הבחירות לפרלמנט הבריטי ביום חמישי בשבוע שעבר הן קודם כל סיפור של תבוסה, והיא מתבטאת במדויק בשיעורי ההצבעה הארצית למפלגה ולא במספר המושבים שלה בפרלמנט בלונדון. שיטת הבחירות האזורית הבריטית מעניקה בכל אחד מ-649 אזורי הבחירה את הניצחון למועמד אחד, הזוכה ברוב יחסי של קולות המצביעים באזורו (״המנצח לוקח הכל״). הקולות שניתנו למועמדים אחרים נזרקים לפח. הרכב בית הנבחרים בלונדון לא משקף, לכן, את כוחן של המפלגות בציבור.
בניתוח לפי שיעורי הצבעה מתבררת עוצמת התבוסה של מפלגת השלטון השמרנית: התמיכה בה ירדה מ-44% בבחירות הקודמות ב-2019 ל-23.7% כעת, האחוז הנמוך ביותר זה עשרות שנים.
למי הלכו הקולות שאיבדו השמרנים? רק מקצת למפלגת העבודה, הלייבור, שזכתה ב-33.8% מסך הקולות הארציים, תוספת של 1.7% בהשוואה לבחירות ב-2019. אך בשיטה הבריטית שני אחוזים יכולים לשנות את התמונה מקצה לקצה: הלייבור הגדילה את כוחה הפרלמנטרי ב-108% וזכתה לרוב מוחלט, 412 מושבים מתוך 650. בשיטת בחירות יחסית כפי שנהוגה בישראל היא הייתה זקוקה לשותפים כדי לכונן קואליציה.
מי הרוויח הכי הרבה מהתבוסה של השמרנים? מפלגת הימין הקיצוני הסהרורי, מפלגת ״רפורמה״ בראשותו של ניג׳ל פראג׳, פוליטיקאי פופוליסטי וגזעני, האחראי במידה רבה לאסון הפרישה של בריטניה מהאיחוד האירופי. למפלגתו הצביעו 4.1 מיליון בריטים, 14.3% מכלל המשתתפים בבחירות, הישג אלקטורלי חסר תקדים, במיוחד בהתחשב בהופעתה ברגע האחרון בזירת ההתמודדות. ומה יהיה ייצוגה בפרלמנט החדש? חמישה מושבים בלבד.
האם זה דמוקרטי? התשובה תלויה בהגדרת הדמוקרטיה הייצוגית. אין כאן שחור ולבן. מודע לכך, נשא קיר סטרמר, המנהיג השקול של מפלגת הלייבור, נאום ניצחון פייסני וממלכתי לאחר שהמלך צ'ארלס מינה אותו לראש הממשלה. בדבריו הקצרים בפתח מעונו ברחוב דאונינג 10 שלטו המילים - יציבות, מתינות, הידברות, כבוד הדדי, הבנה, אחראיות, שותפות, יעילות, שירות חסר פניות לאזרח, התחדשות וצניעות. הן שיקפו את מצע הבחירות של הלייבור שמבטיח ממשל תקין, תקציבים מאוזנים, אי-העלאת מיסים, שיפור השירות הציבורי בכלל ומערכת הבריאות הציבורית בפרט, הגדלת הוצאות הביטחון והנמכת להבות השיח הפלגני. מהפכה? סוציאליזם? אנטי-קולוניאליזם? אנטי-קפיטליזם? שנאת עשירים? הלאמה? גירוש פליטים? פלסטין החופשית? לא בבית ספרנו, לא תחת שלטונה החדש של הלייבור.
וטוב שכך. אחרי 14 שנים של ממשל השמרנים שהיה רווי "רפורמות" ו"מהפכים" - כולל משבר הברקזיט שדרדר אותה כלכלית וחברתית - רוב הבריטים אכן מייחלים לנורמליות, ליציבות, להידברות ולצמיחה. קיר סטרמר וחבריו וחברותיו להנהגת הלייבור הבטיחו למשול לאור ערכים אלו.
ולא מיותר להזכיר כאן את מפלת הפרשנים והפוליטיקאים מהאגף הרדיקלי שניבאו ללייבור קשיי בחירות בגלל הסירוב המוחלט של סטרמר להיגרר לעמדות אנטי-ישראליות ולהיות מושפע מהפגנות השנאה ההמוניות ברחובות ארצו. בניתוח מפורט נראה שהלייבור הפסידה 5 עד 6 מושבים למועמדים עצמאיים פרו-חמאס ול"מפלגת העובדים" מהשמאל הקיצוני הסהרורי (אם כי ראשה, ג'ורג' גאלווי הובס באזור הבחירה המוסלמי שלו), שריטה אלקטוראלית קלה שכבר הגלידה.
העם אמר את דברו. בבחירות בבריטניה בשבוע שעבר, כמו בפולין באוקטובר ובאיראן ביום שישי, הוכח שמנהיג מתון ואחראי יכול לנצח גם כשהקיצוניות שופעת השנאה מתחזקת.
בבחירות בבריטניה בשבוע שעבר, כמו בפולין באוקטובר ובאיראן ביום שישי, הוכח שמנהיג מתון ואחראי יכול לנצח גם כשהקיצוניות שופעת השנאה מתחזקת