פאניקה מתגברת. הראיון של הנשיא ג׳ו ביידן ביום שישי ברשת ABC נתן לו אפשרות גם להסביר מה קרה בעימות הקטלני מול דונלד טראמפ שמונה ימים קודם לכן, וגם לנסות לשכנע שזה היה ערב רע חד-פעמי. ביידן אכן הסביר מה קרה וניסה לשכנע, ובסך כל עבר בשלום את הראיון, אבל ספק אם הזיז את המחט, וספק גדול עוד יותר אם יש משהו שהוא עוד יכול לעשות. הבעיה שלו לכל אורך השנה היא הדעה הגורפת בקרב בוחרים, כולל חלק גדול מהדמוקרטים, כי הוא מבוגר מדי לתפקיד. העימות לא רק אישש את החששות האלה, הוא הוסיף להן נדבך: ביידן נראה כמי שלא מסוגל יותר לרוץ את הקמפיין האנרגטי והאגרסיבי, ובעיקר היומיומי, שנדרש מול טראמפ. לא רק שהפאניקה במפלגה הדמוקרטית לא נרגעה שלשום, מהרבה בחינות היא החמירה.
מתבצר בבונקר. הסיבה העיקרית בגללה הפאניקה החמירה היא שביידן הביא איתו לראיון מנטליות של הכחשה מוחלטת עם נגיעות נרקיסיסטיות: רק הוא יכול לנצח את טראמפ, הסקרים טועים, רק התקשורת רוצה שיפרוש, והוא ישקול לעשות זאת אם אלוהים יגיד לו. אולי הרגע המדהים ביותר היה כשהשיב לשאלה איך ירגיש אם טראמפ ינצח אותו: ״אהיה בסדר אם אדע שנתתי הכל, זה מה שחשוב״. לא רק שזה לא מה שחשוב, השאלה אם ביידן ירגיש בסדר או לא, צריכה להיות בערך במקום האחרון בסדרי העדיפויות לפני בחירות שעשויות לסיים את הדמוקרטיה האמריקאית.
אז מי במקומו? ביידן צודק בטענות שלו לתקשורת המיינסטרים האמריקאית, שלא דרשה מדונלד טראמפ לא לרוץ שוב, אבל כבר עשרה ימים זה כל מה שהיא אומרת לביידן. גם אפשר להבין מדוע הוא חושב שהוא עדיין המועמד הכי טוב לנצח את טראמפ, במיוחד כשסקרים מראים כי כל השמות המוזכרים כמועמדים להחליפו לא משיגים תוצאות טובות יותר. לדמוקרטים יש ספסל לא רע של מושלים טובים ופופולריים, אבל אין ג׳וקר שהם יכולים לשלוף ארבעה חודשים לפני הבחירות. את השיחה לגבי הריצה של ביידן לכהונה שנייה הם היו צריכים לנהל לפני שנה, עכשיו כנראה מאוחר מדי.
ואולי זה לא משנה. העובדה שטראמפ מנצח כרגע גם את ביידן וגם את מחליפיו האפשריים, מציבה בפני ליברלים מכל פינות הקשת הפוליטית האמריקאית אפשרות שהם מסרבים להכיר בה: חלק גדול מאוד מהאמריקאים - לא הרוב, אבל מספיק בשיטת הבחירות האלקטורלית - פשוט רוצה לבחור במי שמבטיח להיות דיקטטור מהיום הראשון, מעריץ את ולדימיר פוטין ומצטט את היטלר. דונלד טראמפ כמעט שרף, מילולית, את הדמוקרטיה האמריקאית ב-6 בינואר. הוא אמור היה להיות מוקצה לא רק בפוליטיקה, אלא בחברה האמריקאית כולה. במקום זאת, הוא מועמד כמעט בטוח לחזור לבית הלבן. לפעמים, מה שרואים זה מה שזה.
