כריסטיאנו רונאלדו הרוויח ביושר את הזכות לעשות מה שהוא רוצה עם הקריירה שלו, כולל להכתים אותה לקראת סופה, לבזות את עצמו על המגרש, להתפרק בבכי בדיוק במקום שבו חבריו ציפו ממנו שיחבר אותם. רונאלדו הוא השחקן היחיד שהיה יכול להורות לעצמו לרדת מהמגרש, לא לעלות בהרכב, לשחק רק 60 דקות, לעלות כמחליף ל-20 דקות. מה שיחליט. אף אחד לא יכל ולא היה מעז לעשות את זה בשבילו. הוא הרוויח את זה ביושר.
שגעון הגדלות של רונאלדו והעובדה שהוא לא מתבייש בעובדה שהוא אגו מניאק, הן שתיים מהעובדות שהפכו אותו לאחד מחמשת השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל. לכאורה, אחרי שנתיים שבהן לא שיחק בליגת האלופות, הבמה המרכזית של הכדורגל העולמי, ונעלם במדבריות סעודיה מול תחרות שלא ממש שיקפה עבורו את היכולת האמיתית שלו, היית מצפה לאיזה סדק שיאיר לרונאלדו את המציאות.
אבל מהי המציאות, באמת? רונאלדו כובש שערים בצרורות. הוא מפרסם כל דבר שזז. באינסטגרם הוא מדורג במקום השני בעולם מבחינת עוקבים, כשהוא בפיגור קל אחרי אינסטגרם בעצמה, ולפי מדד אינסטגרם, הוא האדם הכי ידוע בעולם (לטיילור סוויפט יש פחות מחצי העוקבים שיש לרונאלדו). אם מחברים את כל העוקבים של רונאלדו ברשתות החברתיות, מקבלים מדינה שגדולה כמעט פי שלושה מארה"ב (ומפגרת רק אחרי הודו וסין).
אתה בן 39, שנתיים בסעודיה, ואוהדים מתפרצים למגרש דרך שבעה מעגלי אבטחה רק כדי להיות רגע לידך, לעשות רגע של קודאק איתך. איזה משוגע אחד מתעופף מהיציעים ומסתכן בפציעה חמורה, רק כדי לנחות לידך. מה בדיוק אתם חושבים שזה עושה לאגו של אגו מניאק כמו כריסטיאנו רונאלדו?
היורו הגרוע של רונאלדו
5 משחקים
0 שערים
486 דקות
1 בישול
9 בעיטות למסגרת
השיאים של רונאלדו ביורו
6 טורנירים
21 משחקים כקפטן
30 משחקים
41 שערים במוקדמות
14 שערים
3 פעמים בנבחרת הטורניר
הקרקס שלו
מישהו היה צריך לנתק את המכשירים מהקריירה הבינלאומית של רונאלדו כבר ב-6 בדצמבר 2022. הוא הודח מההרכב לקראת משחק שמינית גמר המונדיאל נגד שווייץ. פורטוגל ניצחה 1:6 כשגונסאלו ראמוס, המחליף של רונאלדו, אז רק בן 21, מבקיע שלישייה. 20 דקות לתוך המחצית השנייה, ביתרון של 1:5, פצח יציע השרופים של פורטוגל בסרנדה בלתי נשכחת: "כריס-טיאנו רונאלדו, כריס-טיאנו רונאלדו" (לפי המנגינה של "סבן ארמי ניישן" של ווייט סטרייפס). הוא הוכנס כמחליף, ושוב הוכנס כמחליף במשחק רבע הגמר שבו הפסידה פורטוגל למרוקו. וזה היה צריך להיות הסוף. לא הכי יפה, אבל עדיין עומד על הרגליים (באופן אירוני, ראמוס, שלקח חלק בטורניר הנוכחי רק ב-24 דקות, כמחליף לרונאלדו, נפצע בתיקול על ידי איש ביטחון שניסה למנוע מאוהד שהתפרץ למגרש להגיע לרונאלדו כדי לעשות איתו סלפי).
