איך הופכים מרחב אורבני אפור לגלריית רחוב צבעונית ושוקקת? איך מעבירים מסר לעוברים ולשבים מבלי לדחוף להם חומר פרסומי? ואיך נותנים לאמנים צעירים את המרחב ליצור ולהעניק תרבות חינמית לתושבים? בשנים האחרונות הפכה ירושלים למוקד תיירות ססגוני במיוחד, ומדי שנה מיזמי אמנות מקבלים תקציבים ושטחים והופכים קירות אפורים של בניינים גבוהים לציורי רחוב ענקיים.
מאז תחילת המלחמה, אמנות ציורי הרחוב השתנתה גם היא והציורים הפכו לתחושות, לחלומות וגם לזיכרונות המוצגים בגלריה פתוחה של זיכרון ותקווה.
מצוירים לתלפיות
פרויקט "קירות" המוצג ב"גלריית הביניים" נולד בירושלים ב-2018 כשמיטב אמני הרחוב הפועלים בארץ ובעולם נבחרו להציע יצירות מקוריות שיוצגו במרחב הציבורי. הפרויקט יצא לדרך בעזרת העירייה ובעזרת עדן, החברה לפיתוח כלכלי בירושלים, באזור התעשיה תלפיות, במטרה להפוך קירות חשופים וחזיתות מבנים לתערוכת רחוב עצומה של ציורי קיר. בעזרת פיגומים, ציוד סנפלינג והרבה צבע וכישרון מתנוססות כיום כ-40 יצירות שלהם ברחבי העיר. הפרויקט ביקש גם לחבר בין בעלי הנכסים בשכונה, העסקים הפועלים בה, העירייה, אמני רחוב ועוברי האורח הפוקדים אותה מדי יום.
ציורים בזמן מלחמה
בתחילת המלחמה החל המיזם הבינלאומי "מגישים חלומות" ביוזמת העירייה, ובו ציורי קיר המספרים על ילדי העוטף. יש בו ציורי ענק של אמני רחוב ישראלים מהמובילים בארץ ובעולם שנרתמו כדי להמחיש את המשאלות שהביעו הילדים מבתי ספר שונים בעיר.
לצד העובדה שציורי הקיר הענקיים מייפים את הבניינים, הם גם מביאים לידי ביטוי רבות מהתחושות של התושבים והמבקרים בעיר הקודש. גם בעלי העסקים נהנים מקהל חדש שפוקד אותם בזכות הציורים והסיורים שנערכים בעקבותיהם.
את תהליך בחירת האמנים, הליווי האמנותי ותהליכי הביצוע, יזמו בעיריית ירושלים ובחברת עדן תוך שיתוף פעולה עם אנשי מקצוע מתחומי האמנות ותכנון ערים. התהליך כולל איתור מיקומים, שיתוף ציבור, קבלת ברכת בעלי הנכסים, איתור אמנים מתאימים, ליווי רעיוני לאמנים, פיקוח על הביצוע, ועוד מוטיבים תפעוליים מורכבים. ראש העיר ירושלים, משה ליאון, שתמך והשיג תקציבים למימון הפרויקטים בשנת המלחמה, אומר: "העיר ירושלים שמחה בשפע מיזמי התיירות, האמנות והתרבות שהיא זוכה לקדם ולעודד בשנים האחרונות, ומזמינה את כולם ליהנות משפע היצירה ומיזמי התרבות השוטפים את רחובותיה וגם את מוקדי האמנות ומוסדות התרבות הרבים הקיימים בעיר".
הנה טעימה של כמה מהציורים והיוצרים, והיכן אפשר למצוא אותם.
רחוב יד חרוצים 4 - דוגלאס דה קסטרו ורנטאו פררייה החלו לפעול ב־2005 בברזיל. עבודותיהם עמוסות בשכבות רעיוניות שחוזרות לתרבות הפופ של שנות ה־80 ולנופים של מולדתם. בכל ארץ שבה הם יוצרים, הם מזמינים את הצופה לעולמם העשיר באמצעות דימויים מהסביבה, החי והצומח המקומיים, שמשתלבים בשפה פופית ואירונית עם דימויי ילדותם.
