רק 1,800 מטרים – כשש דקות נסיעה בהאמר של הצנחנים – מפרידים בין קו הבתים המערבי ביותר של קיבוץ נחל עוז, לבין קו הבתים המזרחי ביותר של שכונת שג'עייה. חצי שנה שצה"ל לא פעל בשכונה העזתית העוינת, מאז שסיימה אוגדה 36 לתמרן בה, אבל במארחים שלנו ניכר מיד שהם כבר התרגלו ללחימת הפשיטות. "כבר לא מרגש אותי לחצות כך את גדר הגבול", אומר סמל אמלקי טקאלה, נגביסט מגדוד 202 של הצנחנים שמכניס אותנו פנימה, "אותה תחושה כאילו אני נכנס לשכונה שבה אני גר".
על אף תחושת הרוגע, לכאורה, ברגע חציית הגבול טוען אמלקי את מקלע ה"נגב 7" החדיש שקיבל לאחרונה. "המקלע הזה חודר יותר וקטלני יותר, בגלל קוטר הקליעים שלו, 7.62, כמו של מאג", מתגאה אמלקי. "גם כמו של קלאץ'", אני מזכיר לו. ביום בהיר אפשר לראות מפה את בנייני העיר שבה לחם אמלקי עם חבריו ב-7 באוקטובר – שדרות.
שאריות שלדי המכוניות, מעוכות ומאובקות, מוטלות עדיין בצד הדרך הקצרה שבין מוצב נחל עוז לבין מרחב ההתקפה של הצנחנים בשכונה שג'עייה, על "רכס ה-80". הרכס הנמוך נקרא כך בשל גובהו: 80 מטרים בלבד, אבל מספיק גבוה כדי לשלוט באש ובתצפית על קיבוצי נחל עוז, כפר עזה ומעט מעלומים.
רכס ה-80 גם מסתיר, כמעט חוצץ, בין הנגב המערבי לבין שכונות העומק העזתיות, זייתון סברא, שייח עג'לין ורימאל, שעל חלקן התחילה שלשום התקפה חדשה להגברת הלחץ על חמאס. בנתיב הזה דהרו בבוקר 7 באוקטובר מאות מחבלים מגדוד שג'עייה – מהקשוחים והאכזריים ביותר בחמאס – לתוך היישובים הסמוכים. הם אפילו לא נזקקו לרכבים. מדובר במרחק ריצה. צה"ל כבר שיטח בחודשים הראשונים של המלחמה חלק מהמבנים כאן כדי להקים את אזור החיץ שיפריד בין היישובים הישראליים לשכונות העזתיות הסמוכות, אך לא את כולם.
התחנה הראשונה שלנו היא המגנן הגדודי. מהקומה השלישית בבניין שצה"ל כבש כאן מחדש ניתן בקלות לירות צרור ממקלע כבד על בתי הקיבוצים שמולנו. הקיר מזרחה, לקיבוצים, מפורק לחלוטין, ורק צללית של לוחם צנחנים, יושב על כורסה מוגבהת, מסתירה חלק מנוף השדות המישורי. אבל הלוחם צופה דווקא צפונה, דרך שני פתחים בקירות, לעבר שכונת דארג' תופח, שבה צה"ל לא פועל כעת, אבל גם היא ממתינה בתורה, לפשיטה חוזרת של הכוחות. מדארג' תופח ירו בשעה האחרונה המחבלים מרגמות לעבר הכוחות בשג'עייה, וגם לא מעט צלפי חמאס פרוסים שם.
