מתפרסם בשיתוף מפעל הפיס
הם הגיעו משני מקומות שונים מאוד, ארה"ב ורוסיה, אבל יש ביניהם כל כך הרבה מהמשותף. אהרון ברוס, יליד לונג-איילנד, עלה לארץ כחייל בודד ושירת בגבעתי. אדם אברמוב עזב את ישראל עם משפחתו בגיל תשע, אך בגיל 16 הותיר את קרוביו מאחור, עלה לארץ כדי להתגייס והיה אף הוא לוחם וחייל בודד. במסגרת פרויקט "שווים בתעסוקה" הפגשנו בין השניים, שנפצעו במלחמת חרבות ברזל, לשיחה בגובה העיניים, לב אל לב, על השירות המאתגר, הפגיעה, השיקום והחלומות לעתיד.
פרויקט "שווים בתעסוקה", שלאורך שנים סייע לאנשים עם מוגבלות להשתלב בשוק העבודה, מוקדש השנה לנפגעי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, בגוף ובנפש, חיילים ואזרחים, ומציע להם הכשרות מקצועיות ייחודיות מתוך מטרה לסייע להם לצבור ידע, ליצור קשרים חדשים ולפתח קריירות חדשות ומשגשגות. "שווים בתעסוקה" הוא שיתוף פעולה מתמשך בין מפעל הפיס, אתר "שווים" וקבוצת "ידיעות אחרונות", והשנה שותפים לו גם המרכז הרפואי איכילוב, סיסקו וגופים נוספים.
"הייתי בכנס בארצות-הברית כאשר קיבלתי מאשתי טלפונים עם הסרטונים של מה שקרה ב-7 באוקטובר", מספר ברוס, "קיבלתי צו 8 באותו יום אבל הטיסה שלי בוטלה, והייתי תקוע בלאס-וגאס כמו זומבי. הייתי חייב לחזור לצוות שלי. לקח לי שלושה ימים למצוא כרטיס. מישהו תרם כסף בשביל כרטיסים למילואימניקים. נחַתִּי בארץ ומשם נסעתי ישר לצאלים".
אברמוב מספר כי ב-7 באוקטובר "הוקפצתי כמו כולם. ישר הבנו שזה אירוע שונה לחלוטין". כמה חודשים אחר כך הגיעה הפציעה. "אחרי שנכנסנו לעזה, היה מקרה שבו חוליה של חמאס זיהתה שאני וחבר שלי עומדים על מרפסת, והם ירו עלינו נ"ט. הטיל החטיא אותנו במטר אחד, אבל עפו עלינו רסיסים. הרגשתי שהכל שורף בגוף, עפו לי השיניים, הייתי בטוח שאין לי חצי פנים, הידיים לא תיפקדו. הוגדרנו פצועים קשה. זה היה ב-12 בינואר".
ברוס מגיב בחיוך. "12 בינואר זה יום ההולדת שלי", הוא אומר, "בזמן שנפצעת הייתי בבית החולים שיבא וקיבלתי שם יותר מדי עוגות". ברוס, אשר עובד בהייטק, מסביר שהיה "בגל הראשון של המילואימניקים שהוכנסו לעזה. היה קשה לעשות את הסוויץ' מהעבודה בהייטק למילואים – פתאום לחשוב איך לזרוק רימון, או לזהות בית ממולכד". ב-14 בנובמבר הגיעה הפציעה. "בשלב מסוים ירו עלינו המון", הוא משחזר, "המחבלים קפצו כל פעם מהמנהרות, ירו וברחו בחזרה. הסתכלתי על הקצין שלי וראיתי שהוא פצוע ובמצב גרוע. קמתי כדי לפנות אותו וצלף פגע בי. הרגשתי שהרגל שלי עפה באוויר. בזמן שזחלתי משם קיבלתי עוד כדור ברגל. הפרמדיק שלנו חשב שאני הולך למות ועשה הכל כדי לעזור. תוך שלוש שעות הייתי בניתוח. הקצין שלי, שחשבתי שאוכל להציל, היה כבר מת. סרן עמרי דוד ז"ל, צעיר, חייכן. אני אמשיך תמיד להזכיר אותו ולזכור אותו".
