"אתם רוצים להגיד לי שצרפת יכולה תוך כמה שבועות לעשות שני סבבי בחירות ולנצח פשיסטים, וארה"ב של ברוס ספרינגסטין תקועה שוב עם שני אלה?!" - ג'ון סטיוארט, מגיש תוכנית הסאטירה, "הדיילי שואו".
***
5 צפייה בגלריה
(הנשיא השבוע. "בכל הסקרים בוחרים אמרו שביידן לא צריך לרוץ. המפלגה לא רצתה לשמוע" | צילום: רויטרס, Yves Herman)
ביום שלישי התכנסו דמוקרטים בבית הנבחרים לדיון במצב. המצב, הסכימו כולם, רע מאוד. כל כך רע שהיו שם דמעות של ממש. כשהסתיימה הפגישה מיהרו המשתתפים להדליף לכל עיתונאי שרצה לשמוע, וכולם רצו. אחד אמר שיש תחושת "עצב". אחר דיבר על אווירת "כניעה". עוד אחד סיפר כי אף שלא מעט חברים חושבים שביידן צריך לזוז הצידה, הרוב עדיין איתו, "כלומר הוא יישאר, וזה sucks (מבאס בתרגום חופשי) עבור המדינה שלנו".
מאוחר יותר באותו יום הגיע ל-CNN מייקל בנט מקולורדו, המרכז של המרכז במפלגה הדמוקרטית, והיה לסנאטור הראשון שאומר בקול רם ובפומבי את מה שברור לכל מי שעיניו בראשו ולא שייך למשפחת ביידן: "הוא לא יכול לנצח, אם נמשיך ככה נפסיד גם את הבית הלבן וגם את הקונגרס בבחירות הכי חשובות שהיו באמריקה, ייקח עשרות שנים להתאושש מזה".
חוץ ממנו, כמעט כל הבכירים עדיין שתקו. הכי קרוב הגיעה ננסי פלוסי, שאמרה השבוע בחצי פה שביידן "צריך לשקול שוב את הריצה". נראה שאם מישהו הזיז את המחט, מדובר בכלל בסלב (ומתרים חשוב של הנשיא): ג'ורג' קלוני. "אני אוהב את ג'ו ביידן, אבל אנחנו צריכים מועמד חדש", כתב הכוכב במאמר מהדהד ב"הניו יורק טיימס", שכלל שורה כואבת במיוחד שחשפה לאומה את מה שכולם יודעים במסדרונות הכוח של המפלגה הדמוקרטית: "זה שובר אותי לומר את זה, אבל ג'ו ביידן שהייתי איתו לפני שלושה שבועות באירוע גיוס הכספים אפילו לא היה ג'ו ביידן של 2020".
אם כל חברי הקונגרס והסנאטורים הדמוקרטים, שלא לדבר על הנהגת המפלגה, היו יכולים להסתגר בחדר ולבחור בעצמם מחדש כרטיס נשיאותי, ביידן לא היה עליו. "מההתחלה התפיסה הייתה 'ביידן 2024, כי זה מה יש', וזו הייתה שגיאה קולוסלית", אומר איש צוות של חבר קונגרס דמוקרטי, שנשמע השבוע כועס במיוחד, "את השיחה שמתנהלת עכשיו היה צריך לעשות לפני שנה וחצי, אבל אף אחד לא רצה לדבר על זה".
למה?
"הרבה סיבות: אנשים אוהבים את ביידן, אנשים פוחדים מביידן, אנשים בכזו טראומה מטראמפ שהם חשבו שביידן עדיין הכי מתאים לרוץ נגדו, ובעיקר אנשים לא רצו לראות את מה שעמד לנגד עיניהם. בכל הסקרים בשנה וחצי האחרונות, בוחרים אמרו שוב ושוב שהם לא חושבים שביידן יכול למלא את התפקיד עוד ארבע שנים. הם אמרו את זה במספרים אדירים, 75 אחוז, 80 אחוז. המפלגה לא רצתה לשמוע. הגיל של ביידן הוא הנושא הקבוע האחד של מערכת הבחירות הזו. וזה פשוט נורא כשזוכרים שבצד השני רץ פושע דמנטי שרוצה להיות דיקטטור ויש לו כבר תוכנית מסודרת לפרק את הדמוקרטיה. אבל הגיל של ביידן הוא לא משהו שאפשר לפתור. כמו כולנו, גם הוא רק נהיה יותר זקן בכל יום. ובינתיים, בגלל שהוא עקשן ונרקיסיסט ולא מקשיב לאף אחד מחוץ למשפחה שלו, אנחנו בפאקינג גיהינום".