כשפורטוגל מינתה מאמן חדש לנבחרת, רוברטו מרטינס, הוא כבר התעקש להחזיר את רונאלדו להרכב הראשון. בטורניר בגרמניה רונאלדו היה שחקן השדה היחיד של פורטוגל שעלה בהרכב בכל משחק. אף שחקן לא עירער, אף אוהד לא העז לצעוק שהמלך הוא עירום, התקשורת שתקה. לאף אחד אין סכין חדה מספיק כדי לשחוט פרות קדושות כמותו. אחרי שכבש שער אחד במונדיאל (בפנדל), הוא הוריד את תפוקת השערים שלו לאפס בחמשת המשחקים בטורניר הנוכחי. כשהעיתונאית הפורטוגזית סופיה אוליביירה טענה ש"רונאלדו אינו מציג מספיק עדויות לכך שהוא צריך לקבל את הדקות שלו ללא עוררין", היא חטפה מקלחת של השמצות ברשתות החברתיות, עד שמיד נאלצה לחזור בה מחלק מדבריה, למרות שגם בעת שאמרה אותם וגם בדיעבד היה ברור שהיא צודקת.
כולם רוצים לגעת בפנומנה שנקראת כריסטיאנו רונאלדו. אבל אף אחד לא רוצה לגעת בסטטוס שלו. הם אוהבים אותו יותר מדי מכדי לקחת את הצ'אנס לפגוע בו. הקבוצה שלהם מובילה 1:5 בשמינית גמר הגביע העולמי והמחליף של כריסטיאנו כבש שלושער? נחמד, אבל הם באו לראות את הקרקס של רונאלדו. רק רונאלדו היה יכול לשים לזה סוף, אבל זה לא בסיסטם שלו. אף שחקן שדה בטורניר לא שיחק יותר דקות ממנו. שחקן השדה השני שנשאר בהרכב במשחק הבית המוקדם השלישי והלא-קובע נגד גיאורגיה. רונאלדו התעקש לשים גול באליפות אירופה שישית ברציפות. מאז תחילת המשחק הזה ובמשך 330 דקות פורטוגל לא כבשה שער אחד, והוא גם החמיץ פנדל בהארכה מול סלובניה.
עוד שני אירועים מטילים אור על דמדומי הקריירה של רונאלדו: באמריקה, לאו מסי, הפרוטגוניסט של רונאלדו, נתן את המושכות של נבחרת ארגנטינה לחבריו וזו העפילה לחצי גמר הקופה אמריקה, ואילו שעה קלה לפני שהתחיל רבע הגמר של פורטוגל נגד צרפת, שיחק טוני קרוס את משחקו האחרון בקריירה. קרוס הודיע על פרישה לפני המשחק האחרון של ריאל ולפני אליפות אירופה. הוא פרש בשיא הכושר, עם דאבל בריאל, כשהוא מחזיר את האיכות לנבחרת, וכל העולם מוחא לו כפיים ונותן לו כבוד. רונאלדו קיבל בוז קולני בכל פעם שנגע בכדור ביום שישי בערב בהמבורג. גם לוקה מודריץ' הוחלף פעמיים וסיים, כנראה, את הקריירה הבינלאומית בגול הרואי נגד איטליה.
"אבל לטוני קרוס אין עשירית מהעוקבים שיש לכריסטיאנו", אמר לי אוהד פורטוגלי בהמבורג, "אף אחד לא קופץ עליו מהיציעים או מתפרץ למגרש כדי לעשות איתו סלפי. טוני קרוס הוא שחקן גדול, אבל אתה לא בא לקונצרט של זמר גדול כדי להסתכל על הסאונדמן. אתה בא לראות את הכוכב, את הפרפומר, את הזמר".
"אבל מה קורה", ענה לו החבר שלו, "כשלכוכב הראשי אין יותר מיתרי קול?"
כוכב בודד
הסתכלתי על רונאלדו אחרי שהרננדז השחיל את הפנדל האחרון לצרפת וניצח את רבע הגמר. שחקנים באו לבכות על הכתף שלו, לנחם אותו, ללחוץ את ידו, האוהדים שרו את שמו. הוא שוב היה במרכז העולם. בפעם האחרונה, אולי. ועם כל מאות מיליוני העוקבים שהופכים אותו דיגיטלית לבן אדם המפורסם בעולם, הוא עמד שם, מובס על ידי אויבו מספר אחד של כל ספורטאי - הזמן, בבועה שכולה זועקת "בדידות".
כולם רוצים לגעת בפנומנה שנקראת כריסטיאנו רונאלדו. אבל אף אחד לא רוצה לגעת בסטטוס שלו. הם אוהבים אותו יותר מדי מכדי לקחת את הצ'אנס לפגוע בו
