בקיץ 2023, שלושה חודשים לפני טבח 7 באוקטובר, פנה ראש השב"כ רונן בר למספר מצומצם של רבנים משפיעים בציונות הדתית וביש"ע ולתנועות אזרחיות (חלקן קשורות למחאה נגד הרפורמה המשפטית), עם הזמנה לפגישות דיסקרטיות בלשכתו. הימים הם ימי שיא המאבק על הרפורמה, וברקע ההצבעה בכנסת על צמצום עילת הסבירות ומחאות משני צידי המתרס שוטפות את רחובות ישראל. בירושלים, בקפלן, ישראל נקרעת מבפנים.
בפגישות הציג בר בפני המוזמנים תמונת מצב ביטחונית קשה ביותר. האויבים רואים את הקרע הפנימי, זוהי שעת הכושר שלהם. "יותר משהם מזהים חולשה", טען ראש השב"כ, "הם מזהים התפוררות". הוא הזהיר בשיחות האלה מפני תרחיש בלהות, מתקפה על ישראל. לטענתו, המידע המודיעיני חד-משמעי, שחור על גבי לבן, והוא העריך שישראל תותקף מצפון.
1 צפייה בגלריה
רונן בר. "הוא היה פתוח", אומר משתתף בפגישות, "אבל כשדיבר על שינוי פוליטי זזתי באי־נוחות"
(צילום: יאיר שגיא)
ראש השב"כ, כמו יתר ראשי מערכת הביטחון, פיספס את האיום בערך ב-300 קילומטר, המרחק בין מטולה לניר עוז. על כך הוא צריך לשלם את המחיר וללכת הביתה, אבל במהות, ברור היום שהתרחיש ששירטט בחדר הסגור התממש ב-7 באוקטובר.
"בדיעבד, כשאני חושב על זה, זו הזיה שהוא דיבר על הצפון ולא זיהה את ההתעצמות מדרום", מספר אחד המוזמנים, "אני בכל אופן יצאתי מהפגישה המום, לא בכל יום אתה שומע דמות ביטחונית כה בכירה מדברת במושגים של אירוע קיומי".
בשיחות ביקש בר מהמוזמנים להרגיע את השטח, לנסות לאחות את הקרע ולא להרחיבו - אבל גם לדחוף לממשלת אחדות, לחדד מסרים, כל מה שאפשר כדי ללחוץ על הפוליטיקאים להסכים למה שלשיטתו צריכה להיות ממשלת חירום לאומית. הוא גם חשף את הלחצים שהפעיל על הפוליטיקאים עצמם. הוא סיפר שדיבר ארוכות עם ראש הממשלה, שכבול אל הגורמים הקיצוניים בממשלתו, אבל האשים את כל המערכת הפוליטית בכך שאינה מסוגלת להתעלות לגודל השעה. הוא הביע תסכול מנתניהו ומיו"ר האופוזיציה לפיד, שהיה מודע לאיום אבל פסל על הסף ממשלת אחדות. "הוא נשמע נואש, ביקש לעצור את הטירוף. ראיתי שם ראש שב"כ שמחזיק במידע על אסון מתקרב והוא אובד עצות, זה היה אפילו מכמיר לב", מספר אחד המשתתפים באותן פגישות. "הוא היה שקוף ומאוד פתוח איתנו, אבל בשלב שהתחיל לדבר על התפקיד שלנו לדחוף דרך השטח לשינוי פוליטי, זזתי באי-נוחות בכיסא".
"אין ספק שהשיחות האלה היו יוצאות דופן", טוען בכיר לשעבר בארגון, "מצד אחד יש כאן אדם אחראי שמזהה איומים על ישראל וברור שהוא מוטרד מאוד מהקרע הפנימי, אבל לדחוף לשינוי פוליטי, גם אם מדובר על אחדות, זה בהחלט חריג".
גם משפטנים שנחשפו לתוכן השיחות הרימו גבה: "לייעץ לדרג הפוליטי זה בסדר, ראש ארגון ביטחוני יכול לומר לראש הממשלה שהוא חושב שממשלת אחדות תחזק את ההרתעה הישראלית, לדוגמה", טוען אחד מהם, "אבל לפעול אקטיבית מול גורמים אזרחיים לשינוי הרכב הממשלה, זה כבר סיפור אחר". בשב"כ, שם נוהגים לומר כי "פוליטיקה נעצרת בשערי הארגון", לא מכחישים את קיומן של השיחות, אולם טוענים כי ראש השירות לא נכנס לסוגיות פוליטיות ודיבר נטו מהזווית הביטחונית וכי הפגישות שבר קיים עם פוליטיקאים סביב ההקשר הזה, היו ביידוע ואישור של רה"מ. "קצת מוזר לבוא בטענות לראש שב"כ שראה את החורבן ופעל כדי למנוע, בטח אחרי שאנחנו יודעים מה קרה ב-7 באוקטובר", אומר גורם בארגון, "אם כבר, בחוכמה של בדיעבד, אולי הוא לא עשה מספיק".
