השבוע הודיע שר הביטחון יואב גלנט על הוצאת צווי גיוס לקהילה החרדית, במקביל לקמפיין הסברה שיעלה במטרה לעודד גיוס. התגובות לא איחרו לבוא, והרבנים הורו לתלמידי הישיבות לא לשתף פעולה כלל עם הצבא. ספק אם המדינה תלך עד הסוף ותגייס אפילו אדם אחד באמצעות הצווים הללו. אם רגע אחרי 7 באוקטובר היה נדמה שמשהו מהותי זז וישנה עלייה במוטיבציה להתגייסות, כעת ברור כי אימת הימים הראשונים נשכחה לאור המשברים הפוליטיים האחרונים. אדוות השינוי בחברה החרדית אמנם קיימות, אבל הן הרבה פחות דומיננטיות ממה שהיה נדמה בהתחלה.
מכון המחקר החרדי "נתוני אמת" ו"מרכז שטוב" הפועל בתוכו, סוקרים באופן תדיר את החברה החרדית, והתמונה שהם מציירים מעניינת. רוב מוחלט של הנסקרים (92%) רואים בצה"ל סכנה רוחנית, ורוב מוחלט של הנשאלים סבור שלא כדאי לאדם החרדי להתגייס כיוון שהצבא לא באמת יתאים את עצמו לאורחות החיים החרדיים וזהו "מדרון חלקלק" לעבר החילוניות גם אם הכוונות טובות. מצד שני – ישנה עלייה עקבית בהזדהות עם המדינה. 66% מהנשאלים רואים עצמם חלק ממדינת ישראל, אתגריה והצלחותיה (לעומת 50% בלבד בשנה הקודמת) ועבור 36% מהם יום העצמאות הוא יום חגיגי.
על פי הנתונים, אם לאחר אסון אוקטובר חל זינוק בהבנה כי הקהילה החרדית צריכה לתרום למאמץ המלחמתי ורף זה שמר על עצמו בתוך הלחימה, לאחר משבר הגיוס ופסיקת בג"ץ האחוזים צנחו והם דומים מאוד לעמדות שהיו לפני המלחמה. "הנכונות להתגייס היא נכונות טכנית – במידה שאין איום זהותי ואותו צעיר ממילא לא לומד תורה", מסביר אלי דן, מנהל פרויקטים במכון "נתוני אמת" ועיתונאי "כיכר השבת". "המלחמה בהחלט העלתה את המוטיבציה, אבל המשבר הפוליטי ופסיקת בג"ץ יצרו ציפוף שורות. מבחינת החרדים הפעלת כוח מצד המדינה פירושה 'שעת השמד' והם נסוגים ומקשיחים עמדות. זה לא הסנטימנט של ההנהגה בלבד, אלא גם של הציבור".
ב"מרכז שטוב" ניסו להבין מה באמת מפריע לחרדים בצה"ל ומה פתיר, והאם ניתן לבנות מודל השתלבות של החברה החרדית בזו הישראלית. את מסקנותיהם ניסחו במסגרת הצעה שהיא חלק ממיזם של מכון ירושלים למחקרי מדיניות. המיזם מציג ארבעה מתווים שונים עבור החברה הישראלית (המתפרסמים בספר "עתידים לישראל"), שכל אחד מהם נכתב על ידי קבוצה אחרת. ההצעה החרדית, של מכון שטוב, היא המעניינת מכולם כי היא מציעה חשיבה אחרת. לא שותפות ערכית אלא שותפות אינטרסים.
"לחברה הישראלית ולחברה החרדית יכול להיות מפגש אינטרסים סביב סוגיית הגיוס", אומר דן, "בחברה החרדית רוצים שלצעיר שלא לומד תורה תהיה מסגרת שתחזיק אותו. המסגרת הזו יכולה להיות הצבא – ואז אפשר לייצר ישיבות שילוב". הרעיון של ישיבות אלו הוא מיקומן בסמוך לגבול ושילוב בין חיי ישיבה לשירות צבאי בהגנה מרחבית, שיקל על עומס המילואים והסדיר. ישיבות השילוב הן סוג של מענה לאותו נוער שהלימוד לא מתאים לו ושכיום נמצא ב"ישיבות נושרים".
מודל נוסף שמוצע במתווה הוא הגדלת השירות האזרחי – במשטרה, במד"א ובארגוני הצלה נוספים – במסגרת חיי הישיבה וכן יצירת ישיבות הסדר חרדיות לחיילים קרביים, בדומה למודל של הציונות הדתית. דרך נוספת להגן על הזהות החרדית הוא לפנות לאברכים מבוגרים לאחר גיל נישואים ולשלב אותם בגופים ביטחוניים שונים. מסלולים אלו לא קורעים את החבל מול ההנהגה החרדית כיוון שהם לא נוגעים בכלל בקבוצת הליבה של הלומדים - רוב האברכים הצעירים שרשומים בישיבות הגדולות.
"כרגע רק 13 אחוז מכל מחזור גיוס חרדי באמת מתגייסים, ואנחנו חושבים שאפשר להעלות את המספרים דרמטית אם מייצרים מסגרות ששומרות על האדם החרדי מבחינה סוציולוגית. לפני המלחמה חשבנו על 35 אחוז ואחריה זה יכול להגיע גם ל-45 אחוז אם יעבדו עם הנשואים, עם מי שלא לומד, ואם יכירו במתנדבים בכוחות ההצלה.