ויתר על תפקיד הגשר
אתמול, בדיוק שבועיים אחרי מה שאולי ייכנס לספרי היסטוריה כמקרה נדיר של עימות נשיאותי שהכריע בחירות, היה אמור ביידן לקיים מסיבת עיתונאים ראשונה בניסיון למזער נזקים. ספק אם היא תשקיט את הקולות בתוך המפלגה או תשנה את התפיסה הציבורית. ספק גם אם ביידן יזוז מרצונו, ואם לא יזוז - הדמוקרטים, והדמוקרטיה האמריקאית כולה, מביטים לתהום שאי-אפשר לראות את התחתית שלה.
סקר במדינה המתנדנדת וויסקונסין העלה השבוע כי ביידן מפסיד לטראמפ בהפרש של שש נקודות במדינה שהוא חייב לנצח. באותו סקר מובילה הסנאטורית הדמוקרטית, תמי בולדווין, בחמש נקודות על היריב הרפובליקני שלה. מועמד לנשיאות שנמצא 12 אחוז מאחורי מועמדת ממפלגתו שרצה לסנאט זה משהו שגם היסטוריונים מתקשים לזכור. יש עוד מדינות שבהן מועמדים דמוקרטים לקונגרס נמצאים במצב טוב בהרבה מהמועמד הדמוקרטי לנשיאות, וגם זה לא משהו שהתחיל רק אחרי העימות.
הכתובת הייתה על כל קיר אפשרי. כאשר חוליאן קסטרו, שהיה שר השיכון בממשל אובמה, הזהיר כבר לפני שנה וחצי כי ביידן מבוגר מכדי לרוץ לקדנציה שנייה, הוא הרגיש היטב את הפניית הגב של המפלגה. דיוויד אקסלרוד, שהיה האסטרטג של אובמה בשני הקמפיינים, עם ביידן כסגן נשיא, הצביע אף הוא על הבעיה לפני יותר משנה, ומאז הקמפיין של ביידן הפסיק להתייעץ איתו. כשהחוקר המיוחד, רוברט הור, שמונה לבדוק את פרשת המסמכים הממשלתיים שנמצאו בביתו של ביידן, כתב בפברואר שמדובר ב"קשיש סימפטי עם בעיות זיכרון קשות" - רוב הדמוקרטים ברחו לטיעון הנוח "הור הוא רפובליקני". אבל דמוקרטים, ולא רק הם, ראו את הדעיכה במו עיניהם. בעלי ברית אירופאים בכירים אמרו שראו הידרדרות ניכרת ביכולות של ביידן מאז הקיץ שעבר. חבר הקונגרס הדמוקרטי, דון בייר מווירג‘יניה, אמר לקולגות השבוע כי הנשיא "באמת מתקשה לחבר שני משפטים ביחד".
זו הפעם השנייה ברציפות שבה אמריקאים צריכים לבחור בין שני מועמדים שהם לא אוהבים, גברים מבוגרים, בדעיכה קוגניטיבית ברורה, שאחד מהם מבטיח מעל כל במה להתנקם ולחבל מהיסוד בסדרי הדמוקרטיה האמריקאית. מהצד הרפובליקני זה די ברור: טראמפ השתלט על מפלגה שרוב מצביעיה רוצים בדיוק את מה שהוא מציע. אבל בצד השני זה אחרת. חלק גדול מהדמוקרטים אוהבים את רוב מה שביידן עשה כנשיא, אבל לא רוצים שהוא ימשיך לקדנציה שנייה.
