אני תמיד אהבתי אנדרדוגים – לכן משום מה בתור ילד בתחילת שנות ה-90 בחרתי בהפועל, כשכל הכיתה הייתה מכבי או חיפה (יופי דביר, תראה לאן זה הוביל אותך). עכשיו אני לא טוען לרגע שהולנד היא איזה נבחרת קטנטנה חסרת כישרון או מסורת – אבל אם מסתכלים על הולנד הנוכחית, זו שיש לה כוכב-על אחד שהוא בכלל בלם, ומשווים אותה לאנגליה (וגם לצרפת וספרד), שהסגל שלה כל כך נוצץ שזה כבר מסנוור (מלבד העניין הזה של לשחק כדורגל), זה אפילו לא קרוב.
הולנד הגיעה לחצי הגמר בזמן שרונלד קומאן מחבל בסיכויים שלה, עם החלטות מוזרות בהרכב, חילופים מאוחרים ובאופן כללי אפרפרות, שמאפיינת אותו מאוד בשנים האחרונות. היא חסרה את פרנקי דה יונג הפצוע וקיבלה גרסה דהויה של ממפיס דפאי.
ועדיין, יש מאחוריה את האוהדים הכי טובים בטורניר, שסוחבים אותה על הגב ויוצרים תצוגות עידוד יוצאות דופן ברחובות גרמניה, עם צעדות ענק שצבועות בכתום בוהק. לאורנג' יש גם את השחקן הלוהט ביותר באליפות, קודי גאקפו, שכבש 3.5 שערים (נתתי לו חצי על העצמי, מה תעשו?), בזמן שבעונה האחרונה לא ממש נספר בליברפול.
והאמת היא שמתישהו צריך לסיים כבר עם הנאחס הזה של הלוזריות ההולנדית. מתעקשים להעניק את התואר הזה דווקא לאנגליה, אבל רשימת מפחי הנפש של האורנג' ארוכה ומפוארת לא פחות. יהיה נחמד שדווקא עכשיו, כשאף אחד לא מצפה לזה, היא תקבל את התיקון שלה וביום ראשון תניף את הגביע, 36 שנים אחרי שתור הזהב שלה עשה זאת בפעם הראשונה.