רחוב הרכבים 13 - האחים GAB ו־Elna צמחו בסצנת הסקייטבורד הירושלמית ובה נחשפו לתרבות הרחוב שממשיכה להשפיע על עולם הדימויים שלהם. בעולמנו, שבו המכניזם והאפתיות שולטים, הם מציגים ממד אוטופי מקביל שבו שוררים השלום והשלווה באמצעות קו נקי, אלמנטים אוריינטליים וצבעוניות אופטימית.
רחוב פועלי צדק 2 - זסר בהמונטה מספרד מנציח בעבודותיו "אנשים שפועלים ומאפשרים לאחרים לפעול" על ידי איזון פעולתם ומחשבתם. בהמונטה נשען על צורה וצבע כעמודי תווך של מחשבתו ואישיותו. הוא מביע תשוקה לחזור מעולם דיגיטלי ושטחי אל הטבע האנושי דרך שעתוק היופי שבמערכות יחסים — באהבה, ביצירה, ובחברות שאותן הוא מביע בצבעים בוהקים והרמוניים וצורות חופשיות.
רחוב ניסים בכר בצמוד לשוק מחנה יהודה - אחד מציורי הקיר שפוקדים רבים נמצא ברחוב ניסים בכר בצמוד לשוק מחנה יהודה, ולא בכדי הוא מציין יותר מכל את המלחמה והחטופים שעדיין נמצאים בעזה. לציון יום הולדתו של כפיר ביבס בן השנה שנחטף יחד עם בני משפחתו לעזה, החליטו בעירייה ביחד עם ועד סוחרי השוק והאמן סלומון סוזה ליצור ציור קיר ענק ובו משפחה של אריות: אריה, לביאה ושני כפירים, המייצגים את שירי, ירדן, אריאל וכפיר ביבס. המיצג המיוחד בשוק, בשיתוף המחלקה לאמנות במרחב הציבורי והאמן סוזה נועד להזכיר לעולם שחמאס הוא ארגון טרור המלא בשנאה ורוע, שפוגע גם בתינוקות רכים ללא היסוס וללא רחמים.
בצלאל 32 - בוצע על ידי פלפלד, מהאמנים המובילים בסצנת העיצוב ותרבות הרחוב בארץ. הסגנון שלו כולל דימויים דרמטיים וסוריאליסטיים בצבעים מונוכרומטיים. פלפלד שאב השראה מהילדה אלומה מירושלים שמשאלתה "שתמיד נוכל לחלום". על שיער הילד החולם מובלעות המילים "הירש מחכים לך בבית" כציפייה לשובם של החטופים לביתם.
שלומציון המלכה 2 - כחלק ממיזם הציורים בזמן מלחמה ציירה נועה אלון, מיורליסטית, מאיירת וציירת, בוגרת תואר ראשון ושני באקדמיה בצלאל. אלון שאבה את ההשראה לציורה מהמשאלה של עמית, ירושלמי בן 7 שלומד בבית הספר הניסויי: "שלא יהיה צער בעלי חיים ושכל החיות יחיו עם המשפחות שלהם". ציורי הקיר שלה עוסקים ביחסי האדם והטבע במרחב העירוני בישראל, ומאופיינים בהרבה פרטים ובנגיעה של סוריאליזם.
הלל 19 - צויר על ידי אלין מור והוא מתאר דמויות של ילדה ופריחה. הציור בוצע בהשארת המשאלה של נועם, ילדה תושבת העוטף, שחלומה הוא "שלא תהיה עוד מלחמה".
רחוב בעלי המלאכה 7 - גומא הישראלי הוא יוצר מאש־אפ של סיפורים היסטוריים ומיתולוגיים עם נוסטלגיה ישראלית יומיומית. עבודותיו מאופיינות בסגנון איורי העושה שימוש בפלטת צבעים מצומצמת ומונוכרומטית, ומושפעות מאפריקה ומהקשר האפריקאי־ישראלי. בציור הקיר שלו מציג גומא, על רקע קו האופק של הרי יהודה, פורטרט של היילה סלאסי, קיסר אתיופיה האחרון. לפי המסורת, סלאסי שהתגורר במשך מספר חודשים בשכונת רחביה בירושלים, היה לפי המסורת צאצא לשושלת המלך שלמה ומלכת שבא.
