דמיינו ארגז פירות מלא בכל טוב – ליצ'י ומנגו, אננס ונקטרינות, פפאיה ואפרסקים, מלון ואבטיח. עכשיו תארו לעצמכם שהוא מהווה 80 אחוז מהמזון שלכם ליממה הקרובה, לצד תזונה טבעונית משלימה. לא, אין מדובר בתפריט לאי טרופי חלומי. זה מה שאוכלות "הענתיות" – ענת קרץ וענת רשף־גלעד, שמעידות שכבר עשור הן "פירותיות", כלומר ניזונות מתפריט שמבוסס ברובו המוחלט על רכיבים שאכילים במצבם הטבעי, בלי צורך בבישול כלשהו. "ובמקרה של פירות זה טעים. משביע, מרווה ואכיל באופן מיידי", הן אומרות, ונשבעות שהבדיקות הרפואיות שלהן פיקס, היציאות תכופות, מצב הרוח והכושר הגופני בשמיים, והן אפילו סחפו לתוך אורח החיים הזה גם את הילדים ובני הזוג.
"להיות פירותנית זה אומר לאכול כמות בלתי מוגבלת של פירות", מסבירה ענת רשף־גלעד, "אני כבר עשר שנים אוכלת ארגז פירות ביום".
את רצינית? מה זה אומר לאכול ארגז ביום?
ענת קרץ מתערבת: "זה לאכול חצי אבטיח, קילו ענבים, שני קילו נקטרינה, שמונה מנגו. הכל במסגרת הטעם והעונה".
אין אורז בבית, פסטה, שניצל?
"יש שניצל תירס או שניצל צמחי אחר. גם אורז ופסטה. יש הכל, רק לא בעלי חיים מתים".
וגבינות?
"מאגוזים ושקדים".
רשף־גלעד: "הדוגמה לתפריט יומי שלי יכולה להיות שמונה פפאיות, קילו נקטרינות, שני קילו ליצ'י, ארבעה־חמישה מנגו, פסיפלורות. ואם אלה ארוחות יותר מלוחות, זה שני אבוקדו, קילו מלפפונים ועגבניות, קצת חסה, נבטים, בצל ירוק, לימון. זה יום טיפוסי של פירותנית".
קרץ: "אני התחלתי את הבוקר עם אננס".
כמה קילו?
"האננס שלנו שוקל קילו וחצי ליחידה, ואכלתי אננס שלם. מחכים לי פה שני קילו ליצ'י מאלמגור, מושב שאנחנו משווקות את הליצ'י והמנגו שלו. הוא לא מרסס, לא שם גופרית ולא גורם לליצ'י להיות יותר אדום", היא אומרת.
אז כן, הן לא רק חיות על פירות, הן גם חיות מפירות. "הכרנו בגן של הילדות שלנו לפני הרבה שנים", מספרת רשף־גלעד, "ומה שהתחיל כצורך משותף שלנו בפירות הפך לעסק. לפני עשור החלטנו להביא מנגו וליצ'י לצריכה עצמית שלנו ושל המשפחות שלנו מחקלאי שמצאנו במושב אלמגור. פתאום אנשים מסביב ביקשו גם, אז קנינו עבורם. אחרי שנגמר המנגו אני רציתי להפסיק עם זה וענת אמרה שאין מצב. לאט־לאט גדלנו".
חייבת לדעת, מה עם רמות הסוכר בדם?
"אם את מתעקשת, אז אצלי 82", אומרת קרץ, "ואצלי 83", משלימה אותה רשף־גלעד.
אבל איך הגוף מגיב לכל כך הרבה פירות?
"מעולה", מצהירה רשף־גלעד, "בזכות התזונה הזו החלמתי ממחלות כרוניות שתיאורטית בלתי ניתנות לריפוי –תת־פעילות של בלוטת התריס וקרישיות יתר של הדם. לא תמצאי הרבה רופאים שיגידו שאפשר להחלים מהמחלות הללו, אבל אני החלמתי. גם ירדתי 40 קילו, למרות שאומרים שיש בפירות המון סוכר".
ואתן לא רעבות?
רשף־גלעד: "אנחנו לא יכולות להיות רעבות אם אנחנו אוכלות כמויות כאלה של פירות. שמונה קילו של אנרגיה ביום – איך נהיה רעבות?"
קרץ: "שתינו לא אוכלות אחרי 16:00, שתינו גם מתאמנות קבוע והגוף הרבה יותר חד. קמות עם השמש, הולכות לישון לא מאוחר, ורמות האנרגיה שלנו ממש גבוהות".
רשף־גלעד: "ההסבר לזה הוא שבגלל שהפירות מותאמים לגוף שלנו באופן מושלם, אין דברים שמכבידים עליו, ואז מתפנה אנרגיה לשאר הפעילויות. הוא לא משקיע את כל האנרגיה בעיכול של מרכיבים שלא מתאימים לו. זה לא שחסר לנו משהו. אנחנו פשוט לא מעמיסות על הגוף דברים שמכבידים עליו".
