רובם הוא שלא יישענו עליו עוד להקמת ממשלת 61. בציבור אין לגיטימציה להישענות על מפלגה לא ציונית עם חברת כנסת שניסתה להכחיש את מאורעות 7 באוקטובר. יש שיראו בזה חזרה בתשובה, יש שיראו בזה כפיות טובה. ואולי כל התשובות נכונות. האם בשורת עבאס הייתה חד־פעמית, אנקדוטה היסטורית שלא תחזור?
5 צפייה בגלריה
|
|
עבאס. "לא מתרגש"
(צילום: שאול גולן)
"אני לא מתרגש", אומר עבאס. "את הלגיטימציה לא קיבלתי מהמרכז ולא מהשמאל אלא מהימין. עד שהליכוד הכשיר זאת, איש לא העז לשבת איתי מול המצלמות. רק אז לפיד ובנט תפסו אומץ. כמובן, יש כאלה שאומרים שכמו תמיד, אחרי הבחירות לא יקרה מה שהבטיחו לפני".
אבל השתנה משהו, הערתי. הממשלה ההיא נלחמה בעיקר בקורונה. זו נלחמת בחמאס ובחיזבאללה. אם אז זה החזיק תשעה חודשים לפני שקרס בלחץ של שני פיגועים, איך זה יחזיק עכשיו? "אני עדיין חי את 7 באוקטובר ומנסה להתמודד עם ההשלכות ולחשוב". מחשבה ראשונה שלו היא שממשלת השינוי לא תחזור במתכונת ההיא. "אני לא רוצה להיות האצבע ה־61. בגלל ההשלכות ועל סמך הניסיון אני מעדיף להיות גורם מייצב ולא גורם מקים".
את החודשים שבהם היטלטלה קואליציית בנט־לפיד, ממתינה לפחות פעמיים להחלטת מועצת השורא, הוא מגדיר "טעות איומה שלנו" שהרתיעה את רוב הציבור הישראלי, והלקח שלו הוא ששני הציבורים, היהודי והערבי, לא בנויים לכך אלא לשותפות במדרג נמוך יותר. הוא לא מתחרט על הכניסה לקואליציה ועל המעט שלקח (על סגן שר שהובטח לו ויתר) אלא על כך שהוצג כבעל הבית.
אבל לטענתו, גם אחרי 7 באוקטובר לא מתה האפשרות לקואליציה עם רע"מ. "גם אחרי מבצע שומר החומות חשבו שזה גמור, וחודש אחרי העימותים בתוך רחובות ישראל קמה הממשלה". הבעתי סקפטיות גם לגבי האפשרות הזו. הרי כל התבטאות של כל ח"כ, כל שיתוף פעולה עם עמותות שקשורות לחמאס, יתפסו כותרות ראשיות. לא תוכלו לא להביע הזדהות עם הציבור העזתי או הלבנוני, ורוב המצביעים היהודים לא יוכלו להשלים עם זה מתוך הקואליציה.
"אם ההתנערות מרע"מ תלך למחוזות קשים יותר", השיב עבאס באיום לא כל כך מרומז, "לא תהיה לנו ברירה, ונחזיר את הרשימה המשותפת עם חד"ש, תע"ל ובל"ד". על פי רוב מכריע של הסקרים, כשרע"מ חלק מגוש הסירוב, החלפת נתניהו תיאלץ להידחות לפחות לעוד סבב של בחירות.

4. אזיקון נגד דיכאון

הטחת ההאשמות סביב שחרורו של מנהל שיפא הפנתה לרגע את תשומת הלב הציבורית אל מקום רחוק מהעין, רחוק מהכנסת: בתי הכלא. פוליטיקה היא עסק של תמריצים. אזרחים לרוב אינם מפעילים לחץ על נבחריהם לשפר את תנאי הכלואים, או דורשים להגדיל את בתי הכלא. בפועל, שרשרת המחדלים חורגת בהרבה מהאירוע הנקודתי וגם משתרעת הרחק מעבר להשפעות המלחמה בעזה.
שיעור הכליאה בישראל הוא מהגבוהים ביותר במערב, נופל משמעותית רק מממלכת בתי הכלא ארצות־הברית וממעצמת הדמוקרטיה טורקיה. בישראל שיעור גזרי הדין הגבוה ביותר שמסתיימים במאסר, אחד מכל שלושה. גם יד המעצרים קלה על ההדק, כפי שנוכחנו כבר לפני שנים במסרוני ה"תיראי מופתעת" בין השופטת פוזננסקי־כץ לחוקר המשטרה. נגד מחצית מהעצורים לא מוגש כתב אישום, מה שמוכיח רטרואקטיבית שמדובר היה במעצר שווא, או מעצר מופרז.
5 צפייה בגלריה
|
|
מנהל שיפא אבו־סלמיה. רק סימפטום
(צילום: אי-אף-פי, BASHAR TALEB)
בשנים האחרונות השקיעה המדינה מיליארד שקל בבינוי של בתי סוהר ובתי מעצר, אבל כמו שידוע כבר על כבישים ומכוניות, הכלל הוא "אם תבנה אותם - הם יתמלאו".
הבעיה היא לא רק בינוי אלא גם העלות. לא רבים יודעים שכל אסיר עולה למדינה 19,000 שקל בחודש. לפי מחקרים כלכליים שהוצגו לממשלה אחר ממשלה, זה לא עוזר לשיקום ולהפחתת הפשיעה אלא במובן מסוים להפך, הכלא הוא אקדמיה להכשרת פושעים. 40 אחוז ממי שייכנס לכלא בישראל יחזור אליו בתוך חמש שנים.
יש חלופות בעולם: למשל, אזיק אלקטרוני. נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי נשפט לשנה מאסר שאותה ריצה בביתו. זה לא פתרון לאנסים ולרוצחים, אבל כן למעלימי מס, למשל, או לאסירים נטולי עבר פלילי אחרי מחצית מתקופת מאסרם.
היו תוכניות כאלה בישראל, אבל הן עלו בעשן הבחירות. דוח שביקשה הממשלה התמהמה ארבע שנים, והוגש רק ב־2022. כבר הוכנה הצעה למאסר בית, אבל אז הממשלה התפזרה. זו הנוכחית הנחתה את משרד המשפטים לפרסם תזכיר, וזה לא קרה. הציבור לא מאיץ למצוא פתרונות. הוא מזהה מאסר עם משילות ומדיניות קשוחה, אך בפועל כליאת היתר מעידה על שיטור חסר. כל זה, צריך להדגיש, לא קשור כלל לאסירים ביטחוניים אלא פליליים בלבד. אבל אלף מקומות יכולים להתפנות לטובת עצורי חמאס מעזה ואיו"ש, אבל סיכוי סביר יותר שישוחררו בעסקה הבאה לפני שייעשו הצעדים הדרושים.
הכותב הוא עיתונאי חדשות 12