1. מי שנפטר ומה שנפתר
במאי 2012 הודיע נתניהו על פיזור הכנסת ועל סיום דרכה של הממשלה שהקים עם אהוד ברק והחרדים. העילה אז הייתה משהו שיישמע מוכר: היעדר יכולת לגבש חוק גיוס. רגע לפני ההצבעה הלך אביו, בנציון, לעולמו, בגיל 102. השבעה הייתה אירוע נדיר שבנדירים שבו קהל בלתי מסונן יכול היה לפגוש את ראש הממשלה. לענייננו, היא הקפיאה את הליכי פיזור הכנסת ובלמה את המומנטום לבחירות. בסוף מופז הצטרף ברגע האחרון והבחירות בוטלו.
5 צפייה בגלריה
נתניהו ובן גביר במליאה. ראש הממשלה נחלש משמעותית, ויו"ר עוצמה יהודית פתח עליו מנועים
(צילום: אי-פי, Amir Cohen)
במארס 2023 הלך לעולמו אריה לוין, אביו של שר המשפטים יריב לוין. העיתוי היה מכריע: מגעים מתקדמים לפשרה על הרפורמה נבלמו בחריקת בלמים. כשהסתיימה השבעה היה ברור לשר הביטחון שכבר לא יהיה הסכם. הוא נאם נגד, וכעבור ימים הגיע ליל גלנט.
מה שהיה נכון לאביו המנוח של ראש הממשלה ולאביו המנוח של סגנו נכון גם לאחיו המנוח של שותפו הבכיר. פטירת הרב יהודה דרעי עוצרת את תהליכי הקורוזיה בקואליציה ובעיתוי שאין מכריע ממנו: השבעה מסתיימת עשרה ימים לפני יציאת הכנסת לפגרה.
כשבג"ץ סילק אותו מתפקידו כשר הפנים אחרי ימים בודדים על הכיסא, אריה דרעי היה המום. עכשיו לא דחוף לו לחזור לממשלה שאינו מאמין בה, עם אנשים שאינם חבריו. חבר קונגרס דמוקרטי נתפס אשתקד בוושינגטון מפעיל את אזעקת כיבוי האש כדי לעצור הצבעה לא נוחה. אני מעריך, גם בלי ששמעתי מפיו, שאם דרעי יכול היה ללחוץ על הכפתור שיפרק את הממשלה בלי להיתפס היה עושה זאת בשמחה. הוא לא רואה שום תקווה בהמשך שיתוף הפעולה עם בן גביר ולא רואה שום טעם בהמשך קיום הממשלה. נתניהו טועה בו אם הוא סבור שפניו לממשלה עם המרכז־שמאל - את זה הוא ניסה ב־1992 והניסוי נכשל - אבל הוא לא יגיד תהילים לשלומה של הקואליציה. עם זאת, ספק אם יש לו תוכנית ב'.
כמוהו גם משה גפני, שסלידתו משותפיו הימנים מתחרה כבר שנים רק בהסתייגותו מנתניהו, אבל גם לו יש מצביעים שרוצים בהמשך השותפות. ראוי להזכיר שגפני לא עזב קואליציה מיוזמתו מאז 1999, ודרעי - מאז 1993. רבניהם, מנגד, אובדי עצות יותר. הם לא יפרקו את החבילה לפני הפגרה, אבל בהחלט מודעים להשלכות ההחלטה לאסור על הצעירים החרדים להתייצב בבקו"ם. זעמם העיקרי הוא על שר הביטחון שלטענתם פוצץ סיכום שהיה קרוב וההתלבטות היא אם להפיל בגללו את הממשלה. הדילמה, בפשטות, היא לא כמו בבדיחה הנושנה אם לחתוך לעצמם את האף כדי להרגיז את הפרצוף, אלא אם לחתוך את הפרצוף כולו כדי להרגיז את האף.
2. חזון איתמר
בדיונים הפנימיים בעוצמה יהודית ברור דבר אחד: היו"ר לא רוצה בחירות. הוא מודע לכך שגם אם יכפיל את כוחו, לא בטוח שזה יקרב אותו לממשלה הבאה. אבל, להבדיל אלפי הבדלות, הוא מנהל כמו בצפון מערכת התשה מתחת לסף המלחמה.
בפרספקטיבה בינלאומית, לא מפתיע כמה בן גביר מתחזק במהירות, אלא להפך, כמה הוא חלש ואיטי. הימין הפופוליסטי הרדיקלי מתחזק בכל העולם המערבי: לה פן, וילדרס, פראג', טראמפ. דווקא בישראל מוכת הטרור והמלחמות, מפלגה פופוליסטית עם אבות מייסדים גזענים אמורה הייתה להתחזק הרבה יותר מאשר בצרפת, בהולנד, אפילו בבריטניה. לה פן השיגה השבוע רבע מהקולות בצרפת וזו עבורה אכזבה מרה, בן גביר משיג בסקרים כשמונה אחוזים וחוגג, אף שזה היה כוחו בנפרד על פי הסקרים גם ערב הבחירות הקודמות.