קרץ: "לא נרדמות אחרי ארוחת צהריים".
רשף־גלעד: "לא רק שלא נרדמות, אפילו בא לנו לצאת לריצה".
ומה באמת עם יציאות?
רשף־גלעד: "אחרי שהגוף מתרגל לתזונה הזו יש שתיים־שלוש יציאות ביום, וזה מצוין".
קרץ: "בריאותית, זה מצוין שהגוף מתפנה פעמיים ביום. כל תדירות אחרת נחשבת לעצירות, ועצירות היא דבר רע כי ברגע שמצטברת פסולת היא מזהמת את הדם ומשפיעה על כל הגוף. אז הפירותניות דווקא טובה לבריאות".
רשף־גלעד: "כי זה מזון שמתאים לבני אדם כמו שהוא. ברגע שנותנים למכונה את הדלק המתאים, אין קלקולים. זה היגיון פשוט".
קרץ: "הסוכר של הפרי אינו מתועש, הוא מתאים לגוף, עובר בו, נותן את האנרגיה ומפנה את המקום לאנרגיה חדשה".
רשף־גלעד: "הוא גם מגיע עם סיבים וברזל ונוטריאנטים שמספקים אנרגיה ומים וכל מה שצריך, וזה גם מכתיב את הקצב של פירוק הסוכר. זה אחרת מאשר לקחת ביס שוקולד ולהזריק לעצמך סוכר".
מתי בפעם האחרונה אכלתן שוקולד?
קרץ: "אולי לפני שנה. טעמתי חתיכה. אני לא אטעם את זה יותר. זה בכלל לא אותו טעם שזכרתי מפעם. זה אוסף של חומרים בעיסה כזאת, וזה היה פשוט אחד הדוחים. בכלל לא אכיל. מי שאוכל עדיין שוקולד פשוט רגיל לזה".
טוב, קצת הגזמנו, לא?
רשף־גלעד: "ממש לא. אני לא אכלתי שוקולד 12 שנה והייתי מכורה כבדה. כילדה אכלתי שתי חפיסות רוזמרי ליום. כיום אני לא רואה בזה אוכל".
קרץ: "השבוע היינו בתל־אביב, בגודנס, מסעדה טבעונית מעולה, והבנות אכלו חביתה מקמח אורז ושקדים וספגטי טבעוני וכל מיני נאגטס פטריות".
רשף־גלעד: "הכנתי פה ארוחת יום הולדת של אוכל מטורף מהצומח ולא היה חסר כלום, כולל נקניקיות טבעוניות, שזה אמנם מוצר מתועש אבל עדיין מהצומח, ומבחינתי זה עדיף מכל הבחינות – מוסרית ובריאותית".
כשם שחשוב להן מה הילדים אוכלים, חשובים להן גם הלקוחות. לכן הן בודקות איך מרססים את הפירות שהן משווקות, איך הם גדלים, בוחרות בקפידה את היצרנים. וכן, יש להן משלוחים עד הבית או נקודות איסוף. "אנחנו מפיצות מאודם ליד החרמון ועד באר אורה, שזה רבע שעה מאילת", הן אומרות, "עכשיו חזרנו להפיץ בבארי. יש לנו צוות של 20 שליחים מהממים שנוסעים בשבילנו לכל חור כי זה מה שהחלטנו – להביא פירות איכותיים לכולם".
ומי שרוצה להזמין, חפשו באינטרנט anatiyot.co.il
תזונה בריאה – אבל לא לכולם
"הפירותניים הם תת־קבוצה של טבעונים, שניזונים מאוכל מבוסס צומח. בעיקרון, אוכל כזה צריך להיות התפריט של כולנו, וזו המלצה חד־משמעית: לאכול הרבה ירקות, פירות, שמנים מהצומח – למשל אבוקדו וזית, קטניות בשביל החלבונים, הרבה עשבי תיבול. ואכן, התזונה הזו, שעקרונותיה ים־תיכוניים, נחשבת כתורמת לתחלואה נמוכה ולאריכות ימים", אומרת ד"ר סיגל פרישמן, הדיאטנית הראשית של בתי החולים בשירותי בריאות כללית.
במקביל, היא מדגישה שאינה יכולה לתת המלצה גורפת לאכילת כמות כל כך גבוהה של פירות כפי שאנו מציגים בכתבה. "בפירות יש כמות גבוהה של סוכר, וזה לא מתאים לכל אחד", היא אומרת, "למשל, אצל מי שיש להם כבד שומני או טריגליצרידים גבוהים, סוכר הוא הדבר הראשון שצריך להפחית. לעומת זאת, כאשר תוצאות הבדיקות טובות ויש ירידה במשקל, נראה שהגוף יודע להתמודד עם הפרוקטוז, סוכר הפירות, ולא הופך אותו לשומן".
ואז זה בסדר?
"תזונה היא אינדיבידואלית ותלויית גנים. אי־אפשר להגיד לכולם לאמץ אורח חיים כזה".
anat-le@yediot.co.il