+++
אחת המשימות המרכזיות שסימן לעצמו יו"ר מפלגת העבודה החדש יאיר גולן היא לכבות את החלומות של כמה מראשיה להקים מפלגות חדשות וחסרות סיכוי. החיבור עם מרצ, "הדמוקרטים", אמור היה להיות הצעד הראשון ביצירת בית אחד למצביעי השמאל. ברקע פעלו בחודשים האחרונים תנועות מחאה כמו "אחים לנשק", "בונות אלטרנטיבה", "הגלימות השחורות" ועוד כדי לפקוד בצורה מאורגנת את אנשיהן לעבודה - ולא במקרה. דמויות שטח מוכרות כמו מורן זר קצנשטיין ואיל נוה כבר מניחות תשתית לקראת התמודדות עתידית, אם כי לא הודיעו על כך רשמית.
גם חברי הכנסת של העבודה הגבירו מעורבות בהתאם. לדוגמה - ח"כ נעמה לזימי, שסיימה במקום הראשון בפריימריז הקודמים במפלגה ב-2022, הפכה בשבועות האחרונים לסמל המחאה, לא פחות משקמה ברסלר. לזימי תרצה לשמור על מקומה בראש, והיא יודעת שהדרך לשם עוברת בקולות של אנשי המחאה.
רק שגולן הצליח לעלות על מוקש כבר בצעד הראשון. גורמים בכירים במפלגת העבודה מביעים מורת רוח מהסכם האיחוד עם מרצ, ומכנים אותו "הסכם הכניעה". הביקורת מופנית כלפי הבטחת הייצוג שקיבלה האחות הקטנה: שלושה נציגים עד המקום ה-12 ועוד אחד לפחות עד המקום ה-16. צ'ופר נאה למפלגה שבבחירות הקודמות לא עברה את אחוז החסימה.
"אם מחר מורן מ'בונות אלטרנטיבה', איל נוה מ'אחים לנשק' או משה רדמן מגיעים להתמודד במפלגת העבודה, הם בעמדת נחיתות מול מוסי רז, אורי זכי ומיכל רוזין שמשוריינים ברשימה", טוען טל אלוביץ', פעיל בולט במפלגה, "יש להם עכשיו פחות סיכוי להשתלב במקום ריאלי. במקום דם חדש נקבל עוד מאותו הדבר".
בסביבתו הקרובה של גולן לא מתרגשים מהביקורת, "תנו ליו"ר לעבוד", אומרים שם. גולן הוא בהרבה מובנים התגשמות הפנטזיה של השמאל: גנרל, בוטה, אמיץ, שנישא על גלי האהדה בעקבות פעולותיו ב-7 באוקטובר. הצוות שהתגבש סביבו בחודשים האחרונים רואה בסגן הרמטכ"ל לשעבר את ממשיכו הישיר של לא פחות מאשר יצחק רבין. מדברים עליו שם במונחים של גורל, המנהיג שצמח מן התופת.
רק שספק גדול אם ראש הממשלה לשעבר היה תומך בסרבנות או קורא למרי אזרחי. גם בכל הנוגע ליכולותיו כפוליטיקאי חובת ההוכחה עליו.
+++
מי שעוד שומר על תיאום עם תנועות המחאה הוא יאיר לפיד. בתחילת השבוע תהו רבים מדוע מיהר לכנס מסיבת עיתונאים ולהזהיר שנתניהו מתכוון לפטר את היועצת המשפטית לממשלה. מתברר שאל לפיד הגיע מידע על כך שלשכת ראש הממשלה ביקשה ייעוץ משפטי על דוח ועדת שמגר, הוועדה שהוקמה ב-1997 כדי לבחון את דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה. לפיד הסיק מכך שנתניהו מחפש דרכים להדחתה של גלי בהרב-מיארה, מיהר לשלוח לה אזהרה דרך המסך וטען כי הצורך של נתניהו לפטר את היועמ"שית הפך לדחוף מאוד בעקבות פסק דין גיוס החרדים. פיטוריה יעצרו את תהליך ביטול הקצבאות, מה שיאפשר את המשך הזרמת הכספים לחרדים.
בהמשך השבוע פגש בני גנץ את מוטי בבצ'יק, עוזרו של השר יצחק גולדקנופף ומי שנחשב לאיש החזק באגודת ישראל. בפגישה, שנחשפה על ידי דפנה ליאל מחדשות 12, ניסה בבצ'יק לשכנע את גנץ לתמוך בחוק שלו עצמו, וטען כי החרדים מוכנים להתכנס לפשרה סביב הדרישה של צה"ל לתוספת של 3,000 מתגייסים חרדים בשנה, עם עלייה הדרגתית. נרמז שגנץ שוקל את העניין, אם בתמורה יסכימו החרדים לתאריך לבחירות מוקדמות. אבל גם אם היה רוצה לסגור דיל עם החרדים, גנץ יודע שאין לו מנדט. אז למה להיפגש?
גנץ הממלכתי, שלא ממש מוצא את עצמו מאז פרש מהממשלה, משדר שהוא מנסה לפרק אותה ושהוא היחיד באופוזיציה שמתפעל ערוץ פתוח עם החרדים; לחרדים יש אינטרס לאותת לנתניהו שיש להם אופציות נוספות. בקיצור, פגישה למטרת הפגישה.
