על פדיון שבויים. על פי הדיווחים יש תזוזה במו"מ להשבת החטופות והחטופים. לעניות דעתי זה כיום היעד הראשון במעלה של מדינת ישראל. השבתם היא באחריותה. אינני מקל ראש באכזריות האויב ובמחירים שהוא דורש, ואני מכיר את דברי חכמים על אי-תשלום מחיר מופרז לפדיון שבויים "יתר על דמיהם" בגלל תיקון העולם; אך מי יאמר לנו מה הוא מחיר מופרז בעבור אנשים שהמדינה כשלה בהגנה עליהם? חכמים גם אמרו, בדף היומי של השבוע החולף במסכת בבא בתרא, שפדיון שבויים היא מצווה גדולה. וכדברי החפץ חיים זצ"ל אין גדולה ממנה. וששבי - בעקבות פסוק בירמיהו - הוא קשה ממוות, חרב ורעב, כי השבוי, כדברי רש"י, "ביד הגוי יכול לעשות בו כל חפצו, אם למות אם לחרב אם לרעב". בטוחני שאמירה זו חייבת להיות לנגד עיני המחליטים. יחשבו על כך במיוחד שומרי המצוות שבממשלה. הלב נכמר, הימים אוזלים, דמם בראשנו רחמנא ליצלן.
על שיבת "המהפכה המשפטית". "ושוב איתכם", קמים לנגד עינינו עניינים שהצטברותם מוסיפה לרעל הציבורי נגד בתי המשפט והייעוץ המשפטי, שמחירו גבוה לטווח קצר ולטווח ארוך. דרך מינויו של נציב תלונות הציבור על שופטים הוא דוגמה אחת. השכל הישר אומר שכדי לבדוק תלונות פרטניות כלפי מערכת יש להכיר אותה מבפנים. עניין מקצועי למהדרין, שעד כה הונח לפתח שופטת או שופט מבית המשפט העליון. אכן אולי לא נוח לשופט למתוח ביקורת על עמיתיו לשעבר, אך זו מהות התפקיד ועל ממלאו לשאת בנטל. וייתכן ויכוח על החלטה זו או אחרת לכאן ולכאן, גם יש מאיתנו שספגו הערה של נציב התלונות ועשו זאת באהבה גם אם לא אהבו כפשוטו. למנות נציב במינוי פוליטי נטו בכנסת, לפי ההצעה, הוא הרס מוסד מתפקד וראוי.
על היועצת המשפטית ושומרי סף אחרים. דוגמה אחרת היא הקריאה להדחת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. למרבה המזל, היועצת היא אישה מחושלת ונחושה, בעלת עמוד שדרה איתן. היא וגם המשנים לה היושבים בישיבות ממשלה סופגים עלבונות וגסויות רוח שמקומם לא יכירם בין בני תרבות, ולכך מצטרפים דברי שבח מפי שר "בשם ממשלת ישראל" למי שחשוד ברצח אדם כפות, גם אם מחבל נבזה. תהא התוצאה המשפטית אשר תהא, והעיקר הוא כמובן שמירת ערכינו, גם תדמיתנו בעולם (ובהאג) נפגעת ללא צורך. אכן, יועצים ופרקליטים עלולים לשגות, ככל בשר ודם, אך סהדי במרומים שהם עושים מלאכתם נאמנה. הרעיון של ועדת איתור לנציב שירות המדינה, למשל, אינו מופרך בהתחשב בנטייה למינויים שתכונה מרכזית שלהם היא נאמנות למלכות - והמקצועיות איה? בין לויאליות לאמירת הן המרחק רב. ברי גם כי ניסיון להדחת היועצת המשפטית ייתקל במאבק ציבורי, בימים שבהם המלחמה עודנה ניטשת בדרום ובצפון. והשכל הישר אייכה? אומר ספר המוסר "מסילת ישרים" לרבי משה חיים לוצאטו: "ואין טוב לאדם (מושל) אלא שיבקש לו חברים תמימים שיאירו עיניו במה שהוא עיוור בו, ויוכיחוהו באהבתם ונמצאו מצילים אותו מכל רע, כי מה שאין האדם יכול לראות לפי שאינו רואה חובה לעצמו, הם יראו ויבינו ויזהירוהו ונשמר". אמן.
בלי תחבולות ומזימות. למקרא ההתפתלויות בגיוס חרדים, בבחירת רבנים ראשיים כדי להמשיך בנפוטיזם - וגם ההשתהות בבחירת דיינים, שופטים ונשיא בית המשפט העליון - כדי לבחור את "אנשי שלומנו", נזכרתי בקטע אחר ממסילת ישרים, שבו אומר המחבר על דברי הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" כי "כמוך בלי שום הפרש, כמוך בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך ממש". עלה בדעתי להחליף את הביטוי הדוחה אך האמיתי "בלי טריקים ושטיקים" בנוסחה "בלי תחבולות ומזימות", למען השפה העברית היקרה ולנוחות המתחבלים והזוממים לא עלינו.
קמים לנגד עינינו עניינים שהצטברותם מוסיפה לרעל הציבורי נגד בתי המשפט והייעוץ המשפטי, שמחירו גבוה לטווח קצר ולטווח ארוך