כיצד תיראה שנת הלימודים הבאה? "המצב קשה", אמרה מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דויד, במהלך ועידת החינוך של ynet ו"ידיעות אחרונות", "אנחנו לא יודעים איך תיפתח שנת הלימודים בצפון, בדרום רק התחילו לחזור לאט לאט, כך שאפשר להגיד שהמערכת בבלבלה אחת גדולה. אין עדיין תשובות ברורות למורים או להורים".
5 צפייה בגלריה
(פאנל "חינוך בזמן מלחמה" בהנחיית כתבת החינוך של "ידיעות אחרונות" תמר טרבלסי חדד | צילומים: ריאן פרויס, עוז מועלם)
לדבריה, "אחרי 7 באוקטובר ראו באמת את התרומה הענקית של צוותי החינוך במדינה. המורים היו צריכים ליצור את עצמם מחדש ובמקביל לתת תמיכה, עוגן וחוסן, כשחלקם עברו טראומות קשות והיו מפונים בעצמם". בן דויד התייחסה לפרסום ב-ynet לפיו עשרות מורים מפונים קיבלו איומים כי אם לא יחזרו ללמד בצפון – הם יפוטרו. "המורים האלה לא יושבים בבית. הם עובדים במקומות שאליהם הם פונו", היא אומרת, "ועכשיו באים ואומרים להם: תעברו ללמד במקום שנאמר לכם או שתאבדו את התקן. איפה הם ימצאו דירות? אין היום דירות. וזה אומר גם להעתיק פעם נוספת את הילדים מבתי הספר שבהם הם לומדים. אני אומרת למשרד החינוך: אתם צריכים לעשות תוכנית סדורה במקום לאיים. הודעתי גם למורים וגם לשר בצורה חד-משמעית: שיערה אחת לא תיפול מראשה או ראשו של עובד הוראה שפונה ועובד היום היכן שהוא עובד. לא הגיוני שהילדים יועתקו מספר פעמים. לא יקום ולא יהיה".
בן דויד סיכמה: "ברגע שיקום פרויקטור חינוכי בצפון שיטפל כמו בדרום, אני חושבת שהמצב יהיה שם יותר טוב. כרגע המצב קטסטרופלי. אנחנו לא יודעים איך תיפתח שנת הלימודים".
שר החינוך, יואב קיש, אמר כי "ישראל מחויבת לצאת למהלך התקפי בצפון. חייבים להחזיר לשם את התלמידים עכשיו. התלמידים עברו קורונה ומלחמה. בדרום הם חוו את הטבח ב-7 באוקטובר. התחלנו מהמקום הכי נמוך שיכול להיות, ולאט לאט רואים את התקומה". הוא הודה כי אינו יכול להתחייב על כך שהמפונים מהצפון יוכלו לחזור לבתיהם בעוד חודשיים: "זה נושא ביטחוני עם מורכבויות מדיניות וביטחוניות. אני לא נמצא בנקודת ההחלטה הזו".
קיש התייחס למחסור במורים במערכת החינוך, אך טען כי הבעיה קיימת רק במחוז המרכז ובתל-אביב. "עשינו דברים בשביל לתת מענה מיידי", אמר, "הוספנו עוד אלף משרות ועשינו הסבה לאקדמאים להוראה. הוספנו גם עוד כמה מאות משרות בהסכם העסקה אישית, לתת מענים למי שלא מורה אבל יוכל ללמד".
מנכ"ל משרד החינוך, מאיר שמעוני, אמר: "אנחנו חייבים להמשיך ולהכין מערכות אלטרנטיביות על מנת לתת מענה לתלמידים בסיטואציות מורכבות של אי-ודאות, כשאנחנו לא יודעים מה יהיה בכל מקום. אנחנו נערכים לשני תרחישים. אחד, שחוזרים לבתים, והשני, שלא חוזרים או חוזרים בחלקים. בכל מקרה, יש עוד בתי ספר שאנחנו מקימים עכשיו בצפון בעלות של בערך 100 מיליון שקל". הוא התריע כי "53% מבני הנוער סובלים ממצוקות נפשיות בעקבות המלחמה. זה מצב מאוד מורכב, שלא יכול להימשך".
