בסוף השבוע קיבלנו שיעור מאלף מהאמא של הדמוקרטיות בעולם: חילופי השלטון בבריטניה התנהלו בסדר מופתי. רישי סונאק התייצב בפתח דאונינג 10, ואמר: "אני מצטער. הייתי קשוב לרגשותיכם, לכעסים שלכם, לאכזבה מאיתנו, ואני לוקח על עצמי את האחריות לתבוסה הזאת". שש דקות של נאום פרידה מהשלטון. ואחריו הגיע קיר סטארמר, ראש הממשלה הנכנס, שבראשית דבריו הודה לקודמו במילים חמות, ואז אמר: "הממשלה שלי תשרת אתכם. אנחנו נשרת את כולם, גם את אלה שלא בחרו בנו. ותמיד נזכור שהמדינה ניצבת במקום הראשון והמפלגה רק במקום השני".
ואני התמלאתי קנאה. אתם מסוגלים לדמיין את נתניהו מתייצב מול המצלמות באחד מבתיו ומקבל על עצמו אחריות לכך שהפך את חייהם של אלפי ישראלים לגיהינום? תחלמו.
לפני ימים אחדים ניסיתי לשתף קבוצה של בנקאים מאירופה בתובנות שקשורות למלחמה שאין לה תאריך סיום. הסיכוי הכי טוב לשחרר את החטופים שלנו, אמרתי, היה בתחילת האסון, על פי הנוסחה של כולם תמורת כולם. כעת, הסיכוי לראות בבית את כל החטופות והחטופים, החיים והמתים, הולך ומתרחק. זאת ועוד: חמאס, על פי כל הסימנים, יישאר בשליטה בעזה - גם משום שנתניהו סירב לדון בחלופות לשלטונו.
למעשה, הובסנו על ידי מדינת טרור, אחרי שמקבלי ההחלטות האמינו שניתן להכיל אותה במזוודות של כסף. מבחינה פוליטית, בשני הצדדים - הישראלי והפלסטיני - הקצוות התחזקו. רק אם יוקדמו הבחירות אצלנו ניתן יהיה לקוות לתיקון של המצב.
ועוד אמרתי להם: אל תתבלבלו, לישראלים יש את הכוחות לקום ולהתנער מתחושת התבוסה שהנחיל להם חמאס. ואולי גם יילמד הלקח: לא להתייחס לצד הערבי ביהירות.
מסעוד פזשכיאן, המועמד שהוגדר על ידי יודעי דבר כ"רפורמיסט", נבחר לנשיא איראן. החשבון שלנו עם איראן צבר בחודשים האחרונים סכומי עתק של עוינות, שנאה ואמצעי לחימה שעלולים להצטרף למערכה אזורית. מי שרוצה הסדר בצפון חייב להבין שרק אם משטר האייתוללות יפנים שטהרן עלולה לספוג את נשק יום הדין של הצד הישראלי, ניתן יהיה לסמן מעבר למציאות פחות מסוכנת מזו שכיום.
לימור לבנת פירסמה אוטוביוגרפיה בשם "בעלך מרשה לך?" ומיד חטפה ריקושטים משרה נתניהו ודודי אמסלם, שתבע אותה דיבה. לבנת ואני לא מדברים, אבל אני יכול להעיד שבזמן אמת שמעתי מרעייתי המנוחה, רחלה ז"ל, שניהלה בין היתר את אגף הבחינות במשרד החינוך, שלבנת כיבדה את ההחלטות המקצועיות שלה גם אם הדברים היו בניגוד לדעתה ועמדה בלחצים של הבייס שלה. לא כך נהגו שרות חינוך אחרות.
בכל מקרה, אסכים לצרף את תמיכתי בעניינים האלה, אם אדרש בבית המשפט.
תחושה של מועקה עמוקה, של עצב עמוק, כמו אובך, עוטפים רבים מאיתנו, נוכח מה שנדמה כמו אובדן כיוון של הממשלה. וכך הגעתי ל"מסר", ספרו של פרננדו פסואה, משורר מפורטוגל שחי בתקופת הרודן סלזאר. בשיר "ערפל" הוא כותב כך: "זוהי פורטוגל בהתנוונותה - בוהק חסר אור ודל צורה. אש מדולדלת ורפויה... איש אינו מבחין בין טוב לרע. הכל נסוג, הכל נובל הכל חצוי הכל נופל. פורטוגל של היום היא ערפל".
עכשיו החליפו רק את שם המדינה לישראל, ונישאר תוהים: מה יהיה איתנו?
בשני הצדדים - הישראלי והפלסטיני - הקצוות התחזקו. רק אם יוקדמו הבחירות אצלנו ניתן יהיה לקוות לתיקון של המצב