עיקרי התחקיר של אירועי בארי ב-7 באוקטובר, תחקיר שאותו הוביל האלוף (מיל') מיקי אדלשטיין, יוצרים תמונה מבהילה של קריסת מערכות. היא כל כך טוטאלית, שלמרות שאין בה אלא אישוש של מה שכבר תואר וסופר בתשעת החודשים שחלפו מאז, הקריאה בדברים - שבאורח בלתי נמנע מציפה לתודעה את התמונות והקולות שזרמו אליה באותו יום שחור בטלוויזיה וברשתות החברתיות - מעוררת תחושה קשה של זעם וחוסר אונים.
בניגוד למה שמשדרים לנו מאז בחלק מאותם כלי תקשורת, חשוב להיצמד לרגשות האלה ולא להדחיק אותם. חשוב במיוחד לאחוז בהם לנוכח הנרטיב של "שגינו, התאוששנו, אנחנו מצליחים", שמנסים הצבא ורוב הדוברים באולפנים לייצר מאז 8 באוקטובר. קריסת מערכות כזו אינה נקודתית; התאוששות ממנה לא תהיה עד שצה"ל והציבור הישראלי יכירו בכך. ההכרה הזו אינה "שנאת הצבא" או חבלה במאמץ המלחמתי, אלא להפך: בלעדיה לא יהיה תיקון.
השורה התחתונה הנוראה ביותר בעיניי בהירה לגמרי: הסיבה היחידה שבארי לא היה ניר עוז, שם נרצחו ונחטפו רבע מאנשי הקיבוץ מבלי שנורתה יריה אחת על ידי חיילי צה"ל, היא רק העובדה ש-340 מחבלי הנוח'בה בבארי לא עשו מה שעשו חבריהם בניר עוז, ולא פנו בצהריים ללא פגע חזרה לעזה, עם שללם המחריד. לפי התחקיר, אגב, כל 32 החטופים מן הקיבוץ כבר היו בעזה זמן רב לפני שכוח צה"לי משמעותי כלשהו נכנס לקיבוץ.
הקריסה של מערכת הביטחון באותו היום היא תלת-קומתית. קרסה מערכת המודיעין המפוארת, שמתחת לאפה נבנתה התקפה בהשתתפות אלפי מחבלים והיא לא התריעה. קרסה ההגנה הפיקודית, המשימה הראשונה במעלה של הצבא בגזרה, שנשענה על משאלות לב ("תהיה רק חדירה מקומית"), ושכחה מוסכמות יסוד שלפיהן קו ההגנה תמיד ייפרץ ויש להיות מוכנים לתרחיש מחמיר. וקרסה יכולת התגובה של צבא ענק ומצויד, שלא הצליח במשך חצי יממה להכניס סדר כוח פלוגתי לתוך קיבוץ כבוש. מחדל מלחמת יום הכיפורים מחוויר ביחס לזה, הן בעוצמת הכשל והן בתוצאה.
כל זה ידוע לנו כבר תשעה חודשים. אבל בתגובתו לתחקיר, טרח הרמטכ"ל הרצי הלוי לציין כי זהו רק תחקיר ראשון, ו"בסופו של הליך התחקור שיאפשר גיבוש תמונה מלאה של האירועים, יתקבלו החלטות וייגזרו משמעויות מלבד המסקנות המבצעיות שיוטמעו בטווח הזמנים המיידי". להלן פירוש רש"י לג'יבריש הצה"לי: מי שמחכה למיצוי האחריות הפיקודית על הכישלון החמור ביותר בתולדות הצבא, שיחכה לסוף התחקיר האחרון על היישוב האחרון והמוצב האחרון והנגדת האחרונה ב-8200 שקראה "זאב, זאב" והסבירו לה שזה אפילו לא כלב. זו בעיניי קריסה רביעית, הפעם של האתוס שבלעדיו אין לצבא זכות קיום ויכולת תפקוד.
שר הביטחון יואב גלנט קרא אתמול להקמת ועדת חקירה ממלכתית, ומייד פרצה המהומה הקבועה בסוגיית "ביבי/לא ביבי". לא צריך ועדת חקירה ממלכתית, שתיקח שנים ותספר לנו מה שאנחנו כבר יודעים. כל 7 באוקטובר הוא בארי פי עשרה (בכמות ההרוגים) ופי מאה (בעוצמת הכישלון). צריך דרג מדיני, כולל נתניהו וגלנט עצמו, ודרג פיקודי שיודעים מה זו אחריות ומממשים אותה. בלי זה לא יהיו ריפוי, שיקום ומוכנות למלחמה. בלי זה, כולנו תושבי בארי ב-12:00: נואשים, מתחבאים, חסרי הגנה.
עפר שלח הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי