קרוביהם של ארבעה מהנרצחים ב-7 באוקטובר והחטופים שעדיין נמצאים בשבי השתתפו בפאנל קורע לב בוועידת החינוך.
"במשך 18 שנה גידלנו בת לתפארת, ובסוף היה מי שבחר להחזיר לנו אותה בתוך ארון", סיפר איל, אביה של התצפיתנית רוני אשל, שנהרגה בטבח בבסיס נחל עוז, "בתי יעל צריכה להתגייס בעוד שלושה חודשים. אני רוצה לשאול את הרמטכ"ל: איך אני עושה את אותו צעד בפעם השנייה ומגיע שוב לבקו"ם? מחר זה יום כל כך סמלי, רוני הייתה צריכה לצאת לחופשת שחרור".
אבינתן אור, שנחטף יחד עם בת זוגו נועה ארגמני לרצועת עזה, היה סטודנט להנדסת חשמל באוניברסיטת בן-גוריון. אמו, דיצה, סיפרה: "כשחטפו אותו הוא היה בנקודת השיא של חייו: התבסס בעבודה טובה ומצא את אהבת חייו". מלבד אבינתן, לדיצה יש עוד שישה ילדים. "מצאנו שהפורום הכי טוב להתמודדות עבורנו זו המשפחה. אחת לשבוע אנחנו נפגשים בזום ומדברים על הכל. הכוחות של הילדים שלי מתגלים בצורה מדהימה, ואני מקבלת מהם כל כך הרבה".
עינב צנגאוקר, אמו של מתן החטוף בעזה, סיפרה כי "החלטנו בעבר כמשפחה לעבור להתגורר בחווה של סבא של מתן, ושם עברנו למתכונת של חינוך ביתי. מתן ניגש לבגרויות באופן עצמאי, כמו גם שתי אחיותיו. זו דרך שאני מאוד ממליצה להורים לנקוט בה. היא מעשירה הרבה מעבר לרמת התכנים שיש במסגרת הפורמלית".
לאילה מצגר, כלתו של יורם מצגר שנהרג בשבי וגופתו עדיין מוחזקת בעזה, יש שלושה ילדים בבית. "ב-7 באוקטובר בתי עומר הייתה בניר עוז עם שני בני הדודים", היא מספרת, "היא הייתה צריכה אחר כך איזה חודשיים כדי להרגיש שהיא חיה, להתחיל להבין מה שהיא עברה, ואז היא החליטה להתגייס ולהיות תצפיתנית".
לקראת סיום, המשתתפים בדיון הדגישו את חשיבותה של עסקה לשחרור חטופים: "עסקה שכזאת היא התרופה והחיסון לכל החולי שיש לנו כרגע בחברה הישראלית".