פאנל מיוחד במלחמה עסק ב"חינוך בזמן מלחמה". עופר זפרני, מנהל תיכון דנציגר בקריית-שמונה, סיפר כי "אחרי הפינוי גילינו שהתלמידים שלנו מפוזרים ב-400 יישובים והשתלבו ב-110 מרכזים חינוכיים. היה צריך לחשוב קודם כל איך מזהים איפה נמצא כל ילד, האם יש מקום בטוח לכל ילד ואם כל אחד מרגיש שיש מי שדואג לו. לאורך זמן גם התפתחו פתרונות לימודיים חינוכיים. צריך לומר שהילדים עייפים, מותשים. וההורים שלהם, הגיעו לנקודה של כמעט ייאוש".
ראש המועצה המקומית חורפיש, אנוור עאמר, סיפר כי הכפר שממוקם שני קילומטרים מגבול לבנון סירב להתפנות למרות הוראת פיקוד העורף. "חשבנו שהמלחמה תימשך חודש, חודש וחצי, אבל לא תקופה ארוכה", הוא הודה, "מעבר לאתגר החינוכי שיש במצב קשה, חלק מהילדים לומדים בבתי ספר ללא מיגון. היו מצבים שבהם במהלך בחינות בגרות היו אזעקות, ילדים לקחו את המבחן ורצו לתוך המקלט".
גיל חדש, מנהל אגף החינוך בעיריית שדרות, הסביר מדוע החליטה העירייה למהר ולהחזיר את התושבים לבתיהם: "מרחבי הפינוי הם מקומות מאוד מסוכנים כי אדם שלא עובד עשרה חודשים או חמישה חודשים – משהו בחוסן שלו נפגע. בנוסף, המרחב של בתי המלון הוא מרחב מסוכן. היו הרבה אירועים של סיכון, אלימות, מחשבות אובדניות, הפרעות אכילה, דיכאון, ילדים שחודשים על גבי חודשים לא יוצאים מהחדר".
ראש המינהל הפדגוגי במשרד החינוך, אינה זלצמן, אמרה כי לאחר 7 באוקטובר, "החשיבה הייתה שהילדים שפונו חייבים לקבל חינוך כי זה מייצר אצלם את התחושה של שליטה על החיים שלהם. דאגנו לתת את המענים בהתאמות של בחינות הבגרות, במתחמים של נוער שפתחנו אותם אחרי שעות הלימודים, וגם בלילה, פתחנו מסגרות חדשות של חינוך מיוחד והבאנו פסיכולוגים. ניסינו לעטוף כמה שאפשר, איפה שאפשר, ואיפה שהיינו צריכים המצאנו את עצמנו מחדש".
בפאנל נוסף התראיינו שרי החינוך לשעבר לימור לבנת, שי פירון, יולי תמיר ויפעת שאשא ביטון. "המציאות כל הזמן זזה, ואנחנו נמצאים עם מערכת מאוד מאוד מיושנת", אמרה שאשא ביטון, "אני פוגשת את הילדים המפונים והם לא מספרים לי רק על המצוקות שהיו בחדר במלון או בבית הספר שהם השתלבו בו, אלא אומרים: 'את קולטת שאחרי כל השנה הזו אנחנו לא יודעים מה המגן שלנו?'. במקום שהמערכת תעשה הכל כדי לעטוף אותם מכל כיוון, דברים כאלה קורים".
לבנת הוסיפה: "אתמול הממשלה החליטה החלטה שפשוט אי-אפשר לקלוט אותה. היא ביצעה קיצוץ רוחבי בתקציבים של המשרדים הכי חשובים, כולל חינוך, שם קיצצו חצי מיליארד שקלים שנועדו להסכם השכר עם המורים העל-יסודיים".
תמיר ציינה: "אני לא מבינה איך שר החינוך נותן יד לפגיעה מסיבית בחינוך הממלכתי-ציבורי. החינוך החרדי מקבל כסף, החינוך הממלכתי-דתי מקבל המון כסף, את החינוך הממלכתי שוחקים עד דק".
פירון הזהיר: "כל מי שבא מהצפון וטעם את טעמם של מוסדות החינוך במרכז, לא יחזור. אם אני פסיכולוג מהצפון ועכשיו אני כבר גר ביקנעם, לדוגמה, ושכרתי קליניקה בטבעון וראיתי איך נראה בית הספר שם – אין סיכוי שבעולם שאחזור".
