בתחקיר הקרבות בבארי שנחשף אתמול – והעלה שגיאות מקצועיות חמורות ותקלות ערכיות לצד אומץ לב וקרבות הרואיים – נעשה שימוש במושגים קשים שלא זכורים בצה"ל מאז מלחמת יום כיפור: הקיבוץ נכבש על ידי האויב. התחקיר קובע באופן חד-משמעי: "צה"ל נכשל במשימתו להגן על תושבי קיבוץ בארי. גבורת התושבים ולוחמי כיתת הכוננות של הקיבוץ ראויה לציון לשבח, והיא שהביאה לייצוב קו ההגנה בשעות הלחימה הראשונות, תוך בלימת התרחבות ההתקפה לשאר חלקי הקיבוץ".
לפי מסקנות התחקיר, צה"ל, ובתוכו אוגדת עזה, לא נערך לתרחיש שבו חמאס יכבוש את יישובי העוטף ומוצביו. כמו כן, הכוחות הקבועים משני המוצבים הסמוכים שהיו אמורים להגן על הקיבוץ, לא עשו זאת כי היו עסוקים בהגנה עצמית מפני מאות המחבלים שהסתערו על הבסיסים.
כך למשל, מוצב פגה הסמוך: הוא מוגדר בצה"ל באופן רשמי "מגן בארי", אך חייליו לא הגיעו לקיבוץ באותן שעות, כי ניהלו קרבות הגנה על הבסיס. בפלוגה היו באותו בוקר 33 לוחמים, נמ"ר של גולני ושני טנקים. המחבלים ניטרלו מהר את אחד הטנקים, והשני ניהל לחימה עיקשת. אל"ם ניסים חזן שקפץ מביתו הצליח להשתלט עליו ולהשמישו מחדש תחת אש. זה הטנק שהוכנס בהמשך לבארי וירה את הפגזים לעבר "הבית של פסי".
בנוסף, לפי התחקיר, חלק גדול מכוחות התגבור שזרמו בשעות הצהריים המוקדמות השתהו במשך מספר שעות בכניסה לקיבוץ מבלי להיכנס לתוכו - כדי לחכות למפקדיהם או כדי להבין את תמונת המצב שלא הייתה קיימת עד שעות אחר הצהריים. עוד נכתב, כי שניים מכוחות העתודה המטכ"ליים שזינקו לקיבוץ - מיחידת שלדג ומגדוד 890 של הצנחנים - הגיעו אמנם בשעות הבוקר המאוחרות אך נכנסו לקיבוץ בפועל רק מאוחר יותר, כי נאלצו להילחם בצירי ההגעה לקיבוץ ששרצו מארבים של מחבלים, שחדרו גם לקיבוץ עלומים.
כמו כן, בתחקיר צוין כי על תת-אלוף ברק חירם היה לפתוח ציר פינוי לתושבים מוקדם יותר, והוא טעה גם בכך שלא פתח תא תקיפה. בנוסף, סגן מפקד החטיבה הצפונית עזב את בארי למוקד לחימה אחר והיה נכון להשאירו בקיבוץ כנתב לכוחות. חקירת ימי הלחימה בבארי העלתה גם חשד כי שניים או שלושה אנשים נהרגו מירי דו-צדדי, אך הערכות אלה טרם אומתו.
התחקיר העלה גם אירועים ערכיים שבהם פעלו חיילי צה"ל בצורה לא ראויה. למשל בשעת ערב, כאשר התחילו הכוחות להשיג שליטה על הלחימה בקיבוץ והתושבים הנצורים החלו לצאת ולהתפנות לחוף מבטחים, עמדו מולם חיילים ולא סייעו להם לעלות לאוטובוסים, מלבד קצינת עורף אחת. כמו כן, אותם חיילים לא העניקו להם, כמצופה, את הקסדות והשכפ"צים שלהם, על אף שהירי המשיך כל העת. התושבים גם פונו בעודם נאלצים לדלג מעל גופות יקיריהם וגופות מחבלים.