בסוף גורל המרוץ הדמוקרטי תמיד היה תלוי בהחלטה של ביידן אם לרוץ שוב, כי בארה"ב פשוט לא נהוג לרוץ מול נשיא מכהן מהמפלגה שלך. אחרי שניצח ב-2020, אמר ביידן כי הוא רואה את תפקידו כ"גשר" לדור הצעיר של המפלגה. ההנחה הייתה שהוא יעזוב אחרי קדנציה אחת ויירד מהבמה עם מורשת מפוארת ומקום של כבוד בהיסטוריה כמי שהציל את הדמוקרטיה האמריקאית. אבל כבר לפני שנתיים - מעודד מהישגיו הפוליטיים ותוצאות בחירות האמצע שהפתיעו לטובתו - הבהיר ביידן שהוא מתכוון לרוץ שוב, והמפלגה על כל פלגיה התאחדה סביבו במהירות.
האפשרות שמישהו משמעותי ירוץ בפריימריז בוטלה במהירות. מושל קליפורניה גווין ניוסם; מושלת מישיגן גרטשן ויטמר; מושל פנסילבניה ג'וש שפירו; מושל קנטקי אנדי בשיר; מושל אילינוי ג'יי-בי פריצקר; שר התחבורה פיט בוטיג'ג' - כולם הבהירו מיד כי הם לא רצים ותומכים בביידן. מישל אובמה, שכבר שמונה שנים שומעת שהיא תכף רצה לנשיאות, נאלצה לפרסם - שוב - הודעה ובה אמרה שהיא לא.
"כולם חשבו שביידן עדיין היחיד שיכול לנצח את טראמפ באווירה הנוכחית", אומר איש צוות בית הנבחרים, "ואפשר להבין את זה. הוא באמת היה היחיד ב-2020. הוא חזר מפרישה כי המדינה נזקקה לו. זה ראוי להערצה והוא היה נשיא טוב מאוד. הנשיאות משפיעה פיזית גם על אנשים צעירים שבכושר מצוין. היא לקחה מאובמה את כל צבע השיער, אבל על ביידן רואים את זה באופן מכמיר לב. רק תסתכלי על קליפים שלו מ-2020, זה לא אותו בן אדם בכלל".
ביידן אומר עכשיו שהמצביעים בחרו בו בפריימריז באופן חד-משמעי כי הם רוצים אותו.
"לא היו פריימריז, לא באמת. היחיד שרץ נגדו היה דין פיליפס, חבר קונגרס שאיש לא מכיר ואפילו לעציץ יש יותר כריזמה ממנו. אף אחד משמעותי לא רץ. אני לא יודע אם הוא היה מנצח את ויטמר או את ניוסם, אבל הם מראש ברחו מזה. הם מכוונים ל-2028 ואפשר להבין למה הם לא רוצים לרוץ נגד טראמפ. זה לא קמפיין בחירות, זו היאבקות בביצה של חרא. מי צריך את זה?"
הכת של ביידן
בשבועיים שחלפו מאז העימות, אימץ ביידן מנטליות של בונקר שהזכירה כי לאישיות שלו יש קווי דמיון לטראמפ: רק הוא יכול לנצח, האליטות רוצות לגרש אותו, הסקרים טועים, מי שמעלה ספקות לגביו מסייע ליריב, והוא יפרוש - אולי - אם אלוהים יגיד לו. את הציבור הרחב ההתנהגות הזו מפתיעה. "אני עדיין מאמין שג'ו ביידן איש גדול שיהיה מוכן להקריב את עצמו ואת האגו שלו בשביל המדינה", אמר מגיש תוכנית הלילה, סטיבן קולבר, שאף פעם לא הסתיר את תמיכתו בביידן. אבל מי שמכירים את 50 שנות הקריירה של הנשיא בן ה-81, לא מופתעים.
במהלך חיים מלאי טרגדיות, ביידן בנה את עצמו כמי שלעולם לא נכנע. יש לו מעגל מצומצם מאוד, הוא מקשיב רק לבני משפחתו והוא פוליטיקאי שיוצא לקרבות אִגרוף בלי כפפות. השבוע התברר גם כי סביב האיש החביב הזה יש כת לא קטנה של פולחן אישיות, שמעדיפה לעלות על המכונית של תלמה ולואיז ולקפוץ לגרנד קניון, מאשר להתמודד עם המציאות. "לי תמיד היה ברור שאיום הכהונה שנייה של טראמפ הוא מצב חירום שגובר על כל שיקול פוליטי נורמלי", כתב השבוע ג'ונתן צ'איט, פרשן פוליטי ששייך לזרם הליברלי המתון, "הנחתי שזה ברור למפלגה הדמוקרטית באותה מידה, אבל עכשיו אני כבר לא בטוח".