זה קורה מסיבה אחת, בת שתי מילים: בנימין נתניהו. מנהיג הליכוד הוא מטרייה רחבה דיה - או לפחות היה כזו - כדי להכניס תחתיה את כל גוני הימין. לכן בן גביר נזהר מאוד מלתקוף אותו. כשעשה זאת, מפלגתו לא עברה את אחוז החסימה. כשחיבק אותו - זינק בקלפי.
אבל נתניהו נחלש משמעותית, ובן גביר פתח עליו מנועים. בחודש האחרון האשים אותו בשמאלנות, לעג לו על קוצב הלב, הודיע בגלוי שישבש את עבודת הקואליציה, קבע שהמערכה שהוא מנהל היא כישלון גם בצפון וגם בדרום. כך לא נוהג שותף קואליציוני וזה די ברור. כך נראה מישהו שמתחנן להיות מפוטר, או לכל הפחות מישהו שלא כל כך אכפת לו שזה יקרה.
זה קצת מוזר כשחושבים על כך שעוצמה יהודית בדרך להיות עבור הימין מה שחד"ש־תע"ל היא עבור גוש השמאל, וסליחה משני הצדדים על ההשוואה: חלק מגוש חוסם אבל לא פרטנר לקואליציה עתידית. במפלגות הערביות זה אידיאולוגיה. פה, זו גם תצוגת התכלית בשנתיים האחרונות שמוכיחה שפשוט אי־אפשר לעבוד עם בן גביר. הוא בלתי נהיל, לא פרטנר, סוליסט קיצוני אפילו בעולם שכידוע לא משופע בשחקנים קבוצתיים.
אין מנוס מהמסקנה שבן גביר לא רוצה לשפר עמדות מול הליכוד, אלא פועל לרשת אותו. לעשות למפלגת השלטון הימנית מה שעשתה משפחת לה פן למפלגת הימין הצרפתית, מה שמנסה לעשות נייג'ל פראג' למפלגה השמרנית בבריטניה ומה שעשה בהצלחה דונלד טראמפ למפלגה הרפובליקנית בארה"ב: תרגום חוסר השקט של העידן הנוכחי להשתלטות על גוש הימין. מעניין אם נתניהו וחבריו לליכוד, שמקפידים כל כך בכבודו של שותפם, מבינים מה הוא מתכנן להם. אולי כשכולם יהיו באופוזיציה.
3. חוק הביאוס
כמו מי שצם זמן רב ועלול לחלות אם יאכל הרבה בבת אחת, גם הצבא מתכוון לעכל לאט את המלש"בים החרדים, אף שעקרונית הוא יכול לשלוח צווים לכולם. גם לו כל ישיבות בני־ברק וירושלים היו צובאות על הבקו"ם, לצה"ל אין עבורם די בסיסים, אין די כשרות, אין די הפרדה בין גברים לנשים.
הדרישה לשוויון בנטל עקרונית וחשובה, אבל לפחות עד להודעה חדשה כדאי להחליף אותה במטרה אחרת והיא יכולות הצבא. אגף כוח האדם טוען שביכולתו לגייס עד סוף אוגוסט 3,000 איש, ובהדרגה להגדיל את המספר. זה מצטלם פחות טוב, זה מקומם את חוש הצדק הטבעי, אבל זה כנראה מה שאפשרי בעתיד הנראה לעין. החלופה של שיגור צווים לכל הצעירים החרדים, 12,000 בשנה, תוביל להכרזה על כולם כעריקים, למשבר חברתי חריף. הצבא לא ירוויח מזה, החרדים לא ירוויחו מזה, השוויון בנטל כנראה לא ירוויח וגם הכלכלה. מי כן ירוויח? ככל הנראה הפלג הירושלמי הקיצוני וישראל ביתנו.
שום דבר לא יוכרע לפני פגרת הקיץ. דיוני חוק הגיוס לא מתקדמים בקצב שמאפשר הצבעה, ובוודאי שטרם נמצאה הדרך לגבש רוב לחוק הזה. קבוצה גדולה בליכוד עודנה עומדת בהתנגדותה, ואפילו החרדים טרם הודיעו רשמית שיתמכו בחוק.
צורכי המלחמה הנוכחית – וזו שאולי תיפתח בצפון – מחייבים את הכפפת הכל לדרישות צה"ל, הקונצנזוס האחרון במדינה שנותר איכשהו על כנו. לכאורה, הנה מבוא להסכמה על חוק הגיוס: חקיקה לשנתיים־שלוש, שתאפשר לכל הצדדים להתפשר על פתרון זמני תחת כנפי הצבא. שר הביטחון יואב גלנט אמור היה לסמוך ידיו על חקיקה דומה, אבל הוא דורש הסכמה רחבה. בליכוד מנסים לנחש מה הוא רוצה: מצד אחד הוא מצהיר שיישאר בליכוד ואין בכוונתו להתפטר, מצד שני מתנהל בנושא הזה, ולא רק בו, כסיעה עצמאית. הוא סבור שבחירות יובילו להפסד במלחמה אבל הנושא שעשוי להביא להן הוא חוק הגיוס. למישהו בליכוד זה הזכיר השבוע את המדיניות של טרוצקי לגבי המשך ההשתתפות במלחמת העולם הראשונה: "לא למלחמה, לא לשלום ולפזר את הצבא".