בשלב זה לא צפויים צעדים פיקודיים נגד מפקדים או לוחמים שהיו מעורבים בכשלים, מאחר ולצה"ל עוד אין יכולת לייצר תמונה מלאה של כלל אירועי 7 באוקטובר והסיבות שהובילו אליהם, כיוון שיתר התחקירים לא הושלמו. אחד הלוחמים שהשתתף בקרב אמר לאחר התחקיר כי "תוך חצי שעה כל הפרדיגמות נשברו ונאלצנו להמציא את עצמנו מחדש".
עורך התחקיר, מפקד אוגדת עזה לשעבר האלוף (מיל') מיקי אדלשטיין, קבע שמדובר בכישלון עצום. "צה"ל כשל במשימתו, מעולם לא התאמן להיקף ועוצמת האירוע כמו בבארי, ולא התנסה בהם בעבר", אמר. בימים הקרובים הוא יערוך השלמות נוספות לתחקיר שארך מאות שעות עבודה, איסוף אלפי עדויות, האזנה לשיחות וקולות קשר וניתוח המידע הרב – גם ממחבלי הנוח'בה שפעלו בקיבוץ ונותרו בחיים. התחקיר התבסס גם על התכתבויות ווטסאפ מהשעות הגורליות שהעבירו לצה"ל חברי קהילת בארי.
הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, אמר כי "מדובר בתחקיר הראשון כחלק מתהליך התחקור הפנימי הרחב בצה"ל. התחקיר הוא ראשון ויחיד ולא משקף את התמונה המלאה, אך ממחיש בצורה ברורה את גודל הכישלון וממדי האסון שפקד את תושבי הדרום. צה"ל לא היה שם כדי להגן עליהם".
06:42 - פורצים את הגדר: תחילת המתקפה הקרקעית
המחבלים הראשונים פרצו לבארי דרך הגדר ההיקפית על אופנועים והחלו במתקפה. כ-20 דקות לאחר מכן נכנסה מחלקת הנוח'בה הראשונה של חמאס דרך השער המרכזי של הקיבוץ, והרגה את הישראלי הראשון שהסתער לעברם: הרבש"ץ אריק קראוניק ז"ל, שהחזיק ברשותו את המפתח לנשקייה שבה אוחסנו כמחצית מהנשקים של כיתת הכוננות. את בארי תקף גדוד נוסייראת של חמאס, שנמצא בערך במקביל לקיבוץ ממערב. חלק מהמחבלים שהגיעו במהלך הבוקר תיכננו בכלל לפלוש לנתיבות, אך נסוגו בגלל היתקלויות ובמקום לברוח חזרה לרצועה נכנסו גם הם לקיבוץ.
התחקיר הקדיש פרק מרכזי לתפקודה של יחידת שלדג באירוע. צוות כוננות מטכ"לי הוגדר לאירוע חירום ארצי באותה השבת, מיחידת הקומנדו של חיל האוויר. הצוות, שמנה 13 לוחמים, יצא בסביבות 08:00 בבוקר מבסיס היחידה ליד יבנה אך די מהר הבין שהוא חייב לפרסס כדי להגיע מהר יותר לעוטף באמצעות מסוק. כחצי שעה לאחר מכן הגיע הצוות לאזור בארי, ישירות לתופת המחבלים. אחד הלוחמים נהרג ולוחם נוסף נפצע.
הלוחמים הצליחו להיכנס לקיבוץ בזמן שמחצית מחברי כיתת הכוננות היו בלי נשקים, כיוון שהרובים שלהם ננעלו בנשקיה שהמפתח שלה היה, כאמור, אצל הרבש"ץ שנהרג והם המתינו לסגן שלו שלחם במקביל. שניים מחברי כיתת הכוננות נרצחו כשרצו לעבר אנשים במדי צבא, אך התברר כי אלו היו מחבלים. חבר נוסף בכיתת הכוננות הצליח להציל חיים רבים כשיצא לכביש הסמוך, כביש 232, והזהיר את הנוסעים בו לא להיכנס לקיבוץ. התחקיר שיבח את פעולותיהם של חברי כיתת הכוננות, וציין כי הם נלחמו גם בידיים חשופות ובנחיתות אדירה מול עשרות מחבלים חמושים היטב.