במאמר מערכת של "הניו יורק טיימס" השבוע, שקרא בפעם השנייה לביידן לפרוש, נכתב כי "הנשיא והמנהיגות הדמוקרטית מנהלים קרב של מי ימצמץ ראשון ונראה כי ביידן מנצח". חבר הצוות הדמוקרטי מסכים: "ביידן מהמר שלמפלגה אין אומץ להדיח אותו וסביר שהוא צודק. אני יודע על עשרות חברי קונגרס שחושבים שהוא בכלל לא היה צריך לרוץ ובוודאי צריך לעזוב עכשיו, אבל הם לא אומרים כלום כי הם פחדנים".
התוכנית של ביידן היא אכן לא לשכנע את הדמוקרטים שהוא נשאר המועמד הטוב ביותר, אלא להפחיד אותם מלמרוד נגדו. בשביל זה הוא מוכן להשתמש גם בקלף הגזע. חשבונות המדיה החברתית שלו הבליטו השבוע הודעות תמיכה של חברי קונגרס שחורים, והוא חזר שוב ושוב על כך שהוא זוכה לתמיכה גדולה בקרב המצביעים השחורים. זה טיעון נכון היסטורית, אבל לא עומד במבחן הסקרים הנוכחיים שמראים ירידה חדה מאוד בתמיכת מצביעים שחורים. אם כבר, זו למעשה אחת הסיבות שהוא נראה בדרך להפסד, אבל ביידן באמת בטוח שהסקרים טועים.
ביידן כן צודק, לפחות חלקית, כשהוא אומר שיש הבדל בין התקשורת שדוחפת אותו החוצה למה שחושבים מצביעים דמוקרטים. חבר קונגרס אחד, שכבר היה מוכן השבוע לקרוא לו לפרוש, סיפר כי החליט לשתוק אחרי ששמע ממצביעים דמוקרטים וחברי איגודי עובדים - בסיס תומכים חזק במיוחד של הנשיא - כי הם מעדיפים שהוא יישאר המועמד. עיתונאים שביקרו על הקרקע במדינות מתנדנדות חזרו עם מסקנה דומה: מצביעים דמוקרטים מודאגים מאוד, אבל לא חושבים שיש מישהו אחר עכשיו. השם הריאלי היחיד הוא זה של הסגנית, קמלה האריס, אבל הדמוקרטים יודעים שספק ענק אם בארה"ב - שחצי ממנה מוכן להחזיר את טראמפ - יבחרו באישה שחורה.
לזה צריך להוסיף את העובדה שאין מכניזם לבחירת מועמד חדש כחמישה שבועות לפני הוועידה הדמוקרטית ב-19 באוגוסט בשיקגו, שאחריה אי-אפשר חוקית להחליף את הכרטיס הנשיאותי. כל יום שעובר מרחיק את האפשרות עוד יותר. וכך נשארים הדמוקרטים עם תשובה אחת: מאוחר מדי, אין מה לעשות, זה מה שיש. וקיימת כמובן האפשרות שגם מי שיחליף את ביידן יפסיד. למעשה, זה מה שאומרים רוב הסקרים - שלהם ביידן כן מאמין. "זו לגמרי אפשרות סבירה", אומר איש הצוות, "יכול להיות שאמריקה פשוט רוצה לחיות במדינת דונלד טראמפ".
ג'ון סטיוארט, ש-17 דקות המונולוג ההיסטרי שלו השבוע זכו לעשרות מיליוני צפיות, סיכם את זה כנראה הכי טוב: "האמריקאים כל כך צמאים למנהיגות, להשראה ולשחרור מהצורך לבחור בין שני האנשים האלה. לא יכול להיות שזה הכי טוב שיש לאמריקה להציע. אתם הורגים לנו את הנשמה".