ברוס היה מאושפז במשך חמישה חודשים, "כל הזמן אנשים באו אליי ורצו לשמוע את הסיפור. התחלתי לעשות הסברה, לדבר עם משלחות מחו"ל. זה חלק מאוד חשוב של השיקום – לספר ולא להתרחק מהטראומה", הוא מסביר.
אברמוב אושפז וטופל ב"בשביל"ם", בית החולים השיקומי לנפגעי מלחמה באיכילוב. "השיקום שלי כולל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים – אנשים מדהימים", הוא אומר, "אני מוסיף עכשיו ריצות וזה מראה שאני במצב הרבה יותר טוב. אני עומד להשתחרר עוד חודש. כל הזמן הזה הרגשתי עטוף, הרבה עמותות באו לעזור". כאשר ברוס מגלה שאברמוב עובד בענקית ההייטק צ'ק-פוינט, הוא מחייך. "גם אני התחלתי את הקריירה בצ'ק-פוינט", הוא אומר, "כיום אני בסטארט-אפ, כבר שש שנים, ה-CMO שלו. זאת אומרת, אני לא מתעסק הרבה בהייטק מאז שנפצעתי, אבל זה תפקיד שמחכה לי שם. יש לי צוות של 15 עובדים והיה לי ממש קשה להיות שם בשבילם בלי לפגוע בשיקום שלי. עכשיו אני מתמודד עם החזרה לשגרה".
אברמוב מספר כי בנוסף לעבודתו בהייטק, הוא "מאמן כושר קרבי לתלמידי תיכון. אני מקבל מזה משמעות מאוד גדולה. הפחד שלי היה לא לחזור לשם. היום אני יודע שאחזור. כבר בספטמבר אני עומד לגייס חניכים חדשים בבתי הספר".
כאשר הם מעזים להביט קדימה אל החלומות שעוד יש להם להגשים, ברוס, שנעזר בקב להליכה, מספר כי "קודם כל אשתי ואני צריכים לצאת לירח הדבש שלנו. חודש וחצי אחרי שהתחתנו כבר הייתי במלחמה, אז עוד לא טסנו. בא לי תאילנד ויפן, אבל לפני זה אני רוצה שהרגליים יתרפאו לגמרי".
אברמוב מספר כי כאשר ישתחרר מהשיקום, "אני אחזור כאמור לאמן את החניכים שלי, אבל מעבר לזה, במהלך השיקום היה לי חלום לעזור לחיילים בודדים. בגלל שאני הייתי חייל בודד אני מכיר את הקשיים שעולים במהלך הצבא, בעיקר את מצוקת הדיור. לכן אני מתנדב היום בעמותת 'אחיי' שמלווה חיילים בודדים. מצאתי לאחרונה חייל שישן כבר חצי שנה בבסיס. קניתי בית ואני משכיר אותו לחיילים בודדים, מלווה אותם במהלך השירות וגם אחריו – כמה שהם צריכים עד שהם יתבססו".
ברוס מספר: "אני רוצה להילחם דרך ההסברה. לדבר על מה שקרה לי, להפיץ את המסר ברשתות החברתיות. אני יודע שאני לא יכול להילחם פיזית, אבל אני יכול לתרום".
הוא פונה לאברמוב ואומר לו: "אני בטוח ב-100 אחוז שכשתשתחרר מהשיקום אתה תעשה דברים מדהימים, אפילו מעבר למה שסיפרת לי". אברמוב עונה בחיוך: "השאיפה שלי בסוף זה להיות כמוך".
מתפרסם בשיתוף מפעל הפיס
להרשמה להכשרות הייעודיות של "שווים בתעסוקה" היכנסו אל shavimbataasuka.ynet.co.il
חברות נוספות שרוצות לפתוח העשרות ייעודיות במסגרת המיזם מוזמנות לפנות לאבישג אלבז הרוש: avishageh@gmail.com