בשעות האלה חלק מהתושבים בקיבוץ, אנשי צבא לשעבר כמו האלוף (מיל') יוסי בכר שאמו נרצחה, מנהלים לחימה באקדחים ומקבלים החלטות הרות גורל שמצילות חיים רבים - כמו ריכוז הפצועים במרפאת השיניים של הקיבוץ ו"השתלטות" על צומת מרכזי כדי למנוע מעבר של מחבלים לשאר השכונות בקיבוץ שבהן היו יותר מ-1,000 בני אדם, רבים מהם אורחים שהגיעו לחגוג את שמחת תורה בקיבוץ.
סמוך לשעה 09:00, כאשר לוחמים נוספים בצוות של שלדג נפגעים והתחמושת אוזלת, החליט מפקד הכוח לסגת ולחכות מחוץ לבארי ליתר הכוחות, להצטייד מחדש ולטפל בנפגעי הכוח. המפקד שלו מבטיח לו ש"תוך רבע שעה" הוא אצלו, אך בפועל הוא הגיע רק לאחר שלוש שעות. הסיבה: הוא ולוחמיו נלחמו בעשרות מחבלים שחסמו את כבישי העוטף. החלטת מפקד הכוח לצאת מהקיבוץ הוגדרה כשגיאה מקצועית.
בשעה זו נמצאים בקיבוץ כבר 60 מחבלים, חלקם הגיעו ממסיבת הנובה הסמוכה. לפי התחקיר, כשהשעות נקפו וצה"ל לא הגיע, התחילו בכר וחברו לקיבוץ לשמור תחמושת. במקביל, הם חילצו תחת אש את אחד מחברי כיתת הכוננות שנפצע קשה מרסיסים בבטנו למרפאת השיניים. בסך הכל רוכזו במרפאה כ-50 פצועים, בין היתר בסיועו של בנו של בכר, נדב, שניצל מהנובה ובחר להגיע לקיבוץ ולסייע.
מה שקרה בשיא התופת, סמוך ל-11:00, מראה עד כמה הצליח חמאס להשתלט על קיבוץ בישראל. כ-70 עזתים, "אספסוף", הצטרפו באין מפריע למחבלים בבארי. שניים מהם, כבני 60 שאינם שייכים לחמאס וגם לא נראו חמושים, החלו לערום גופות של ישראלים במכוניות פרטיות שתפסו כדי לחטוף אותם לשטח הרצועה. בחקירתם הודו כי "רצינו לקבל תמורתם כסף מחמאס".
ב-11:00 מתקבלת במטה הכללי ההחלטה לקבל את עוטף עזה לגזרות לחימה אוגדתיות, ותתי-אלופים קיבלו אחריות על אזורי לחימה כדי לנסות לייצר תמונת מצב ולחלק את הכוחות בהתאם. מפקד אוגדה 99, תא"ל ברק חירם, קיבל אחריות על מרכז העוטף, שכלל גם את נתיבות ובארי.
13:00 - "היפוך הקערה": מתחילים לבלום את האויב
ב-13:30 היו בקיבוץ 340 מחבלים, מול 26 לוחמים בלבד. אך במקביל, מוזרמים לקיבוץ ראשוני לוחמי סיירת מטכ"ל, וכניסתם ללחימה - לצד לוחמי 890 - מאפשרת בחלוף כשעה את תחילת ההשתלטות על הקיבוץ, הגם שהלחימה בו נמשכה ביומיים שלאחר מכן.
ב-14:00, שעה לאחר "היפוך הקערה", מבין תא"ל חירם שבארי הוא מוקד לחימה ומתרחש בו מרחץ דמים. אזרחים עולים בלהבות בממ"דים, ועשרות מחבלים מתבצרים בבתים. הוא מודיע למטה הכללי שמעתה הוא מפקד רק על הנעשה בבארי, ומגיע אליו בסביבות 16:00, אחרי שעות של לחימה וניהול הכוחות באזור.