4. "בוגד" בביגוד חדש
האם מילים הורגות? בישראל השתרשה מאז רצח רבין ההנחה שכן. גם אם לא נמצא קשר סיבתי בין ביטויים מסיתים שהוטחו בראש הממשלה לבין רציחתו בידי בן העוולה יגאל עמיר, רוב הישראלים וכל מוסדות האכיפה הסיקו מהרצח שיש קשר כזה. אם לצייר פירמידה, הרי שהתבטאויות קשות של פוליטיקאים ואישי ציבור הן הבסיס שעליו יבואו פעילים וסתם אנשים מהרחוב עם מילות הסתה מפורשת והם אלה שיעניקו לגיטימציה לרוצח הבודד עם האקדח.
זו לא הנחה מובנת מאליה. יש מדינות - ודווקא די מתוקנות - שבהן אין כל מגבלה של חוק או של לגיטימציה ציבורית לגדף מנהיגים במילים קשות ביותר. אבל מי שמקבל את תיאוריית פירמידת ההסתה לא יכול לזנוח אותה כאשר מדובר בראש ממשלה שהוא סולד ממנו.
עד היום מוקרנות תמונות נתניהו וראשי האופוזיציה בכיכר ציון, כאשר למטה החזיקו כמה פעילים בפוסטר של רבין במדי אס־אס. המילים "רבין בוגד" לא נשמעו בידי נתניהו - למעשה נאמר ההפך - אבל נטען שנוכחותו במחאה נגד רבין היא זו שנירמלה את ההסתה.
אז כיצד מחרישים רוב ראשי האופוזיציה, כל בכירי הפרקליטות, כאשר ההסתה נשמעת, לא למטה מההמון אלא במערכות ההגברה המשובחות של מחאות קפלן ברחבי הארץ? איך אפשר לטעון שנתניהו גילגל עיניים בעודו אומר ש"רבין איננו בוגד" כאשר ראשי האופוזיציה לא טורחים לומר אפילו את זה? רק בחודש האחרון נאמרו בנאומים - סליחה מראש על המצבור - הדברים הבאים: נתניהו בוגד, נתניהו צורר, רוצח המונים, הוא ומשפחתו הארורה, בוגד וצורר, נתניהו ושרה מגיע לכם חבל תלייה, נתניהו הוא בוגד, אויב העם, נמחה את זכר נתניהו, הוא השטן.
במקביל, קרא רמטכ"ל לשעבר לראש השב"כ ולרמטכ"ל לבצע בפועל הפיכה צבאית ו"להעמיד את נתניהו במקומו", מזכ"ל הקיבוץ הארצי לשעבר רמז במאמר בביטאון הקיבוצים שכדאי לשקול הקמת מאגרי נשק וסליקים לקראת מלחמת אזרחים אפשרית מול הביביסטים. בניגוד להפגנות אוסלו, כאן אין מדובר בפעילים אלמונים אלא בשדרה המרכזית של המחאה: רמטכ"ל לשעבר, מזכ"ל תנועה קיבוצית, דוקטור באוניברסיטה הפתוחה שכיכבה על שער מוסף זה וצייצה אך לאחרונה שהרצוג הוא כמו הנשיא הינדנבורג שהעניק להיטלר את השלטון, טייסי קרב, פרקליטי צמרת.
הפרקליטות, כדרכה, גוררת רגליים. בכל זאת, אין מדובר באזרח שלחם במחבלי נוח'בה. עד היום לא נפלה החלטה לגבי עו"ד חודק שאיים לאחוז בנשק נגד הימין ולא לגבי זאב רז שפירסם דין רודף נגד ראש הממשלה. וכן, כדאי במקביל להגיש גם כתב אישום נגד מוזמן הכבוד לכנסת, משה מירון, והשלט הבזוי שלו "שמאלנים בוגדים".
הסיבה הסמויה היא שבעיני היועמ"שית, פרקליט המדינה, האופוזיציה, רוב העיתונות בישראל והמגדפים עצמם, הסיפור הוא לא מי מסית אלא מי מוסת. לטעמם מתנגדי נתניהו הם אנשים הרבה יותר עצמאיים ואינטליגנטים מאשר תומכיו, ואין כל סכנה שיתרגמו את אותן מילים ממש לפגיעה פיזית. יאיר לפיד עצמו הגדיל לעשות והסביר שהסתה כלפי היועמ"שית חמורה יותר בניגוד לזו כלפי נתניהו כי היא לא האדם המאובטח ביותר. הנה חידוש משפטי עולמי תוצרת יש עתיד - עומק ההסתה הרצויה כעומק האבטחה המצויה.
הכותב הוא עיתונאי חדשות 12
