סיקור הסצנה המשונה שבה ח"כים מהליכוד תקפו בחריפות את שר הביטחון מהמפלגה שלהם, עסק לא מעט בשאלה האם הייתה זו פעולה מוזמנת מטעם ראש הממשלה. זאת כמובן זווית מתבקשת ומעניינת. ברור שאם בנימין נתניהו היה מצוי ביחסים סבירים עם יואב גלנט, אזי הגידופים והצעקות היו נחסכים ממנו (חוץ מאשר במקרה של ח"כ טלי גוטליב, שלא יודעת אחרת).
אלא שמעבר למשמעות הפוליטית ושיקוף התהליכים שפוקדים את המפלגה שפעם ייצגה את "המחנה הלאומי" וכיום עסוקה בפיתוח החדשני שנקרא "ראש ממשלה שהוא גם כל יכול וגם לא אחראי לכלום", פוספסה עצם החשיבות של הסיטואציה: אחרי תשעה חודשים, שר הביטחון פגש לעיני המצלמות אנשים שלא כפופים לו, עובדים אצלו או תלויים בו. לכן הם גם יכולים לשאול שאלות, להתבאס בקול רם מהתשובות ולמרבה הצער גם להשתלח בו בגסות ("חדל אישים", כינה אותו ח"כ אביחי בוארון).
זה כמעט לא קרה מאז המחדל הנורא בתולדות המדינה, שגלנט הוא בין האחראים לו. למעט מספר מסיבות עיתונאים, שם הדינמיקה לא מאפשרת דיאלוג, הפרהסיה הישראלית מכירה אותו בתור הדמות המתכתית ונטולת ההבעות מהסרטונים שהצוות שלו מצלם ומפיץ: פה הוא מאיים בפעם ה-10,000 על חיזבאללה במהלך ביקור בבסיס צבאי, כאן הוא מסביר איך פותרים סכסוכים עם הממשל האמריקאי, ופעם הוא גם הכריז שיחיא סינוואר שומע מתוך המנהרות את הטנקים הדוהרים של צה"ל. אגב, הדברים נאמרו בדצמבר(!). כמו שזה נראה כרגע, יותר סביר שסינוואר יזכה לשמוע אותם עוזבים.
עד לאחרונה, גלנט שהה בחברה טובה של שותפים למדיניות המפוקפקת: גם נתניהו, בני גנץ וגדי איזנקוט, כשהיו חלק מהקואליציה, הקפידו שלא לחצות רף מסוים ומאוד נמוך של התמודדות עם ביקורת פומבית (ובמקרה של נתניהו – בשפה העברית). אולם מאז גנץ ואיזנקוט פרשו והתראיינו. גם נתניהו התראיין דקות ארוכות. אמנם הנס התחולל במגרש ביתי, מול פאנל שהתרוקן מכל חדוות האבו-עלי ושטיח מהודר מדגם ינון מגל, אבל זה עדיין משהו. גלנט, שלא חסרות לו אוזניים כרויות בתקשורת, טרם טרח לעשות אפילו את זה.
והנה, מעל דוכן הכנסת גלנט השיב לשאלות, רובן היו ענייניות ובוודאי לגיטימיות, לצד עימות שהיה מכוער וציני אך גם די צפוי ובעיקר לא מנותק: עמית סגל העריך בחדשות קשת שמהות הדברים, גם אם לא סגנונם, מייצגים כמחצית מבוחרי ובוחרות הליכוד, כלומר כעשרה מנדטים בסקרים. גוטליב, בוארון וח"כ משה סעדה בסך הכל הגישו לשר פיסה של מציאות נושכת. אבל מה שהכי חשוב הוא שסוף-סוף נפער סדק במונוטוניות הנצחית של גלנט. מי אמר שהמלחמה מדשדשת?
בקטנה
אתמול נרשם רגע משעשע במהדורה המוקדמת של חדשות קשת: רונן מנליס ביקר את הצבא, ניר דבורי גונן על הבייבי שלו וככה התקבל פריים משותף לדובר צה"ל לשעבר ודובר צה"ל שלא עובד כדובר צה"ל, אבל מדברר אותו יותר חזק ממה שמנליס עשה על מדים.