התחקיר מעלה מעשה גבורה נוסף של חבר כיתת כוננות באותן שעות: הוא התמקם במרפאת הפצועים כדי להגן עליהם ולמנוע השתלטות גם על השכונה הצמודה. הוא קיבל הודעות וטלפון מאשתו הנצורה שאמרה שהיא שומעת מחבלים ליד הבית, והשיב לה: "תהיי חזקה ותחזיקי שם מעמד". בכך שנשאר במקום מנע כיבוש שכונה נוספת והציל את חיי הפצועים שהיו תחת אש.
לפי התחקיר, הגעתו של תא"ל חירם עשתה סדר בחלוקת הכוחות. אמנם שלדג וסיירת מטכ"ל חילקו היטב את הקיבוץ לגזרה מערבית וגזרה מזרחית, אך תא"ל חירם הכווין את יתר הכוחות מצנחנים ומיחידות נוספות שהחלו לזרום פנימה. הוא עבר בין הבתים והרחובות והתחיל למפות את מוקדי הלחימה, ויצר למעשה את תמונת המצב של הלחימה בפעם הראשונה.
ב-15:45 נוצר מגע ראשון של הכוחות עם המחבלים שהתבצרו בבית של פסי כהן ז"ל, שבו היו כבר 13 תושבים וקרובי משפחה. המחבלים פתחו באש תופת לעבר לוחמי מטכ"ל שהתקרבו לעברו, ובאותו זמן הגיעו למוקד המוקד המשטרה כ-30 שיחות מהתושבים שהוחזקו בפנים. באחת השיחות אמרה בת הערובה למוקד שהם ליד פינת האוכל, מה שיצר בלבול וגרם למשטרה לחשוב שההתבצרות היא בחדר האוכל של הקיבוץ. לכן, כוח הימ"מ שהגיע לקיבוץ, עם פקד אלון זמורה שנהרג בפעולת חילוץ החטופים לפני כחודש, החל לזרום תחילה לחדר האוכל.
16:30 - "הבית של פסי": המאמץ לחילוץ בני הערובה
המחבלים ירו גם מהבתים הצמודים, ובתחקיר צוין לטובה כי בסביבות 16:00 כבר הייתה הבנה מלאה שיש לנהל את "הבית של פסי" כאירוע מלא של בני הערובה: כיתור של הימ"מ, פתיחת חפ"ק של שב"כ, דיאלוג בטלפון בין החוטף חסן לנציג צוות המו"מ המטכ"לי ואחיזה באוויר של אמצעים מיוחדים. חסן דרש לצאת עם החטופים לעזה ללא פגע, אך יתר המחבלים לא נעתרו לבקשתו והמשיכו לירות. בימ"מ התקבלו שתי אינדיקציות שחייבו פריצה למבנה: הראשונה, אחת הניצולות התקרבה בשקט לקיר נסתר של המבנה, לעבר פקד זמורה שעמד בזווית, ואז נשמע צרור יריות ולאחריו שקט. השנייה, שב"כ קיבל מודיעין לפיו המחבלים נערכים לפוצץ את מטעני החבלה הרבים ולהתאבד יחד עם החטופים.
בהתאם, לאורך כשעה וחצי עד סמוך ל-18:00, נורו ארבעה פגזי טנק: שלושה לקרבת הבית ואחד לגג, שכנראה פגע באחד החטופים אך לא הרג אותו. הכוחות השתמשו גם בטיל לאו לקרבת המבנה, כנוהל סיר לחץ לדרדור אמצעים. תא"ל חירם הגיע לקיבוץ רק אחרי שהפגז הראשון נורה, ויחד עם מפקד כוח הימ"מ ניצב-משנה ח' - שהורה על הירי הראשוני - הוחלט על המשך הירי, אך לא ישירות לבית. התחקיר קבע כי ההחלטות של הכוחות בניהול האירוע בבית של פסי היו מקצועיות וערכיות, ותא"ל חירם פעל כראוי.