קבלת פנים מדאיגה
כוחות אוגדה 98, בהובלת שתי חטיבות, הצנחנים ו-7 של השריון, מחוזקות בגדוד מנומ"ר של גבעתי, פועלים בשג'עייה זה כשבועיים, אבל קבלת הפנים שחיכתה להם צריכה לעורר דאגה, או לפחות הבנה כיצד חמאס מנסה להשתקם צבאית. פעילי חמאס ששבו לשכונה הגדולה הצליחו להרים רחפן אחרי הגעת הלוחמים, לתעד אותם מלמעלה וכל זאת בטווח של קילומטרים בודדים מהקיבוצים. אם חמאס הצליח להרים רחפן בשכונה שלפי צה"ל הוכרעה בתמרון לפני כחצי שנה, לתעד את הכוחות ולהפיק מזה קליפ לוחמה פסיכולוגית מאיים, זה אומר שהעבודה עוד רבה, גם אחרי שהפשיטה פה תיגמר בקרוב. "ניתחנו את הסרטון הזה כדי להבין מהיכן חמאס שיגר את הרחפן, איפה החוליות שלו וכן לייצר לעברם נתיבי התקפה נכונים שלנו", סיפר מפקד פלגת האש בגדוד, שהוקמה במהלך המלחמה, רב-סרן פז. "הבנו שחמאס נע בשקט בלילות, לפעמים מבלי שנזהה אותו, ואז תוקף במהלך היום, עם חוליות קטנות, מגננים של כוחותינו ובתים שבהם הלוחמים התמקמו. כך זה היה בעיקר בהתחלה. היום הם ירו מרגמות לכיווננו, אבל יש לנו הרבה זיהויים מוצלחים וסיכולים מהירים – דרך הצוות פה בחדר, עם המסכים שמקרינים את מה שהרחפנים השונים שלנו אוחזים מהשמיים. כך איתרנו בשעה האחרונה שני מחבלים שחוסלו, והחיילים כאן נותנים פתרונות של חימושים למטרות גם לרמת החטיבה והאוגדה".
סדינים שחורים שמתנפנפים ברוח הקלה מכסים את הפתח שיצר חמאס בקומת הקרקע של בניין בן ארבע קומות. הבניין הרוס למחצה, כמו יתר המבנים המרוסקים ברחוב הנטוש פה, שצה"ל כבש בשנית. את עמדת הלחימה הזו חמאס מיקם כלפי פנים, לתוך הרחוב, ולא החוצה, כדי לנסות ולהפתיע את החיילים שייכנסו הנה בפשיטה. בפנים מצאו לוחמי הצנחנים קלצ'ניקובים, מטולי RPG, תחמושת למכביר, כמה מטענים ומנות קרב חמאסיות לשהייה ממושכת. עד כאן שגרתי. "הפעם גם גילינו פגזים שלנו, שלא התפוצצו, והיו לנפלים שפעילי חמאס אספו והשתמשו בהם כחומר גלם, גם להכנת מטענים לקראתנו", תיאר סגן-אלוף שניידר, מפקד גדוד 202, ומזכיר בכך עובדה מתסכלת: חלק גדול מהנשק הנפיץ של חמאס יוצר מחומר נפץ צה"לי שנאסף לאורך שנים מפצצות חיל האוויר שלא התפוצצו ברצועה.
לפני שבועיים נכנס סא"ל שניידר לתפקיד המג"ד, והוטל ישירות לקלחת הלוהטת של שג'עייה. העוינת. קודם לכן שימש כקצין האג"ם של חטיבת הצנחנים, ואחרי חודשיים של לחימה יצא להשלמת הדרישות ממג"ד בצה"ל: תואר שני, וקורס מג"דים. עזה חיכתה לו. "תראה כמה חשוב שנהיה פה ונפעל כאן", הוא מצביע מרום המבנה הפלסטיני על אנטנת הפירמידה האדומה והגדולה שבמרכז קיבוץ נחל עוז הקרוב כל כך. "אנחנו כאן כדי למנוע את ההתבססות מחדש של חמאס. לאן שהוא יחזור – אנחנו נחזור גם".
המודיעין שנאסף בחקירות
אבל המשימה העיקרית שלהם כאן לא נוגעת למחבלים או לעמדות שהקימו מחדש. בור ענק שנפער באדמה, וניכר שנחצב במקדח צה"לי הנדסי, מצביע על העבודה הרבה שנותרה.
