בשנים האחרונות הפכה דמותו של יוני נתניהו, אחיו של ראש הממשלה שנהרג במבצע אנטבה ב-1976, לחלק מהעימות הפוליטי. זה התחיל עם מערכון שנעשה לפני שנים אחדות בתוכנית הלילה של אסף הראל על השימוש הפוליטי שבנימין נתניהו עושה בזכר אחיו, והמשיך בטענות נגדיות מצד משפחת נתניהו על פגיעה במשפחה שכולה. לפני שבוע שוב עלה שמו של יוני לכותרות, כשפקודיו ליחידת סיירת מטכ"ל החליטו להחרים את האזכרה השנתית שלו במחאה על כך שראש הממשלה, בניגוד לאחיו שנהרג בפעולה שנועדה לשחרר את החטופים ששהו במטוס, מקשה על מימוש עיסקת החטופים עם חמאס.
בטקס הפרטי שהם ערכו, ושבו נכחה גם חברתו של יוני דאז, ברוריה, הם פנו אל יוני אישית, מעל קברו, וטענו בפניו כי אחיו הקטן מבייש את ערכיו. בתגובה לכך בני משפחתו של נתניהו טרחו והזמינו פקוד אחר של יוני, סא"ל במיל ארז אלטושלר, לנאום בטקס הממלכתי. וכך, כשבני משפחת נתניהו מאזינים לו תחת השמש הקופחת, פנה אלטושלר אל הקבר, לא לפני שהחמיא לראש הממשלה על כך שהוא "נלחם באומץ מול כל העולם", וקרא בהתרגשות: "יוני, החברים האמיתיים שלך נמצאים כאן עכשיו".
צפיתי בסרטונים מהאזכרות השונות וראיתי בהם דבר אחר, עצוב וכמעט מגוחך כאחד, שבכל מקרה פוגע בזכרו של יוני, משני הצדדים. אני לא מתכוון לשימוש הפוליטי ביוני, שכן נתניהו עצמו החל את הקריירה הפוליטית שלו בהקמת "מכון יונתן לחקר הטרור" זמן קצר לאחר מותו של אחיו, ולאורך כל דרכו הסתייע בהאדרת שמו, וגם מתנגדיו פעלו כך. הראשון היה אהוד ברק, שבעודו מתמודד על ראשות הממשלה, הכריז: "ביבי, יוני היה מתבייש בך". הפוליטיקה הישראלית מזמן איבדה כל שמץ של אבירות. הבעיה האמיתית, והלא מדוברת, בעימות סביב יוני, טמונה בכך ששני הצדדים הופכים אותו לקדוש ואת קברו למעין קבר צדיקים חילוני. הפניות הישירות ליוני מעל קברו, גם בחלוף עשורים ממותו. הטענות כי הוא היה פועל כך, או בעצם אחרת; וכל ההתייחסות אליו כאל מי שהיה בחוכמתו להבין גם את כל בעיותינו בהווה – כל אלה הופכות את יוני למעין הבאבא סאלי של החילונים.
יוני, יש לומר, היה אדם מיוחד ובעל פוטנציאל אדיר. אבל הוא בסופו של דבר היה בחור בן 30, שעדיין לא החליט על דרכו בחיים ולמרבה הצער גם לא הספיק להוכיח כי ביכולתו לממש את הפוטנציאל. הוא היה גיבור שנהרג בפעולה הירואית, אבל כמותו, והדברים ניכרים בוודאי בשנת המלחמה הנוכחית, נהרגו עוד אלפים בפעולות גבורה. לכל אחד מהם שמור מקום בגן עדן והכאב של בני משפחותיהם קשה מנשוא. הניסיון - שמתמשך עוד מאז מותו - להפוך דווקא את יוני למעין קדוש חילוני, ואת קברו לקבר צדיקים מודרני, מעיד גם על בעיותיה של התרבות הישראלית. השאיפה להיתלות בו כמצפן רב דורי שבאמצעותו אפשר להצדיק או לבקר את פעולותיו של אחיו אינה רציונלית, וגם אינה רצינית, שכן יוני מת כבחור צעיר, שיכול היה לשנות את עמדותיו עוד עשרות פעמים. את מה שניתן לכנות כ"הילולות חילוניות" סביב קברו - מצד מתנגדי נתניהו ותומכיו כאחד - אפשר להבין רק כעוד ביטוי לטירוף הפוליטי הישראלי. והדבר צורם במיוחד השנה, כשבכל יום נוספים עוד ועוד חללים אלמונים.
השאיפה להיתלות ביוני נתניהו כמצפן רב דורי שבאמצעותו אפשר להצדיק או לבקר את פעולותיו של אחיו אינה רציונלית, וגם אינה רצינית