"החוויה של החברה הישראלית היא שהחרדים משחקים התקפה, אבל ההפך הוא הנכון. ההתקפה הזו היא הגנה מבחינתם - על אורחות החיים שלהם ועל השאיפה המרכזית שלהם: שגם הילד שלהם והנכד שלהם יהיו חרדים. במובן הזה יותר קל להביא את צה"ל אל החרדים מאשר את החרדים לצה"ל. זה מה שקרה באקדמיה, ובסוף כוחות השוק ניצחו. אנשים ראו שהשד לא נורא והיום יש נהירה למוסדות אקדמיים".
הצעה דומה העלו במכון סביב סוגיית הקצבאות ותעסוקת גברים במגזר החרדי. גם פה הקו המנחה היה שותפות אינטרסים. האתגר הגדול בקיצוץ קצבאות חד הוא קריסה של משקי בית חרדיים. כיום ממילא מתבצע מעבר מהכוללים אל שוק העבודה, אבל הוא מאוד איטי ובמקצועות עם שכר נמוך ולכן המשק הישראלי לא מרוויח מאוכלוסייה זו.
ההצעה שהניחו על השולחן היא הפרדה במימון בין סוגי הישיבות: אברך בישיבה רגילה יקבל קצבה נמוכה, ואברך ב"ישיבת שילוב" יקבל מלגה גבוהה למשך ארבע שנים, בשווי של כ-4,000 שקל לחודש. בשנים הללו הוא יקבל הכשרה למקצועות "צווארון כחול" או מקצועות תורניים כמו דיינות, הוראה ורבנות בתוך הכולל. לאחר השלמת המסלול "תורה ועבודה" ישתלב האברך בשוק התעסוקה.
גם בסוגיית לימודי הליבה הגישה דומה. על פי כל הסקרים ההתנגדות ללימודי מתמטיקה ואנגלית בציבור החרדי נמוכה, והציבור החרדי הפנים כי יש לו אינטרס בלימודים מסוג זה. "מדהים לראות עד כמה ההבנה הזו נפוצה", אומר דן, "אבל לימודי אזרחות למשל הם עדיין קו אדום. ההסבר הוא שמבחינת הציבור אזרחות זה מקצוע שמאיים על הזהות החרדית".
על פי המתווה עצמאותו החינוכית והתקציבית של החינוך החרדי תעוגן בחוק, ו"בתמורה" תוסר ההתנגדות של הממסד החרדי להכנסת לימודי אנגלית ומתמטיקה למוסדות החינוך החרדי לבנים וכן תתאפשר פתיחת מוסדות ממלכתיים חרדיים נוספים בריכוזים חרדיים. הנחת המוצא היא שאם תצומצם תחושת האיום החרדית מפני פגיעה בעצמאותו הזהותית של החינוך החרדי, תתאפשר פתיחּות לפתרונות המעודדים לימודי חול במסגרות החרדיות. "הפתרון אמנם מצטמצם לתלמידי כיתות א'-ח' ואיננו מתייחס לגילים מבוגרים יותר, אך תהיה בו משום התקדמות ניכרת לקראת נכונות לקניית כלים חינוכיים מעודדי תעסוקה".
הרבנים אינם מתנגדים לגיוס לצה"ל, לימודי ליבה או השתלבות בתעסוקה בגלל שזה ביטול תורה. ההתנגדות הזו היא מתוך פחד שהחרדיות תתפורר לטובת הישראליות. הפחד הזה מוצדק, שעון החול כבר התהפך. אם לא הצבא ומקום העבודה יתחרו על ליבו של הצעיר החרדי, תהיה זו מכבי תל-אביב בכדורסל. ההגנות מזמן לא חסינות. המודלים שמציעים במכון שטוב לעתיד משותף בישראל מבקשים לייצר עיסוק רציני בסוגיה, ולא להותיר אותה ליד המקרה. הם מסתמכים על הסנטימנט החרדי בבקשה שלהם לעקוף את המוקשים שנמצאים בלב החברה. העיסוק הזה הוא חשוב, בייחוד כשהוא מגיע על בסיס סקירה עקבית של האוכלוסייה.
אבל דווקא מתוך שיח מקצועי, אי-אפשר שלא לתהות מה המשמעות של המשך הכפיפות של מערכות המדינה למערכות החרדיות. גם צה"ל נוטה לצעוד במתווים דומים ולפעול יחד עם ההנהגה החרדית ועסקניה, גם אם לבסוף הרווח לצבא בדמות לוחמים הוא נמוך. בכל המודלים - בחינוך, בתעסוקה ובשירות, ממשיכים לפעול בצורה של "הכלה", בלי דרישות של ממש. האם באמת ניתן יהיה לבנות עתיד לאורך זמן שמבוסס אך ורק על שותפות אינטרסים, בלי שום מכנה משותף ערכי ורעיוני? מה המשמעות של השארת אזורים שלמים כאוטונומיה של ההנהגה החרדית בלבד, על עסקניה ותחלואיה?
עשרות השנים האחרונות לימדו שגם החברה הישראלית וגם החברה החרדית משלמות מחירים כבדים על הבחירה לייצר "שמורת טבע" חרדית שאין בה תפיסת אזרחות מעשית, גם אם ילמדו בה חשבון עד כיתה ח'. המשבר הנוכחי הוא הזדמנות לייצר שינוי עומק, ולא רק קוסמטיקה בשוליים, גם אם המשמעות היא עימות והתמודדות ישירה עם אתגרי השעה.