כמו בג'באליה הסמוכה, גם כאן התמרון הצה"לי לא מצא חלק גדול מהנכסים של חמאס. זו מנהרת התקפה לישראל שמסתיימת ליד גדר הגבול, שהכוחות איתרו בימים האחרונים. וזו למעשה המטרה המרכזית של הפשיטה כאן: איתור והשמדת מנהרות חמאס מהשכונה העוינת לכיוון קיבוצי העוטף. המשמעות: לחמאס נותרו מנהרות טרור, אמנם לא חוצות לשטחנו, אך כן מתקרבות. צה"ל גילה עליהן מחומרי המודיעין שאסף וניתח בפעולותיו ברצועה ומחקירות פעילי חמאס שנעצרו.
לפי נתוני אוגדה 98, שמובילה את הפעולה פה, כ-100 מחבלים חוסלו עד כה בפשיטה, רובם במרכז הפיקוד והשליטה שחמאס הקים מחדש במערב השכונה, שכלל חמ"לים בחסות מחסה של כ-1,000 אזרחים. כ-20 מחבלים מגדוד שג'עייה המחודש חוסלו אחרי שברחו לשכונות זייתון ודארג' תופח הסמוכות, וניסו משם לשגר רחפני נפץ ומרגמות על החיילים.
עוד עולה מהנתונים: הכוחות מצאו 2.5 קילומטרים של מנהרת דגל של הג'יהאד האיסלמי בשכונה, ועוד שש מנהרות לחימה "סטנדרטיות". לפי ההערכות באוגדה, יתגלו לפחות עוד שלוש כאלו.
על צירי החול ועל חלקות האדמה שבין המבנים שכבש צה"ל, מוטלות קופסאות טונה משובחת, מאות שקיות של קוסקוס גולמי ושל תפוצ'יפס, ואינספור בקבוקי מים מינרליים. על אף שכפי שמעידים המפקדים הלוגיסטיקה לכאן משובחת עכשיו, זו עדיין לא סיבה לזרוק כך את המזון היקר על הקרקע.
הקרבה לגבול עם ישראל איפשרה להכניס גם ארוחות חמות ומבושלות ללוחמים, היישר לשטח האויב. השגרה בעזה נעשתה נוחה יותר. "אתה עושה אפצ'י והופ נגמר הסבב. השירות פה טס", מעיד סגן בן עמי, מפקד צוות מפלוגת ח"ץ החרדית של הגדוד. לפני שבועיים שוחחנו בטלפון על הפלוגה החרדית שהרימה את ראשה אחרי שאיבדה לפני כחודש וחצי בג'באליה את המ"פ שלה בהיתקלות ועוד חמישה לוחמים בתקרית של ירי כוחותינו, בתוך 30 שעות. עכשיו הם שוב בסבב.
"סבב בעזה" הוא הכינוי פה לפשיטה. נכנסים לשבועיים עד חודש של פעולה קרקעית, ואז יוצאים לריענון של שבוע–שבועיים, עם גיחה של יומיים–שלושה הביתה, וחוזר חלילה. "כבר מתחיל לדגדג לנו להיכנס גם ללבנון, בלתי נתפס מה שקורה שם, 80 אלף ישראלים מחוץ לבתיהם מבלי שפעיל חיזבאללה אחד נכנס לארץ", אומר סגן בן עמי. "ברור שעדיף שנהיה פה בהתקפה ולא בהגנה שם בגבול כמו גולני, אבל הלוחמים מתחילים לשאול מתי ניכנס כבר ללבנון, מתי נילחם גם בחיזבאללה". המג"ד, שניידר, מעריך שכוחותיו יצטרכו לפחות חודש של אימונים והכנות ללחימה בלבנון, מול אויב אחר ובשטח שונה לחלוטין.
בכל תרחיש של מלחמה בחיזבאללה לאוגדה 98, אוגדת החוד המובחרת של צה"ל, ובתוכה לצנחנים, יהיה תפקיד משמעותי ביותר. כשאני שואל מהם שני הפיצוצים העמומים שנשמעים ברקע, המג"ד, שניידר, מחייך. "אלה מערומי קלאצ’ניקובים שמצאנו היום. השמדנו אותם בשטח. לארץ אנחנו לא מוציאים שלל אויב, כי המחסנים כבר מזמן התמלאו".
